מי לא רוצה חיים מושלמים?
עם בן או בת זוג שתמיד יזרמו איתנו באותו ראש,
עם ילדים מחונכים היטב שקוטפים מאיות במבחנים,
עם בית מסודר ונקי בבוקר, בצהריים ובערב,
עם משכורת שמספיקה לכל החודש,
מאכלים בריאים, שכנים אדיבים,
חמות נהדרת...
כולנו רוצים חיים מושלמים!
אבל לפעמים,
אנחנו לא מסכימים עם בן או בת הזוג,
שלא לדבר על הדייט שהבריז...
הילדים, שיהיו בריאים, שובבים קצת,
המשכורת, הבלאגן בבית, הרכב שהשפריץ עלינו מהשלולית.
אלה זמנים שבהם אנחנו מתחככים בחיים,
במלוא עוצמתם, ולפעמים זה ממש לא קל.
אבל מהחיכוך נולדים הדברים הכי טובים.
החיכוך מעורר אותנו לברר, וממילא לשאוף להגיע למקום טוב יותר.
כשמחככים אבן באבן - נוצרת אש.
לקראת חנוכה, חג האור והאש,
זה הזמן לבדוק איזו אש מאירה ומחממת
החיכוכים והבעיות מולידים אצלנו בבית.
ולהודות, להודות על כך שיש לי בן או בת זוג - גם כשאנחנו לא מסכימים.
להודות על הילדים, על ארבעת הקירות והגג,
על זה שיש לנו כל כך הרבה חפצים שאפשר לבלגן...
בעיות הן דבר נורמלי - צריך רק ללמוד איך להתקדם בזכותן.
אנחנו מזמינים אתכם, הגברים,
לסדנת אימון לגברים עם ד"ר יונתן סגל,
לכל מי שרוצה לצמוח בקשר הזוגי והמשפחתי,
לדבר על הבעיות ולהתמודד איתן.
לפרטים - לחצו כאן
ואנו מזמינים אתכן, הנשים,
לקורס העשרת הזוגיות עם הרבנית קתי מנדלביץ',
בואי לעלות קומה בזוגיות שלכם.
לפרטים - לחצו כאן
שבת שלום ומבורך,
מכון בנין שלם
גברים יקרים, מכתב אישי מהרב אוהד תירוש:
שלום וברכה,
בימים אלה ובדור הזה, אנו מגלים עד כמה אנו, בעלי המשפחות, נדרשים לגלות אחריות אישית
ולהוביל את משפחותינו בדרכים של תורה דרך ארץ, מוסר ובריאות נפשית.
האחריות האישית שלנו - היא הכרחית, והיא היסוד לקיום משפחתיות ערכית ומשמעותית.
אני מזמין אתכם להצטרף לסדנת אימון לגברים, בנושאי זוגיות ומשפחה, של ד"ר יונתן סגל, ממרצי מכון בנין שלם.
הסדנה תתקיים בירושלים בתאריכים: ה' טבת - כ"ג אדר, 12 מפגשים
הסדנה נותנת כלים מעשיים להתמודדות בחיי היום-יום בבית ובזוגיות, בדגש על פיתוח הדיבור, ההקשבה והמודעות לקשר
והיא, בעיניי, צעד משמעותי לכל מי שרוצה להמשיך את המהלך של לימוד המשפחתיות,
והבאת הברכה אל ביתו בתחום החשוב הזה.
בברכה,
אוהד תירוש
גם לך מגיע לעשות משהו טוב בשביל המשפחה שלך!
הגעתם לגיל!
על התמודדויות ואתגרים בגילאי 45 ומעלה - כמה נקודות למחשבה
חיה מאיר - יועצת אישית וזוגיתבצעירותנו היו לנו חלומות על הסביבה בה נגור, הקהילה בה נגדל את ילדינו, תמונה עתידית לגבי משפחתנו ולגבי הערכים אותם נגשים. גם אם החלומות הללו לא היו ברורים ומנוסחים, הם היוו מצפן שהוליך אותנו קדימה, או מנגינת רקע שהזכירה לנו את המקום אליו שאפנו.
בפועל, עד גיל 40 לערך, אנחנו עסוקים מאוד בהקמת ביתנו. אנחנו מתפקדים תחת עומס, עלינו לתמרן בין הבית, הילדים והעבודה. החלומות שלנו נסוגים לאחור, אנחנו מותשים, צונחים למיטה לעת ליל והחלומות שחלמנו בהיותנו צעירים, נרדמים איתנו. אין לנו זמן להגשמה עצמית, אנחנו עסוקים עד מעל הראש בניהול השוטף של הבית, בגידול הילדים ובפרנסת המשפחה.
