הגיע הזמן לצמוח - עלון פרשת וארא

כל חקלאי יודע:

צריך לעבד את הקרקע,

להכין את האדמה היטב,

לשתול את הזרע או השתיל,

להשקות, להתפלל גם לגשם, ו... לחכות.

ההמתנה היא התהליך הכי משמעותי כשאנחנו מצמיחים משהו,

גם בזוגיות, גם בחינוך הילדים,

וגם בתהליכים האישיים שכל אחד מאיתנו עובר.

וכשהחורף הופך לאט לאט לאביב,

אפשר להתחיל לראות תוצאות קטנות,

ירוקות ומלבלבות.

לכל צמיחה ולכל הצלחה בבית – יש זמן משלה.

חודש שבט בפתח,

חודש של בשורות טובות בעזרת ה',

ושל צמיחה מחודשת בכל המישורים.

השבוע בעלון: אתם שאלתם - ואגף הייעוץ שלנו עונה,

אנו מזמינים אתכם לקרוא את הרבנית אסתר לבנון ואסתי ארנד.

ומתכון לכדורי תמרים מלאים בטוב.

*

אנחנו מזמינים אתכם לשבת זוגית מיוחדת עם בנין שלם

במלון חוויה פלאזה בנצרת עילית, פרשת יתרו, כ"ב שבט

עם מיטב מרצי המכון: הרב שמואל והרבנית טובה אליהו, הרב זאב קרוב,

הרב ערן טמיר, הרב אוהד ודנה תירוש, ובליווי הזמן יצחק מאיר.

לפרטים נוספים והרשמה – לחצו כאן

*

הזדמנות אחרונה להשפיע על כנס הקיץ!

תודה לכל העונים והעונות לשאלון הסקר של בנין שלם השבוע,

מי שטרם ענה או לא קיבל את השאלון – זה הזמן! במוצאי שבת הקרובה מסתיים הסקר.

לכניסה לסקר – לחצו כאן

*

חודש טוב!

ושבת שלום ומבורך,

מכון בנין שלם

מאגף הייעוץ 1 – חלוקת תפקידים בבית

איך נחלק את המשימות בינינו? ומה הקשר בין אמון, אחריות והצלחה?

הרבנית אסתר לבנון

האם יש צורך שבני הזוג יערכו ביניהם חלוקת תפקידים? האם נכון שבחור ובחורה לקראת נישואיהם ישבו וידונו מי מפנה את האשפה? מי שוטף כלים ומי מכבס את הבגדים? כמובן שהחיים בזרימתם הטבעית אינם מתנהלים על פי טבלאות של חלוקת תפקידים. בדרך כלל החלוקה מתבצעת באופן טבעי, על פי ההרגלים מבית ההורים או על פי כישרונותיהם של בני הזוג. אם זכית להינשא לקונדיטור, אז את העוגה לשבת יכין האיש. ואם זכיתָ להינשא למנהלת חשבונות, אז באופן טבעי, היא תנהל את ענייני הכספים.

כל זה נכון וטוב ביחס ל-80% מן התפקידים שעל בני הזוג לחלק ביניהם. אין מחלוקת ואין כל קושי להתחלק באופן טבעי ופשוט ברוב רובן של המטלות. אך ביחס ל-20% מהמטלות הנותרות מתעוררים קשיים. לעיתים אף אחד מבני הזוג איננו חושב שהמטלה היא בתחום אחריותו ודברים נופלים בין הכיסאות. למשל, אף אחד מבני הזוג איננו חושב שעליו לשלם את חשבון החשמל, דבר שמתגלה רק כאשר מגיעה הודעת ניתוק מחברת החשמל. אפשרות שנייה היא ששני בני הזוג חושבים שעליהם לטפל במטלה וכל אחד מושך לצד שלו. אפשרות שלישית היא שאחד מבני הזוג לוקח אחריות, אבל מרגיש לא בנוח ולא מרוצה מהמטלה שהוא לקח על עצמו.

ביחס לאותם 20% נותרים יש לערוך חלוקת תפקידים מודעת – לשבת,  לדון, להחליט מי האחראי ובמה בן הזוג מוכן לסייע בעדו.

