ישנו מנהג בישראל: כשנגמר תשעה באב,
לא לקנות ספרי קינות חדשים.
להאמין שעד לשנה הבאה ניגאל.
המימד הלא-ריאלי והתמים שקיים באמונה הזו,
הוא שהופך אותנו להיות גדולים באמת.
להסיר את הציניות, את האכזבות שידענו,
את ההרגשה ש"ראינו כבר הכול"
(ולא משנה אם זה בחינוך ילדים,
בזוגיות, או בלצאת לדייטים פעם אחר פעם),
לנקות את הלב ולהאמין באמת
שהשנה בעזרת ה' ניגאל.
שלא נצטרך יותר ספרי קינות,
ולא נצטרך מנהגי אבלות.
להיוולד מחדש בכל יום ויום,
ולשאת את העיניים תמיד קדימה.
*
תשעה באב בפתח,
זמן כל כך אבֵל ומתכנס,
זמן שבו אנו מתפללים בכל לבנו לגאולה אמיתית.
ואנחנו יודעים, שאישה שיולדת יושבת "על המשבר"
ומאמינים בכל לבנו לנבואת הנחמה
שמתוך שבר-בת-עמי תיוולד לנו תשועה אמיתית,
עמוקה, עוצמתית. ובע"ה קרוב היום, קרוב מאוד.
העלון יוצא לחופשת קיץ קצרה,
נשוב וניפגש באלול בע"ה.
שמרו על עצמכם ועל ילדיכם.
בתפילה לבשורות טובות,
שבת שלום ומבורך
מכון בנין שלם
לפני שמדברים – מקשיבים
(מתוך שיעור של דנה תירוש, שניתן לפני שבוע במכון בנין שלם)
תקשיב לי רגע
בתקשורת הזוגית שלנו קיימים שני רכיבים מרכזיים: הדיבור וההקשבה. צריך לדעת לדבר וצריך לדעת להקשיב. יותר קל לדבר, אבל קודם חשוב לתרגל הקשבה.
הקשבה אינה טכניקה.
הקשבה היא אווירה בבית; היא מנגינה, היא שפה שנוכחת בבית. זוהי דרך התבוננות חדשה על החיים בזוג ולא בהעברת מסרים חד כיוונית.
הקשבה היא הבסיס לתקשורת טובה. אנשים נוטים לחשוב ששיחה טובה היא שיחה שבה האישה מצליחה להסביר לבעל מה היא חושבת והוא משתכנע, או שהבעל מצליח להסביר לאשתו את עמדתו והיא מקבלת אותה. אך באמת, התהליך הנכון של בניית תקשורת זוגית טובה הוא קודם כל להקשיב לשני. על פי הנחת יסוד זו, שיחה זוגית טובה היא שיחה בה הצלחתי להכיר פן חדש בבן זוגי, להבין את עמדת המוצא שלו, לפגוש את נבכי נפשו בעקבות הקשבה אמיתית ומושקעת לדבריו.
מסופר על אחד מאדמו"רי חב"ד שלפעמים, בין פגישה לפגישה עם אנשים להם ייעץ, היה מחליף בגדים, כיוון שהם היו רטובים מהזיעה של המאמץ להיכנס ל"עורו" של האדם לו הקשיב.
להקשיב זה קשה, זה סוחט - אך המאמץ שווה.
כי ההקשבה מחיה את האדם לו אנו מקשיבים, מעניקה לו תחושת חשיבות ונותנת לו מקום. מכוח התחושות האלה הוא גם יקשיב לי.
כל המקשיב - מקשיבים לו
בשביל להקשיב צריך להרפות לכמה דקות מהתוצאה ולהתמקד ברווח שנרוויח מהתהליך. להחליט שמטרת השיחה מבחינתי היא: העמקת ההיכרות עם בעלי.
גם אם בנושא הזה הוא ודאי חושב אחרת ממני. אין זה אומר שאני מוחקת את עצמי. אין זה אומר שאשנה את דעתי שתהיה כדעתו.
זה אומר שאני מתרכזת ב"להיכנס לעורו", לחוות את הנושא כפי שהוא חווה זאת ולאחר מכן אשמיע לו את דעתי ואת החוויה שלי בנושא.
הקשבה שכזו היא חוויה מרתקת של ביקור בעולמות אחרים, של התחברות אמת לבן זוגי.
בקרוב נתחיל לשמוע את קול השופר של חודש אלול.
בראש השנה מצוות היום היא: לשמוע קול שופר.
ומאידך, ביום זה אנו אומרים מספר פעמים בתפילה שהקב"ה מבין ומביט, מאזין ומקשיב.
אז מי פה מקשיב למי?
הקשבה אמיתית בכוחה ליצור הדדיות.
כשאנו עסוקים בלשמוע את קול ה' דרך השופר - הקב"ה גם מאזין ומקשיב לקול תפילותינו.
וכן כשאני משקיעה בלהכיר ולהקשיב לשני, הוא מרגיש מספיק בטוח ונינוח להקשיב לדעתי ולפעמים אף לקבל אותה.
תהליך זה עשוי לקחת שנים. אך זוהי דרך ארוכה שהיא קצרה. זוהי הדרך לאפשר גם לאנשים שונים להקשיב אחד לשני ולדבר.
איך עושים זאת בפועל?
על כך תוכלו לקרוא בקובץ המשך.
שלחו מייל חוזר ותקבלו אותו ישירות אליכם.
מתכון השבוע - סורבה אבטיח 
החומרים:
שליש אבטיח (חתוך לקוביות)
מיץ מלימון אחד
2 כפות סוכר
חופן עלי נענע
אופן ההכנה:
מרסקים את האבטיח במעבד מזון, מוסיפים את הלימון והסוכר ומערבבים היטב. מקפיאים לכמה שעות. מוציאים, מרסקים שוב ומוסיפים את הנענע. מגישים מיד.
בתאבון!