הימים לא פשוטים,
התמונות רודפות אחת את השנייה,
והדמויות יקרות,
הרוגי מלכות שאי אפשר לעמוד במחיצתן.
ולפעמים, במקום הזה, המילים נאלמות,
וצריך לאזור כוח להמשיך לעמוד במשימות חיינו
כאן בארץ הזו,
ולפעמים צריכים גם לשחרר, ופשוט לבכות.
לא לחשוש מהבכי, וללמד גם את ילדינו
שבמקום שבו המילים נאלמות –
שערי דמעה לא ננעלו, ומותר וראוי לבכות.
גם הבכי חשוב להתמודדות, וגם הוא בונה בנו את החוסן
ואת יכולת העמידה והאמונה שהקב"ה שומע אותנו.
אנו שולחים את תנחומינו למשפחת קריגמן על הילקח שלומית הי"ד.
ובעזרת ה' שתישמע תפילתנו ותתקבל דמעתנו ברחמים,
כתינוק הבוכה עד שאמו ניגשת ומיטיבה איתו,
ומושיעה אותו ממצוקתו.
יהי רצון שיאמר לצרותינו די,
ושנדע בשורות טובות, ישועות ונחמות.
שבת שלום ומבורך,
מכון בנין שלם
לומדים ביחד
בלי ויתורים כואבים
מה הטיפ הראשון שנתנו לכם כשהתחתנתם? כנראה שזה היה: "בחיי נישואין צריך ללמוד לוותר" * לא שזה לא נכון, זה נכון מאוד! אבל כדאי מאוד ללמוד איך מוותרים.
שיעור זוגי במיוחד בשבילכם – להדפיס וללמוד יחד.
(נערך מתוך שיעור של הרב אוהד תירוש בכנס בנין שלם)
בספרים, באתרי אינטרנט ובטורי משפחה רבים המשפט הזה ממש נפוץ: חיי נישואין כרוכים בפשרה ובוויתורים.
מצד אחד, זה אמיתי ונכון: אדם מקובע, שלא מוכן ללכת לקראת הזולת, יתקשה מאוד ליצור קשר הדדי וחיובי. מי שבטוח שהוא צודק תמיד וצרכיו חשובים יותר משל השני – ימצא את עצמו מהר מאוד בקשיים בחיי המשפחה. אי אפשר לקיים קשר לאורך זמן כשכל אחד מתבצר בעמדתו וכל אחד רוצה שיקיימו רק את רצונו.
גם בגמרא (ראש השנה יז) אפשר למצוא חיזוק לדברים: "אמר רבא: כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: 'נושא עוון ועובר על פשע' - למי נושא עוון? למי שעובר על פשע".
בפשטות, מי שמעביר על מידותיו הוא ותרן, וכשם שהוא ויתר ומחל על עוול שנעשה לו – כך יוותרו לו מן השמים.
על פי זה, היינו אמורים לדבר בשבח הוויתורים. וכי יש דבר נפלא מזה?
אבל לפעמים, ויתורים במערכת הזוגית עלולים להיות הרסניים. לכאורה, הוויתור מבטא רצון טוב, אהבה ונכונות לעשות למען השני. בפועל, הוויתור עלול להיות מחיקה עצמית, פחד מהתמודדות, חשש מעימות שמביא צד אחד לקבל אוטומטית את דרישות ורצונות הצד השני, ללא שיח אמיתי.
קחו למשל אישה שמוותרת לבעלה – הוא תמיד ישן, היא תמיד עם הילדים, עד כדי כך שהיא עייפה וממורמרת. האם המשפחה מרוויחה מזה שבסוף היום כבר אין לה סבלנות? ודאי שלא.
אז מה עושים?
מי הפראייר?