וכשהילד הקטן מגיע לכיתה א', או אחרי שנים ספורות כשבן הזקונים שלנו מגיע לחטיבת הביניים ומסיים את הלימודים בשעה מאוחרת יותר, מתחיל פרק חדש בחיים. הילדים גדולים ועצמאיים יותר, ההורים כבר פחות נדרשים לתמוך ולסייע באופן רצוף (ודאי שילדים גדולים גם כן זקוקים להוריהם, אך הם מעדיפים לדבר איתנו בשעות הערב המאוחרות ולאו דווקא בשעות אחר הצהריים... המרכיב התלותי ביחסים פוחת).
יום אחד, אתם חוזרים מהעבודה, ואין בבית ילדים שמחכים לכם. פתאום יש לאימא זמן פנוי שלא היה לה בעשרים השנים האחרונות. אם הילדים יצאו לפנימייה, גם הערבים בבית הופכים לשקטים יותר. בני הזוג חוזרים להיות זוג, לאחר שנים ארוכות בהם הם היו הורים למשפחה צוהלת ושמחה. בגיל 45+ נפתחות בפני ההורים דלתות לאפשרויות נוספות מלבד גידול הילדים.זמן לעצמנו
בתקופת החיים שנפתחת בגיל 45+, מתפנה לנו זמן למימוש עצמי, לביטוי הערך העצמי שלנו, להתפתחות ולמימוש חלומות. בזכות הקידמה והתפתחות הרפואה, אנשים ונשים בגיל 45-50 הם עדיין צעירים, החיים עוד לפניהם, יש להם בעזרת ה' עוד כארבעים שנה לפחות של חיים מלאים, באיכות חיים טובה.
לאלו מאיתנו שאין 'חלום שנרדם' בעשרים השנים האחרונות, כדאי להקשיב פנימה ולנסות להרגיש: אילו תחומים מושכים אותנו? באיזה אפיק נרצה להתפתח? מה החלום אותו נרצה להגשים בעשורים שעומדים בעזרת ה' לפנינו? אפשר גם להיפתח באמצעות הקשבה למגוון האפשרויות המוצעות בימינו: התנדבות, לימודים, חוגי אמנות, העשרה או תחום תעסוקה חדש. יש הזדמנות לפתח עולם נוסף מלבד הילדים והמשפחה. ייטב לנו וגם למשפחתנו, אם נמלא את שנותינו בתוכן ובפעילות יצרנית. אם נגדיר לעצמנו חלומות - ייתכן ונצליח לממש אותם.דור הסנדביץ'
בצד החלום שצומח, בגיל 45+ אנחנו נמצאים בדור הסנדביץ', יש לנו ילדים בגיל ההתבגרות, יש לנו ילדים נשואים, יש לנו ילדים בתהליך בחירת בן זוג, ומן העבר האחר יש לנו הורים שייתכן כי הם בני שבעים ומעלה. אין זה מן הנמנע שנמצא עצמנו בסיטואציה מורכבת, מצד אחד, הורים למשפחה גדולה עם הרבה צרכים, ומן הצד השני בנים להורים שצריכים עזרה. למי לעזור? לבת אחרי הלידה או לאימא שעברה ניתוח? אם הורינו חיים בטוב ובבריאות איתנה - מה טוב, אך לעתים אנו סועדים הורים קשישים, ואנו נדרשים להכרעות לא קלות.
בשנות ה-45 ומעלה אנו גם עסוקים בליווי בנים ובנות לקראת הנישואים: איך לעזור לילדינו לחפש אחר בן זוג? האם להתערב? האם למשוך מאחורי הקלעים או באופן גלוי? זאת מערכת מורכבת שיש להכיר וללמוד אודותיה. אצל הילדים שמצאו את זיווגם עולות שאלות אחרות: האם נלווה בתמיכה כלכלית את הילדים הנשואים? איך נבנה את מערכות היחסים עם הכלות והחתנים בצורה טובה? במרקם היחסים עם הילדים הנשואים - עד להיכן אנו מתערבים? מה תפקידנו? כיצד שומרים על פרטיותם מחד, ומגלים מעורבות והתעניינות מאידך?
