השבת, עם סיום ספר בראשית,
יעקב אבינו נותן לבניו
את ברכתו להמשך הדרך.
עם ישראל יצטרך את הברכות הללו
ברדתו לגלות, ובהפיכתו לעם.
*
יעקב אבינו נותן לכל בן את ברכתו,
המיוחדת לו ולמעשיו,
ודווקא מתוך ההבדלים בין כל האחים,
יכולה לצאת אחדות שבה כל אחד מביא את עצמו
ואת התרומה הייחודית שלו לעם ישראל.
בואו נתבונן בילדינו השבוע,
ונראה כיצד בכל אחד מהם טמונים כוחות אחרים,
כישרונות אחרים, ויכולות אחרות,
ומתוך כל בע"ה תבוא הברכה אל בתינו.
שבת שלום ומבורך,
מכון בנין שלם
משואה לתקומה
השבוע ציינו את עשירי בטבת, "יום הקדיש הכללי".
גולן ואך כתב על סבתו, ניצולת השואה,
בבלוג "מתנחלות ברשת".
לקריאה – לחצו כאן
עוד לא התחתנת?
מה אפשר לעשות כדי להתחתן? מאמר קצר שיפקח לכם את העיניים.
אהובה צוקרמן (יועצת חינוכית, זוגית ומשפחתית, ממרצות בנין שלם)
המגזר שלנו מצטיין בכמות גדולה של רווקים ורווקות. אנחנו רוצים מאוד להתחתן אבל התחושה היא שהמציאות לא מאפשרת, למרות שאנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים לעשות.
פעמים רבות זוגות נפגשים: מבחינה מנטלית, חברתית, דתית ושכלית הם מתאימים, הם יודעים בשכל שזה שידוך מוצלח, אבל התחושה היא ש"שום דבר לא מתפתח מבחינה רגשית. נסענו לטיול, אכלנו ארוחת ערב לאור נרות, אבל שום ניצוץ של רגש לא התעורר". זאת סיטואציה שחוזרת על עצמה בהרבה קשרים.
אולי בחורים ובחורות אלו סובלים מעקרות רגשית? אולי הם מעולם לא חשו אהבה? מתברר שאותם בחורים ובחורות דווקא התאהבו בעבר. אלא שבדרך כלל הם התאהבו במי שלא ניתן להינשא לו, מסיבות שונות. האהבה פורצת דווקא מול דלתות סגורות. אבל מול מי שמתאים לנישואין? דווקא במקרים כאלה הרגש לא מתעורר.
בתרבות המערבית מדברים על "קליק" – כלומר, הרגש הוא מקום בנפש שאתה לא אחראי עליו, הוא לא בידיים שלך ולכן אי אפשר לכוון אותו. ואם לא התאהבת בבחור, ואם לא נדלקת על הבחורה - אז כדאי לחכות להצעה הבאה.
אבל אני מבקשת להציב סימן שאלה על תפיסת הרגש הזאת. האם באמת אין לנו שליטה על הרגשות שלנו?
איך יוצרים רגש?
ביהדות, הרגש הוא חלק שמושפע מכוח הבחירה שלנו. אנחנו מתרגשים ממה שלדעתנו נכון וראוי להתרגש ממנו. אנחנו לא מרשים לעצמנו להתאהב באישה נשואה, לא מרשות לעצמנו להתאהב בגוי, כי אלה לא הערכים שלנו. השכל מורה לנו מה שייך ומה לא שייך, והרגש מתאים את עצמו לשכל.
כאן עולה שאלה גדולה וקשה: הרי אנחנו רוצים ורוצות להתחתן! זאת התחושה הכי חזקה שמלווה אותנו ביום-יום. אנחנו מתפללים עליה בלי הפסקה. אם כך, למה הרגש שלנו לא מושפע מהשכל שרוצה כל כך להינשא?
כי בנוסף לשכל ולרגש, יש עוד שחקן אחד על המגרש הנפשי שלנו, והוא הפחד הלא מודע. אם נעצור לרגע, וננסה להגדיר מה מפחיד אותנו בנישואין (אתם מוזמנים לעצור ולהגדיר לעצמכם), נגלה שחלקנו מפחדים מהמון דברים: לריב עם בן או בת הזוג, לגלות שעשינו טעות והתחתנו עם האדם הלא-נכון, מפחדים שישעמם לנו, מפחדים מביקורת, מפחדים להתגרש... הפחד משתק אותנו ומתרגם את עצמו ל"חוסר כימיה רגשית".
אבל צריך לדעת שהפחד הוא דמיון בלבד. הוא לא קיים באמת. הוא משתק אותנו בלי שום בסיס במציאות. אז מה האלטרנטיבה לפחד? כפי שנאמר בתהילים: "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד". הביטחון בקב"ה הוא התמודדות הפוכה אל מול הלא נודע. אפשר לדמיין: "בטח נריב כל יום מיד אחרי שבע הברכות" ואפשר לבטוח: "נשלים אחד את השני יותר ויותר, והאהבה בינינו תפרח מיום ליום". גם הביטחון מייצר מציאות! "הבוטח בה' חסד יסובבנו" לכן, הפסיקו לדמיין שלילי, התחילו לדמיין חיובי. שניכם יושבים בשולחן שבת זוגי כשקרני השמש נכנסות מבעד לחלון. האמינו שהקשר הזה מתקדם טוב, האמינו בעצמכם והרגש בוא יבוא. החתונה, בעזרת ה' בהישג ידכם!
מתכון השבוע
קינוח שוקולד וחמאת בוטנים מפנק
המרכיבים:
2 שמנת מתוקה להקצפה
חפיסת שוקולד (חלב או מריר, לפי טעמכם)
3 כפות חמאת בוטנים
רבע כוס סוכר
אופן ההכנה:
ממיסים את השוקולד יחד עם כמה כפות שמנת, ולאחר מכן מקררים. מקציפים יחד עם השמנת שנותרה במיכל, עד שנוצר גנאש שוקולד. מעבירים לכלי הגשה גדול או לכוסיות הגשה קטנות, ומכניסים להקפאה עד שהגנאש מתייצב.
מקציפים את המיכל השני של השמנת יחד עם חמאת הבוטנים והסוכר. יוצקים מעל שכבת השוקולד, ומחזירים למקפיא.
מוציאים להפשיר כחצי שעה-שעה לפני ההגשה.
בתאבון!