ניקח דוגמה מתחום חינוך הילדים:
כשאימא אומרת לאחד מילדיה: "תוותר לו, אתה גדול", היא בטוחה שהיא מגדלת את הילד שלה להיות בוגר, שקול ואחראי. המסר הגלוי הוא שגדולים מוותרים. אבל מהו המסר הסמוי שנקלט אצל הילד? "בגלל שאני גדול, אני תמיד מוותר". הילד עלול להסיק שעדיף להיות חלש ובכיין, מפני שהחזק נדרש תמיד לוותר, וזה לא כיף. מבחינתו, להיות גדול פירושו להיות פראייר.
התוצאות שעלולות לצמוח מהמצב הזה הן תחושת תסכול מתמשכת אצל הילד ותחושת "פראייר" שתיצור תגובת-נגד כך שבפעמים הבאות הוא לא יהיה מוכן להתגמש בכלום, או לחלופין – תסמונת הילד הטוב המסכן, עד כדי אובדן העמדה העצמית שלו, ופיתוח אישיות רופסת של ילד שתמיד תמיד מוותר.
מכאן נוכל להבין שיש דבר כזה – ויתור בעייתי!
ובאותה מידה ישנם גם מצבים של ויתור בעייתי בזוגיות:
מצב ראשון: אחד מבני הזוג הוא בעל אופי נוח, או שהוא החליט עקרונית לא לריב אלא להתפשר תמיד, ככה הרי לימדו אותו, ולכן הוא מוצא את עצמו מוותר כל הזמן. "מה נכין לארוחת ערב?" "מה שאת אוהבת, לי לא אכפת", אבל בבוא ארוחת הערב – הוא נותר מתוסכל אל מול האוכל שהוא פחות אוהב.
בלי לשים לב, לאט לאט מצטבר לו תסכול מתמשך ונוצרת תחושה של חוסר הדדיות, ואולי אפילו ניצול על ידי הצד השני. "למה תמיד מכינים מה שהשני אוהב?". בהמשך עלולה לצמוח גם תחושה של חוסר הערכה, בשל העובדה שאני תמיד מוותר – ואצל השני זה נתפס כמובן מאליו, ולכן הוא לא מעריך את מאמציי כלפיו.
שמתם לב כמה מילים קשות מודגשות?
מדוע זה כך, למרות שמדובר על ערך הוויתור – זה שנתפס בעינינו כבסיס משמעותי וחיובי לכל קשר?...מצב שני: שני בני הזוג מוותרים, פעם הוא ופעם היא. לכאורה, זהו מצב אידיאלי ושוויוני. אלא שגם כאן עלולה להיווצר בעיה של מערכת יחסים המבוססת על סוג של יחסי מסחר: "בשבוע שעבר אני ויתרתי לך ואתה יצאת למשחק כדורסל עם חברים, אז היום תורך לוותר לי כדי שאצא לבלות עם חברה". יחסי המסחר הללו מביאים איתם התחשבנות מתמדת, "אתמול אתה, היום אני, מחר אתה, רק שלא תיקח לי את התור...". אין כאן תהליך זוגי משמעותי שבו מבינים מהם הצרכים של כל צד. למעשה, יש כאן שוויון מזויף.
גם כאן אנו מגלים תוצאות קשות שנובעות מן הוויתור.
אם כך, מדוע בכלל לוותר?
שלושה כללי מפתח פשוטים
לאור הסכנות שהדגשנו לעיל, ברור שהוויתור לא יכול להיות חד-צדדי, הוא צריך להיות חלק מדינמיקה זוגית. הוויתור אינו ערך בפני עצמו. הוא חלק מהתהליך הזוגי שבו בני הזוג לומדים זה את צרכיו של זה, ולומדים כיצד לחיות נכון יחד. לכן, נראה שצריך מודל אחר לוויתור – סוג של מנגנון או תהליך שימנע את התסכול שנוצר אצל הצד המוותר. לצורך כך נציע שלושה יסודות עקרוניים ופשוטים, שיעזרו לנו לעשות את הוויתור בצורה הנכונה:א. אל תוותרו... על הדיבור.
