***
זהו, הילדים יוצאים לחופש היום,
מקבלים את התעודות,
מחכים בציפייה לפעילויות הקיץ,
לטיולים, לקייטנות, לשהות בבית.
גם אנחנו מתרגשים איתם,
אבל לפעמים מתגנבת אל הלב קצת מועקה.
מריבות, שעמום, חום מעיק,
המון כסף לפעילויות השונות,
שלא לדבר על קימה לתפילה ומחויבויות שונות בבית.
לפעמים זה לא נראה לנו כמו חופש,
אלא כמו עול גדול.
אז איך הופכים את החופש לגדול באמת?
אנחנו מזמינים אתכם להשקיע קודם כל ביסודות הבניין.
בכנס הקיץ שלנו,
מלבד השיעורים הפרקטיים על ניהול החופש הגדול,
תוכלו לקבל הרבה כלים מעשיים ליישום בבית,
והרבה תובנות שיעזרו לכם לצלוח את רגעי השעמום והמתיחות המצטברת.
בואו להשקיע בעצמכם,
ותראו איך כל הבית צומח ועולה יחד איתכם.
היום נפתחת ההרשמה לשיעורים בודדים!
כך שאפילו חצי יום, ואפילו שעה של שיעור שבחרתם היטב,
תוכל לתת לכם אוויר לנשימה,
ואותו תוכלו להעניק אחר כך למשפחתכם.
לצפייה במערכות השיעורים ולהרשמה – לחצו כאן
אנו מאחלים לך קיץ טוב, וחופש משמח,
שיבנה קומה טובה בבית, ויגבש את כל המשפחה.
שבת שלום ומבורך, מכון בנין שלם
בית של שליחות – תחנות מרתקות בחייה של הגב' רחל ששר.
רחל ששר, בת למעלה משמונים, הייתה שותפה יחד עם בעלה הרב אלי ששר ז"ל, לכמה תחנות דרך חשובות בציונות הדתית.
"אני מדור הקמת המדינה", אומרת רחל ששר, "ומה שמניע אותי בחיים אלה הזכרונות מהעבר, יחד עם ההתפעמות המחודשת משישים ושמונה שנותיה של המדינה, שגורמת לי להביט בעין טובה על כל הנעשה כאן".
לרחל יש חלק בלתי מבוטל בכמה מוקדים מרכזיים בציונות הדתית, שמביאים להתפעמות הזו. היא הייתה שותפה מלאה של בעלה, הרב אלי ששר ז"ל, בהקמת האולפנה הראשונה לבנות – אולפנת כפר פינס, לפני חמישים וחמש שנים. ולאחר מכן עלו שניהם, עם ילדיהם, ליישוב קרני שומרון שהוקם בשנת 77'. כל זאת לצד גידול משפחה ברוכת ילדים, שמונה ילדים, עשרות נכדים, ונכון לרגע זה – 71 נינים. בשלושת מוקדי העשייה הללו – האולפנה, היישוב והמשפחה – נתנה רחל את כל מרצה, מתוך תחושת שליחות.
הרב אלי ז"ל, ורחל תבדל"א, הכירו בבני עקיבא, כמדריך וחניכה. בתום שירותו הצבאי, עוד בטרם הוקמו ישיבות דתיות-לאומיות, הלך הרב אלי ז"ל ללמוד בישיבת 'חברון'. אולם כיוון שהיה ציוני, פעמיים בשבוע הקדיש, יחד עם חברים נוספים, ללימוד אצל הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, ואצל הרב הנזיר זצ"ל, "משם הם שאבו את תורת הרב קוק", מתארת רחל. לימים, כשהתגבש הרעיון לחדש את ישיבת מרכז הרב כישיבה ציונית, היה הרב אלי ז"ל בין מחדשי הישיבה, ואף קיבל את התלמידים החדשים שהגיעו ללמוד, ביניהם הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור והרב צפניה דרורי.
לאחר מכן פנה הרב אלי ז"ל ללימודי גיאולוגיה באוניברסיטה, ולאחר כמה שנים הגיעה הבקשה להקים את האולפנה הראשונה לבנות. "זה התאים לאישיות שלו", מתארת רחל, "הוא היה אישיות מורכבת, וזה היה שייך ליכולות שלו – להקים דבר כזה, שטרם היה כמוהו. במשך שנה שלמה הוא תכנן את ההקמה – הרי בנים לומדים גמרא בבוקר, אבל עוד לא היה מתווה אז לסדר יום ותכנית לימודים לבנות, לא היה דבר כזה, לכן הוא הקים צוות חשיבה, ובנוסף גייס כספים, ולבסוף עלינו אל כפר פינס, יחד עם בנות המחזורים הראשונים".
"היה חשוב לנו לשמור על המסגרת המשפחתית המצומצמת שלנו, אנחנו והילדים, לא להיבלע באולפנה, ויחד עם זאת לִבנות את האולפנה". רחל מתארת את החוויה של ילדיה כתשומת לב מתמדת מצד הבנות, ואלפי נשיקות וצביטות לחי שקיבלו מהן.