לדעת להעביר אחריות

פעמים רבות בתפקידים שונים בבית, אנחנו נואמות לבעל "מתי תעזור לי קצת?", "למה אתה לא יושב ללמוד קצת עם הילד?", אבל למעשה האישה איננה מאמינה שבעלה מסוגל. היא אומרת בפיה: "למה הוא לא לוקח אחריות על הפרנסה?", אבל היא איננה מאמינה שהוא מסוגל לקחת אחריות. הדבר דומה לרוכב האוחז במושכות של הסוס חזק חזק, ובמקביל צועק על הסוס "דיו! סע!". בפה הוא אומר סע, אבל בכל מאודו הוא מונע מהסוס להתקדם. אם האישה חושבת שכל המנדט על חינוך הילדים נמצא אצלה, ושהיא היחידה שיודעת כיצד לחנך, אפילו אם היא תנאם כל חייה: "מתי כבר תשקיע בילדים?" זה לא יצלח. לנו כנשים קשה מאוד להעביר אחריות. אנחנו מבקשות מהבעל שייקח את הילדים מהגן, ומזכירות לו לפני היציאה מהבית שעליו לקחת את הילדים מהגן, בעשר בבוקר מזכירות שוב - שלא ישכח, ליתר ביטחון מזכירות לו ברבע לאחת, וכעבור חצי שעה - מוודאות שהוא אכן לקח  אותם מהגן... אנו מתקשות להעביר אחריות, להאמין בבעל ולסמוך עליו.  

האמון יוצר יכולת

הגיעה אלי אישה והתלוננה שהיא אינה ישנה בלילה מדאגות הפרנסה, היא המפרנסת היחידה, הם במינוס גדול בבנק, והיא אינה רואה ישועה באופק. האישה לא האמינה שביכולתו של בעלה לפרנס. היא אמרה לי: "עכשיו אנחנו במינוס, אם בעלי יהיה אחראי על הפרנסה, נהיה במינוס כל כך גדול עד שיכניסו אותנו לבית הסוהר". ייעצתי לאותה אישה להרפות ולהעביר אחריות לבעלה. התהליך היה קשה, הם הגיעו כמעט לפת לחם, אבל לבסוף האישה הצליחה להרפות ולהעביר באמת את האחריות לבעלה. כיום האיש הפך למבוקש בתחום עיסוקו. כל עוד האישה לא האמינה ביכולתו של בעלה לפרנס, הוא באמת לא הצליח לפרנס. רק כאשר היא באמת סמכה עליו, הוא הצליח.

בהצלחה!

מאגף הייעוץ 2 - הילדים שלי מזלזלים בי

שאלה:

שלום ליועצת המכון.

לצערי, בתחילת חיי הנישואין שלי, הידע בתחום המשפחתיות לא היה נפוץ כל כך. אני יודעת שהשקעתי את כל כולי בחינוך הילדים שלי, עשיתי כמיטב יכולתי, אבל כיום הם בוגרים ורובם נשואים, ואני מרגישה שאיבדתי את חלקם, אם לא את כולם. אני מרגישה שהם בועטים בי, מזלזלים ומתרחקים. למרות שהם התחתנו עם בני תורה, כנראה שלא החדירו להם מספיק מהי הכרת הטובה ומהי מצוות כיבוד אב ואם. אינני יודעת איך לקרב אותם בחזרה אליי. ואינני רוצה להיכשל גם כסבתא, בנוסף לכישלון כאימא. מה אעשה?

תשובת אסתי ארנד, יועצת המכון:

שלום לך, טוב שאת פונה אלינו ומבקשת עזרה בצורה יסודית ומקצועית, מפני שאף פעם לא מאוחר מדי לתקן.

את נמצאת בשלב שבו הילדים פורשים כנפיים ועפים לדרכם, הקן מתרוקן ומחייב היערכות מחודשת.

נשמע שאת חווה תחושת כישלון, למרות שעשית כמיטב יכולתך והשקעת את כל-כולך. את מרגישה שאת לא בסדר, אך דעי לך שגם כיום את יכולה להתחיל ללכת בדרך חדשה, ולהגשים את חלומך: שיהיו אהבה והבנה במשפחה, שהמשפחה תהיה מאוחדת. גם אחרי שנים רבות יש מקום לפריצת דרך, "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן". יש תקווה – מפני שיש בך רצון חזק, את משקיענית! ורואה שלמרות הכל יצאו ממך ילדים ערכיים ושומרי תורה ומצוות.

