נפתחה ההרשמה לשיעורים בודדים בכנס בנין שלם.זה הזמן לעצור הכול ולהירשם! אפילו שעה אחת ושיעור אחד הם צעד ראשון שמחולל שינוי חיובי בבית.
לצפייה במערכת כנס הנשים ולהרשמה - לחצי כאן
לכנס הגברים - לחץ כאן
המקומות מתמלאים, אל תחכו לרגע האחרון!
שווה במיוחד: עמדות ייעוץ חינמיות עם יועצים ויועצות במהלך הכנס - אל תפספסו.
בין היועצים/ות בכנס:
גילה ששר, אסתי ארנד, אילה כהן, טלי שפיגל, הרבנית שלומית סטיסקין, מיכל ורד, הרבנית גילה שרים, אורנית פיג'ו, הניה ביגל, ד"ר אסתר לב, מיכל שדמון, תמר ניזרי, אופירה הכהן קרנר, אחינעם ברקו, צילה גרינברג, אלישבע רוזנטל, שריק כהן, מרים נוה, יעל פוזן, הרב אליקים לבנון, הרבנית אסתר לבנון, הרב מנחם בורשטין, הרב אלי שינפלד, יונתן סגל, אילן יפרח, צביקה מור, מירי ויזל, מרדכי שדה, ד"ר חנה קטן, בת שבע רקנטי, רחי היין, הרבנית אורה רבקה וינגורט ועוד.
ההרשמה תיפתח בבוקר פתיחת הכנס (יום שני, ט' תמוז, 3.7). ניתן להירשם אצל הדיילת האחראית על חדרי הייעוצים (יהיה שילוט במקום). מומלץ להגיע בבוקר ולהירשם מראש כיוון שמספר הייעוצים מוגבל. ניתן לקבל אצל הדיילת האחראית גם את רשימת היועצים בכל יום.
מאגף הייעוץ - זוגיות 'עייפה'
שאלה: אנחנו נשואים כבר 15 שנה ויש לנו חמישה ילדים. אני מרגישה שאנחנו עובדים כמו מכונה משומנת היטב. אחד מכין כריכים והשני מלביש את הילדים, אחד שוטף והשני מבשל. אין חיכוכים ומריבות אבל הקשר הופך ליותר ויותר טכני, יום רודף יום והשגרה שוחקת. שנינו עובדים קשה כדי לפרנס ולגדל חמישה ילדים, זאת משימה ששואבת אותנו. גם אם אנחנו מצליחים לשבת ביחד ולדבר, בדרך כלל יש לנו מליון פרטים טכניים לסגור. שעת מפגש שבועית לא ריאלית בשבילנו, ולצאת לשבת זוגית אי אפשר, כי אין מי שישמור על הילדים. מה אפשר לעשות כדי לעורר את האהבה מחדש?
תשובת אסתי ארנד, יועצת מכון בנין שלם:בשאלתך נגעת בשאלה קיומית שנוגעת למשפחות רבות שרמת העומס שלהן גבוהה מאוד. מתוך דברייך נשמע שיש בכם רמת אחריות גבוהה ביחס למשפחה בתחום ההורי וכן בדאגה לפרנסת המשפחה. וכתוצאה מכך אתם מרגישים שהחיים הזוגיים נדחקים לקרן זווית, וחבל...