"הבנות נסעו הביתה אחת לחודש, ולא היו טלפונים כדי לתקשר עם בני המשפחה. ניתוק מוחלט. כך שאני שימשתי כדמות אימהית עבורן, והן בכו על כתפי הרבה. לשעת סעודה שלישית הן קראו 'שעת זיכוך', ולעיתים זו הייתה יבבה אחת גדולה... מגעגועים. לאחר מכן הוקם מרכז ישיבות בני עקיבא, והאולפנה גם היא נכנסה לתוכו, וכך הבינו שכדאי שבני הישיבות ובנות האולפנה יקרינו נוכחות גם בסניפי הבית שלהם, ולכן ירדנו ליציאה הביתה בכל שלוש שבתות, ולאחר מכן בכל שבועיים".
לאחר שבע שנים, בסביבות מלחמת ששת הימים, עזבה משפחת ששר את האולפנה ועברה להרצליה, סמוך להוריה המבוגרים של רחל.
באותן שנים, אחרי מלחמת ששת הימים, הוקמו ישובים רבים ביהודה ושומרון, אולם משפחת ששר ידעה שישובים אלה, כדוגמת עפרה וקרית ארבע, רחוקים מהוריה של רחל. "כשפנו אלינו להקמת הגרעין שאמור היה לעלות לקרני שומרון, הקרובה יחסית להרצליה, הבנו שאנחנו יכולים להגיע לקרני שומרון וגם לחלוש על הטיפול באמי בהרצליה. בנותינו הגדולות עשו תורנות וישנו בהרצליה בכל לילה, במשך שנים, עד שלקחנו את אמי ז"ל לביתנו. גם את אביו של בעלי לקחנו אל ביתנו. הם נפטרו בביתנו, כשכל המשפחה רתומה לנושא".
קשה שלא לתהות כיצד ילדיה של רחל קיבלו את כל השינויים שהכתיבה המציאות שבה השליחות הייתה מוקד מרכזי. אולם רחל מתארת שכל ילדיה, עד היום, מפוזרים ביישובים שונים, כיוון שהמסר שקיבלו בבית היה: תקימו עוד ועוד יישובים. הם ממשיכים את הדרך בגאון.
"כבר כשהוקמה האולפנה החלטנו שכיוון שבעלי צריך היה להתמסר, אני, עובדת סוציאלית במקצועי, אשאר עם הילדים בבית, וזה כדי שלא נצטרך אחר כך שעובדת סוציאלית אחרת תטפל בילדים שלנו", היא צוחקת, "לפעמים אמרתי שמגיע לי צל"ש רק על כך שלא הפרעתי לבעלי"
רחל מתארת כיצד צילמו אותם לטלוויזיה כשלא קיבלו רשות לעלות לגבעה שלהם, ויחד איתה הייתה בתה בת השלוש, שהייתה חולה באותו יום. שולמית אלוני ראתה ונאמה על כך בכנסת, שהציונות נבנית על חשבון הילדים, וטענה שצריך לקחת את הילדים מהאישה הזו. השר זבולון המר ענה לה בתגובה, שהיא, שולמית, עוד תלמד אצל רחל. לימים, כשחגגה רחל יום הולדת שבעים, ובאותה עת היו לה גם שבעים נכדים, ביקשו ילדיה משולמית אלוני שתכתוב לה ברכה. וכך הן סגרו מעגל.
"בכל מקום שבו היינו הקפדנו שלא ייפגם התא המשפחתי", מסכמת רחל. "בימי הקמת היישוב עמדנו על כך ששבת מוקדשת רק למשפחה. במשך השבוע אלי היה הרבה מחוץ לבית, קשור בעשייה ציבורית, ולכן החלטנו שאת הארוחות אנו אוכלים בחיק המשפחה בלבד, ללא אורחים מן היישוב. וברוך ה' ראינו שכר בעמלנו ואני מודה לקדוש ברוך הוא על כך. עד היום אנחנו מקפידים על שבתות משפחתיות, של למעלה ממאתיים איש, על טיולים, קייטנה לאימהות ועוד. חשוב לי לשמור על המשפחה".
בכנס בנין שלם, שיתקיים בתאריכים י"ב-י"ד תמוז (18-20.7) בבנייני האומה, תספר הגברת רחל ששר על תחנות חייה, ויחד איתה יעלו זיכרונות חגית ריין מקרני שומרון, הרבנית גילה ששר כלתה של רחל, ובוגרת מראשונות תלמידות אולפנת כפר פינס.
מתכון השבוע
גרנולה ביתית
המרכיבים:
2/3 כוס שמן
כפית מלח שטוחה
1/2 כוס סילאן
3/4 כוס סוכר
8-10 כוסות שיבולת שועל (לא קוואקר)
1/2 כוס שומשום
4 כפיות תמצית וניל
לבחירתכם: חמוציות, צימוקים, שומשום, גרעיני חמניה, גרעיני דלעת, שוקולדצ'יפס ועוד.
אופן ההכנה:
מערבבים בסיר את השמן, המלח, הסילאן והסוכר עד שזה מבעבע. מכבים את האש ומוסיפים את שיבולת השועל, השומשום ותמצית הווניל. מערבבים היטב, ומשטחים בשתי תבניות גדולות, על נייר אפייה. אופים בחום של 180 מעלות, ומערבבים מדי פעם. מוציאים כשזה משחים (להיזהר שלא יישרף).
מיד כשמוציאים מהתנור להוסיף את החמוציות ושאר התוספות, לפי טעמכם. לערבב היטב, לחכות שיתקרר, לפורר בידיים, ולאחסן בקופסה סגורה.
בתאבון!