קורס ערב לנשים נשואות בפתח תקווה

הארנק, הזוגיות ומה שבניהם

הרבנית אסתר לבנון

שנינו יחד תחת חשבון בנק אחד

ההתנהלות הכספית היא סוגיה קיומית המלווה זוגות מרגע החתונה והלאה. התקציב, המשכורות, ההוצאות לעומת ההכנסות הם התמודדויות שכל זוג נתקל בהן באופן יומיומי.  נכון וכדאי לזוג צעיר, בנישואים ראשונים, לאחד את חשבונות הבנק שלהם. הכסף, המשכורות וגם החובות שייכים לשני בני הזוג.  [בנישואים שניים, כאשר הילדים כבר בוגרים, מומלץ דווקא לשמר חלק מהחשבונות בנפרד].

ולמי הכסף איננו שייך? הכסף בשום פנים ואופן  איננו שייך למי שהרוויח אותו, הכסף איננו של האיש או של האישה. לא משנה מי מכניס משכורת גדולה יותר לחשבון- הכסף שייך למשפחה.

כמו בכל תחום אחר בניהולו השוטף של הבית, יש להחליט על אחראי על התחום  ועל אחר המסייע בעדו. אצל חלק מהזוגות האיש אחראי על ההתנהלות הכספית, ואצל חלק מהזוגות האישה היא האחראית על הכסף,  כל זוגיות בונה את עצמה מבחינה כספית באופן שונה עפ"י ההרגלים מבית ההורים ובהתאם לאופיים ויכולותיהם של בני הזוג.

בכל מקרה, טוב שאחד מבני הזוג יהיה האחראי על הקופה המשפחתית, אחד שעוקב אחרי התשלומים, החשבונות, ההוצאות וההכנסות ואחר שעוזר במה שנדרש. הכסף איננו שייך למנהל הכספים. המנהל הכספי רק אמון על "אוצר" הבית, והוא זה שמגדיר איזה סכום אפשר להוציא בלי להתייעץ אתו, הוא זה שמחליט איך לחלק את התשלומים, האם אפשר כרגע לקנות קנייה יוצאת דופן או שלא.

במשפחתנו בעלי הוא האחראי על התחום הכספי, וכשאני צריכה לקנות דבר מה שחורג מהתקציב המקובל, אני מתקשרת אליו ושואלת האם אפשר לקנות? כיצד לשלם? לפרוס  את התשלום למספר תשלומים? הכסף איננו שייך לבעלי, אך מכיוון שהסכמנו בינינו שהוא אחראי על הכסף- ביחס להוצאות חריגות, עלי לבקש את הנחיותיו.

מרגע החתונה הכסף שייך לאיש ולאישה  באופן הרמוני, כל הכסף שייך בכל מאת האחוזים לאיש, כל הכסף שייך במאת האחוזים לאישה וכל הכסף שייך במלואו לילדים, ועל הכסף מופקד "שר/שרת אוצר".

הילדים צריכים להרגיש שהכסף הוא גם שלהם. אמנם אין על הילדים את עול הפרנסה, אבל עליהם להרגיש שייכות ביחס לכסף של המשפחה. בגישה הזו מגדלים את הילדים, ומעבירים להם את המסר הזה באופן לא מילולי, זהו מסר שמשודר לילדים ללא הגה, ההורים משדרים לילדים בטבעיות שהכסף שייך לכולם. אחת מן הדרכים שמשדרות לילדים את שייכותם אל הקופה המשפחתית התבטאה בביתנו בכך שהייתה קופסה ובה מטבעות ושטרות בסכום של עד כ-50 ₪, הקופסה הייתה מונחת במקום נגיש לילדים, והילדים ידעו שהם יכולים לקחת מהקופסה כסף בלי לבקש רשות. כמובן שהילדים ידעו שהם יכולים לקנות עפרונות, מחברות ודברים נוספים שהיו במסגרת הנורמות המשפחתיות. קנייה גדולה יותר מהסכום המותר לילד, דרשה אישור מהאחראי על הכספים בבית. כך נוצרה בילדים תחושת אחריות לכסף המשפחתי. וכאשר הילדים יצאו לישיבות, אולפנות, צבא ומכללות נתנו לכל ילד כרטיס כספומט, להוצאת מזומנים מחשבון הבנק המשפחתי. ובכל שנות גידולנו את כל ילדינו, לא קרה שילד חרג ממסגרת התקציב והוציא יותר ממה שמותר לו. על אף שתקרת ההוצאות המותרת הייתה נמוכה, הם שמרו על הגבולות של מה קונים ומה לא קונים, מה מותר ומה אסור.