עכשיו, כשאתם מנסים לקחת אחריות על חידוש הקשר הזוגי, אתם באים ממקום אחראי, ואם כך - המשימה שעומדת בפניכם בעזרת ה' תצליח.הביעו את המשאלה שלכם במילים:כמה הייתי רוצה שיהיה לנו זמן ל"ביחד שלנו".זה יכול לבוא ממקום מאוכזב: "אין לנו זמן, אולי אף פעם גם לא נגיע לזה...", ויכול לבוא ממקום שאומר: "יכולים להיות רגעי יחד קטנים שמביעים מגמת קרבה ואהבה".עשו מחוות קטנות:• שלחו הודעה קטנה ומרגשת.• הפתיעו בצ'ופר משמח.• השאירו מכתב קצר ומוקיר.במקום לחכות שיהיה לכם זמן להיות ביחד, נצלו רגע קטן פה ושם להעשרה זוגית.הביעו את הערכתכם במילים, גם תוך התייחסות לצדדים הטכניים: "אתה כל כך משקיע בעבודתך, חשוב לי שאתה רציני ומתקדם בתפקיד שלך". "אני שמחה כשאתה לוקח חלק במטלות הבית: מלביש את הילדים ומדיח את הכלים".ספרי לילדייך על שבחו של אבא, ואתה ספר להם על שבחה של אימא:"אבא / אימא שלנו דואג/ת לנו, הוא/היא כל-כך אוהב/ת אותנו".גם הלב שלך וגם לב ילדייך יתמלא באהבה כלפי אבא וכלפי אימא.כשאבא חוזר, ספרו לו כמה התגעגעתם אליו. כשאימא משקיעה בנו - הוקירו אותה על כך.כשאנחנו רותמים את הילדים להרגשת שמחה ואהבה, כולנו יוצאים נשכרים.ההצעות שהבאתי כאן אינן לוקחות זמן רב, אך מחייבות אותנו לשים את הקשר הזוגי במקום גבוה בסדרי העדיפויות שלנו, ואם עד עכשיו ההתנהלות הייתה של הישרדות, והחיים שאבו אתכם, מכאן ולהבא תוכלו ליהנות גם אם אין לכם את כל הזמן שבעולם. ואולי באיזה שלב קרוב או רחוק בחייכם תמצאו זמן איכות לשניכם, בו תוכלו להשקיע בקשר אפילו יותר. בהצלחה,
אסתי ארנד, יועצת מכון בנין שלם
אבדות ומציאות
בת-שבע רקנטי, פסיכותרפיסטית
החיים שלנו הינם מסע ארוך ומרתק הכולל רגעי שמחה ועיתות משבר, אובדנים כואבים ותהליכי ריפוי לא פשוטים. התנועה בין יש לאין, ובין איבוד למציאה כרוך בעוצמות רגשיות ולעיתים במהפכות ובשינוי של כל המוכר והידוע.
כמו כל מהלך או תנועה אחרת בחיינו, האובדן עצמו בדרך כלל אינו אירוע שאנחנו בוחרים לעצמנו, הוא נגזרת של אירועי חיים, והללו הם גזירת שמים, אך בידינו הבחירה כיצד נתמודד עמו ואיך ייראו החיים שאחרי. בהתמודדות עם האובדן אנו מביאים לידי ביטוי ומימוש את האישיות שלנו, את אמונתנו, את כוחות הנפש שלנו והחינוך שעל ברכיו צמחנו.
בסמוך לאירוע, האדם חווה שהכאב גדול מנשוא, שהחלל שנפער גדול מלהכיל ושאין לאן ללכת. אומנם התחושות הקשות הללו מובנות ו"מוצדקות" אך התקווה היא שהן אינן סוף פסוק. הן הביטוי לשלב הראשוני והסוער שלאחר האירוע והן תגובות ספונטניות ומיידיות של פרידה ואבל.
משך הזמן שאורך שלב זה שונה מאדם לאדם וחשוב להימנע משיפוט ומהפעלת לחץ "לעבור לשלב הבא".
אחת האמירות המאוד נפוצות הנאמרות תכופות ברגעים אלו הן ״מתוך החושך יגיח אור גדול״.... ומטרתו לסמן לאדם אופק, להזכיר לו שיש מקום תקווה וכן להזמינו לתנועה של צמיחה והתפתחות. בהגיע העת ש"רב לך שבת בעמק הבכא" נוכל לעזור לעצמנו לצאת "מתוך ההפיכה" ולהתעלות למרחבי התפתחות והתחזקות, לשם כך יש עובדות שחשוב שנזכור ומחשבות שכדאי שנאמץ לעצמנו:
האובדן, קשה ככל שיהיה מהווה חלק מתמונת חיינו, הוא לא התמונה כולה, אומנם הוא משפיע וצובע את כל תמונת חיינו בצבעים קודרים, אך עם ההתאוששות נכון וחשוב לעודד את עצמנו להתבונן על התמונה כולה, לבחור להתמקד בחלקים אחרים בתמונה, מה עוד יש לנו, אלו פרטים נוספים בתמונה (אנשים, ארועים וכדומה) עשויים להכניס גוונים רכים של צמיחה ואופטימיות לחיינו.
בנוסף חשוב לדעת שאחת הפעולות המחזקות ביותר היא מתן משמעות לאובדן. או על ידי חיבור לאמונה או על ידי הנצחה או במציאת אפיקים לעשייה משמעותית ומגדלת.
אף אחד מאיתנו לא בוחר לאבד אדם קרוב או קשר משמעותי או כל אבדה אחרת, אך חשוב שנזכור שהדרך פתוחה לפנינו להרחיב ולפרוץ למרחבי קיום חדשים ומעצימים בעקבות בחירתנו בחיים.
רק בשורות טובות.
ההרשמה פתוחה - קחו לכם חמש דקות, שריינו לעצמכם מקום בשיעורים שמדברים אליכם במיוחד, ובואו לעשות את הצעד הראשון והעוצמתי לתהליך חיובי בבית.
מחכים לכם!