דיבור הוא האופן שבו אתם עושים יחד תהליך זוגי משותף. כך יוצרים זוגיות! הוויתור הוא רק מרכיב אחד בתוך הזוגיות הזאת. וכשמדברים בגלוי על הכול – קל יותר להבין זה לנפשו של זה, וזה לצרכיו ולרצונותיו של זה. כשאתם מוותרים על הדיבור ביניכם – אתם מוותרים על הניסיון לפתור דברים יחד, כזוג. אל תוותרו על הדיבור , דברו על התחושות ואז ותרו זה לזה.
ב. רק למי שעובד על מידותיו מותר לוותר.
התהליך האמיתי הוא עבודת המידות שכל אחד מאיתנו עושה בחייו. בתוך עבודת המידות הזאת, ישנם מצבים שבהם אפשר לוותר. אבל ללא התהליך, ללא התחושה של הסיפוק שנובעת מתוך עבודת מידות נעימה, טובה, ערכית – גם הוויתור עלול להיות לא מספק. הוא עלול להתרחש בצורה חיצונית לנו, "ויתרתי לה כי ככה מתנהגים יפה לזולת", אבל ללא תחושת סיפוק שנובעת כשאנחנו באמת עושים תהליך פנימי של עבודת מידות, ומוותרים ממקום של עוצמה.
ג. אם הקפדת להביע את דעתך בלי מורא – את/ה יכול/ה לוותר.
אחרי שדיברתם, והבהרתם יחד את הדברים ואת עמדותיכם באופן ברור, מגיע הצד המעשי של הוויתור. וכעת, אחרי שעמדתכם ברורה ומובנת, והכי טוב – מורגשת – הוויתור המעשי לא יוצר קושי נפשי של צד אחד שלא נעים לו לומר את דעתו. כעת כל הדעות וההרגשות על השולחן, ולכם יש את המרחב להחליט בצורה מעשית מה לעשות.
את אותו הדבר, אגב, אפשר לעשות גם עם הילדים: מותר לוותר להם באופן מעשי, אבל רק אחרי שמבהירים להם את הנקודה ואת דעתכם, ורק מתוך שיקול דעת ולא מתוך רפיסות.בכל פעם שמתעורר קונפליקט ויש צורך שאחד הצדדים יוותר, אל תזרמו לזה סתם. שבו יחד, ונסו לדבר, להבין מהם הצרכים של כל אחד ומהן עמדותיו של כל אחד, ולהגיע יחד אל הפתרון שהכי מתאים לכם – כזוג, שמורכב משניים שהם עולם ומלואו.
בהצלחה!
לקביעת ייעוץ אישי באגף הייעוץ במכון – 02-6271525
מתכון השבוע
משקאות חורפיים ומתוקים לילדים ומבוגרים.
משקה מרשמלו
המרכיבים:
2 כוסות חלבחצי שקית מרשמלו (באיזה צבעים שאוהבים)כפית תמצית ונילסוכר (לא חובה)
אופן ההכנה:
מחממים בסיר קטן את החלב יחד עם תמצית הווניל. כשהחלב כמעט רותח מוסיפים את המרשמלו ומערבבים עד שהוא נמס לגמרי. אם חסר סוכר – מוסיפים לפי הטעם. מוזגים לכוסות ומגישים עם קוביות מרשמלו חתוך מעל.סיידר תפוחים חם
המרכיבים:
2 תפוחים קלופים וחתוכים לקוביות
2 מקלות קינמון4 כוסות מים4 כפות סוכר חום(למבוגרים: אפשר להוסיף יין אדום)
אופן ההכנה:
בסיר מרתיחים את המים, התפוחים ומקלות הקינמון. כשרותח מוסיפים את הסוכר. מבשלים עוד כעשרים דקות, עד שהתפוחים מתרככים. מגישים חם. למבוגרים – אפשר להוסיף יין אדום.
בתאבון!