קשה להעביר אחריות

צריך לעמול הרבה כדי להצליח להעביר אחריות. קשה במיוחד להעביר אחריות לבן/בת הזוג בתחום הכספי. העברת אחריות הוא אחד מנושאי הליבה בנישואים טובים, נכונים ומאושרים. גם אם נופלים שוב ושוב וממשיכים להציץ ולראות אם בן הזוג ממלא את האחריות, לאט לאט בהדרגה לומדים להעביר אחריות באופן מלא.  לסמוך עליו/עליה באופן שלם, וגם אם היו נפילות וטעויות, להמשיך להאמין שמי שקיבל על עצמו אחריות כלשהי- יצליח לעמוד בה.

פנתה אלי אישה שהרגישה שהיא קורסת, בעלה לומד תורה והיא מפרנסת, מנהלת את הבית ומגדלת את הילדים. כתבתי אתה רשימה של כל מטלותיה וניסינו לבחון אלו מטלות היא יכולה להוריד מעצמה. הצעתי לה להעביר לידי בעלה את הטיפול בגינה, להעביר אחריות משמעה היא שאת מסבירה ומנחה כיצד מטפלים בגינה, ואח"כ את אינך מעורבת בכלל. כמו שאת אינך מעורבת בגינה של השכנים, באותה מידה את מסלקת את התערבותך מגינת ביתך. היה לאותה אישה קשה להאמין שבעלה מסוגל להשקות את העצים, היה לה קשה לא להעיר, היה לה קשה להפנים שיש תחומים שהיא אינה אמונה עליהם והם מחוץ לתחום שליטתה. אחרי תהליך ארוך ולא פשוט, היא למדה להאמין ביכולותיו של בעלה, הוא טיפח גינה יפיפייה והאישה נהנתה לצמצם את תחומי אחריותה בבית.

האמון יוצר יכולת

אישה אחרת התלוננה בפני שהיא איננה ישנה בלילה מדאגות הפרנסה, היא המפרנסת היחידה, הם במינוס גדול בבנק, והיא איננה רואה ישועה באופק. האישה לא האמינה שביכולתו של בעלה לפרנס, "הוא מרחף בעולמות עליונים" כך היא תארה אותו. כל עוד האישה לא האמינה ביכולתו של בעלה לפרנס, הוא באמת לא הצליח לפרנס. רק כאשר היא באמת סמכה עליו, הוא הצליח. 

הדבר דומה לסייס האוחז במושכות של הסוס חזק חזק, ובמקביל צועק על הסוס "דיו סע סע"! בפה הוא אומר סע אבל בכל כוחו הוא מונע מהסוס להתקדם. אם האישה חושבת שכל המנדט על חינוך הילדים נמצא אצלה, ושהיא היחידה שיודעת כיצד לחנך, אפילו אם היא תנאם: "מתי כבר תשקיע בילדים"? זה לא יצלח. לנו כנשים קשה מאוד להעביר אחריות. אנחנו מבקשות מהבעל שייקח את הילדים מהגן, ומזכירות לו לפני היציאה מהבית שעליו לקחת את הילדים מהגן, בעשר בבוקר מזכירות שוב- שלא ישכח, ליתר ביטחון מזכירות לו באחת וחצי, וכעבור חצי שעה- מוודאות שהוא אכן לקח  אותם מהגן...אנו מתקשות להעביר אחריות, להאמין באיש ולסמוך עליו.  

איך לפתח אמון בבן הזוג? איך למנוע תסכולים כתוצאה מאכזבות? האם נכון לפתח ציפיות ממערכת הנישואים? על זאת ועוד במפגשים הבאים.