אני רוצה להציע לך כמה נקודות התבוננות:

ראשית, לא תמיד הדרך בה הולכים ילדינו משביעה את רצוננו. נשמע מדברייך שאת מאוכזבת מהתנהגותם ומיחסם אלייך, ומכאן הרצון שלך לשנות אותם. אך עלינו להבין שילדינו הבוגרים בוחרים את דרכם, ותפקידנו הוא לקבל אותם ולכבד את המסלול שלהם, גם אם הוא שונה מהדרך שלנו, וגם אם הוא לא כפי שדמיינו לעצמנו.

שנית, דבר משמעותי נוסף: כדאי לבדוק מה בהתנהגות שלנו כהורים מפריע לילדים שלנו. האם זו התערבות יתר, האשמה, אולי הם מרגישים שאת מאוכזבת מהם ולכן לא מתחשק להם להיות קרובים לבית המוצא. "אתם לומדים כל כך הרבה תורה ולא מכבדים", או "למה אתם לא באים יותר" – אלה משפטים שלעתים רק מרחיקים. ההערות והביקורת יוצרים קרירות ביחסי ההורים והילדים.

שלישית, כשילדים יוצאים מבית ההורים הם יוצאים לחיים אחרים, וצריכה להיות איזו הבדלה-הבחנה בין מה שקורה בבית ההורים לבין מה שקורה בביתם של הילדים. להורים לא תמיד קל לשחרר ולהבין שזה כבר לא באחריותם, ולכן לעתים ההורים "מחזיקים חזק", אבל כשמחזיקים חזק – הילדים בורחים... וכשמשחררים – הילדים יכולים לבוא מרצונם החופשי, בשמחה ובטוב לבב.

באופן מעשי: נסי לראות דברים טובים אצל ילדייך, שאפשר לשבח אותם עליהם. הוקירי את בתך שבעלה לומד תורה, על כך שהם משקיעים מאמץ רב בעבודה, לימודים, פרנסה וגידול ילדים קטנים. הראי להם את המקומות שבהם את שבעת רצון מהם. במקום להעיר – נסי להאיר. במקום לשאול מיליון שאלות: "מה עשיתם, לאן הלכתם, מה קניתם" – נסי לספר להם דברים מעניינים שקרו לך, או במשפחה. במקום לומר "אולי תבואו כבר לשבת, למה אתם לא באים", תאמרי – "הבית שלנו פתוח, מי שבא מוזמן בברכה".

הביעי שביעות רצון כלפיהם: "איך הילדים שלכם חמודים". ספרי לנכדייך כמה את מעריכה את הוריהם: "איזה אוכל טעים אימא הכינה לכם", "איזה אבא טוב יש לכם". הרעיפי חום ואהבה והימנעי משיפוט ומביקורת, כך תוכלי ליצור קשר גם עם נכדייך כשהם עדיין רכים.

תפקידך הוא להאיר פנים לילדייך, לכלות, לחתנים, לנכדים. ואני בטוחה שכשם שהשקעת בגידולם, תוכלי גם עכשיו להשקיע ולהיות בעין טובה כלפיהם – כך שגם הם יוכלו לפתח את העין הטובה וההערכה שלהם כלפייך.

 

מתכון השבוע

כדורי תמרים בריאים וטעימים  

המרכיבים

1 חבילת תמרים בוואקום

1/4 כוס אבקת קקאו

3/4 כוס טחינה

3 כפות שמן קוקוס

אגוזי מלך / פקאן / קשיו / גרעיני חמניה

קוקוס טחון

אופן ההכנה:

במעבד מזון מערבבים את התמרים, הקקאו והטחינה. מוסיפים מעט שמן קוקוס לרכך את התערובת. אם חסרים נוזלים – אפשר להוסיף עוד טחינה. כשהתערובת אחידה, מוסיפים את האגוזים ומערבבים מעט עד שהם נשברים לחתיכות אבל לא מתפרקים לגמרי.

יוצרים כדורים בידיים, מגלגלים בקוקוס.

מומלץ לשמור בהקפאה ולהוציא קצת לפני האכילה.

בתאבון!