ייתכן שמתגוררים עמנו בבית ילדים בוגרים, בני עשרים ומעלה: האם לעודד אותם להישאר בבית או לעודד אותם לקבל עצמאות ולצאת לדירה שכורה? האם לסדר את החדר של הבן או הבת הגדולים או שעלינו לדרוש מהם לסדר את החדר ולאסוף את בגדיהם בעצמם? האם הפנמנו שבגיל הזה הילדים כבר אינם מעוניינים שההורים יחנכו אותם? ביחס לילדים נשואים, אנו מבינים שפרק החינוך של הבן או הבת הנשואים הגיע אל תומו עם החתונה. לעומת זאת, ביחס לילדים לא נשואים - אנו מרגישים חובה להמשיך ולחנך אותם גם אם כבר מלאו להם שלושים שנה. עלינו לקבל שהילדים הללו הם בוגרים לכל דבר ועניין, פועלים כעצמאים בכל תחומי חייהם, עלינו לדעת לשחרר אותם ולאפשר להם לעוף מהקן, בפועל או כמטאפורה, בין אם הם נשואים ובין אם הם רווקים. סבתאות מודרנית
נושא נוסף שעולה וצף בשנים אלו הוא נושא הסבתאות. הסבתאות המודרנית היא נושא חדש שאנו נדרשים להגדיר בדורנו. כיום, סבתא היא אישה צעירה בעלת כוחות ותפקידים, עובדת ופעילה. יש נשים שמפחדות לצאת לפנסיה או לשנת שבתון מחשש שהילדים יגייסו אותן שלא ברצונן לטיפול בנכדים... האם סבתא יכולה להציב גבול או שמא היא צריכה למלא את תפקיד הסבתא של לפני דור או שניים ולפתוח קריירה נוספת כמטפלת כדי לעזור לילדים? אנחנו רוצות להיות סבתות טובות, אבל גם רוצות את הנחת והשקט שלנו. עלינו ללמוד כי נתינה יכולה להיות טובה רק מתוך בחירה. מי שמוצא את עצמו עוזר בכפייה ויוצא מכך סחוט ומריר, מי שמרגיש 'קורבן' - נשאר בתחושה שלילית שלבסוף תפגע בו ובסובבים אותו. מי שגויס לעזור ויוצא בסופו של יום עם תחושה חיובית, יכול להמשיך לתת ולעזור. עדיף להציב איזה שהוא גבול ולהישאר עם נשימה ולא לסחוט את עצמי עד אפס כוחות ולהרגיש סחוט וממורמר. זוגיות מתחדשת
בגילאים האלו מתרחש המפגש המחודש עם בן הזוג. יש זוגות שלאחר שהקן מתרוקן, מתוודעים לנוכחותו של בן הזוג עמו חיו בעשרים השנים האחרונות... בהמולת העשייה לא הספקנו להקדיש זמן לזוגיות, וזה הזמן להשקיע שוב בקשר. לאחר יותר מעשרים שנות נישואין - חוזרים להיות זוג צעיר, יושבים יחדיו בארבע עיניים לשולחן השבת. הילדים יצאו מהבית, ואין מישהו לטפל בו, מלבד הזוגיות שלכם עצמכם. איך בונים את הזוגיות מחדש? מהם תחומי העניין המשותפים לשנינו? איך אנחנו חוזרים ליצור שיח על עניינים שאינם טכניים?זה הזמן לחשב את מסלול חייכם מחדש.ברוך ה' בדורנו אנו זוכים לתוחלת חיים ארוכה ואיכותית יותר, לחיות את חיינו הבוגרים בבריאות, בשמחה בצלילות, ולהתקרב למימוש החלומות האישיים שלנו, כן נזכה.
מתכון השבוע
לביבות כרובית
לרגל חג הלביבות - מתכון קצת אחרהמרכיבים:
שקית כרובית קפואה3 בצלים ירוקים קצוצים3 ביצים1 כוס פירורי לחםמלח, פלפלשמן לטיגוןאופן ההכנה:
מבשלים את הכרובית כרבע שעה בסיר עם מים ומעט מלח, עד שתתרכך. מסננים היטב ומועכים את הכרובית למעין פירה. מוסיפים את יתר המרכיבים. אם התערובת מתפרקת אפשר להוסיף ביצה נוספת. ניתן לטגן בשמן, וניתן להשפריץ מעט ספריי שמן ולאפות בתנור בחום של 180 מעלות, כרבע שעה או עד שהלביבות משחימות.מומלץ להגיש עם יוגורט קר.בתאבון!