חז"ל משווים את הזיווג שלנו
לקריעת ים סוף.
שניהם לא נתפסים בשכל האנושי,
מדוע שאיש ואישה, ששונים כל כך זה מזו,
ירצו ויצליחו לחיות יחד?
זה לא הגיוני כמעט כמו שים ייקרע לשניים.
בשניהם, אנחנו מבינים – הקב"ה נוכח,
אחרת שום דבר לא היה עובד...
הוא מכוון את הדרך, ועוזר לנו גם בקטעים הלא-פשוטים.
ובשניהם, צריך לעשות.
הקב"ה אומר למשה – מה תצעק אלי?
דבר אל בני ישראל ויסעו!
כך נקרע הים, בעשייה ובתנועה.
וכך גם הזוגיות האנושית,
נבנית ממעשים, מתנועה תמידית של לימוד והתקרבות,
בלי לעמוד במקום.
יהי רצון שהים של הזוגיות ייקרע מדי יום ביומו
גם לזוגות הוותיקים שמבקשים התחדשות,
וגם למי שטרם מצא את זיווגו.
ט"ו בשבט שמח,
ושבת שלום ומבורך,
מכון בנין שלם
מה בעלון:
להרחבה על קריעת ים סוף – דבר תורה מקסים של הר' קרליבך,
ולאור בקשות שלכם – סדר ט"ו בשבט עם הילדים, מאת הרב אוהד תירוש
ומתכון מיוחד לט"ו בשבט
קריאה מהנה!
קריעת ים סוף – ר' שלמה קרליבך
מה היה מיוחד בים, שהסכים להיקרע כך עבור עם ישראל? ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנו? רעיון נפלא לפרשת בשלח
מה באמת קרה בקריעת ים סוף? איך נתגלה שהקב"ה ממש מולך בכל?
אחרי שבני ישראל עברו את ים סוף, מספרת לנו התורה: 'וישב הים לפנות בוקר לאיתנו'. כלומר, הים חזר למצבו הקבוע. הוא שוב היה למים.
אבל חכמינו אומרים משהו לא ייאמן: אל תקרי לאיתנו אלא לתנאו. כשבששת ימי בראשית ברא הקב"ה את ים סוף, הוא עשה עמו תנאי: אני בורא אותך, בתנאי שביום השישי של פסח בלילה, כשיגיעו בני ישראל לחוף שלך, אתה תיפתח ותיתן להם לעבור.
אני עושה אותך מים, בתנאי שכשיבואו בני ישראל תהיה מוכן להפוך ליבשה…
הקב"ה עושה תנאים, לא רק עם הים. הקב"ה עושה תנאי עם כל אדם בעולם. הקב"ה אומר לכל אדם: 'יבוא רגע בחיים שלך שתוכל להציל חיים של אדם אחר. יבוא רגע שבו תוכל לעשות את הדבר הגדול ביותר. ואולי לא בראתי אותך אלא עבור הרגע הזה. לכן אני מתְנה עמך: כשיבוא הרגע הזה תצטרך להיות מוכן לעשות הכול, ואפילו להיות משהו שאתה לא.
אתה מה שאתה – זה נכון. אבל אני קובע אתך תנאי. והתנאי הזה חיוני לרגע המכריע בחייך: כשהדבר יתבקש ממך, תצטרך לוותר על מה שאתה. תצטרך להיות מוכן להיות מישהו אחר. אם אתה ים, תהיה יבשה. תהיה כל דבר בעולם.
זה הסוד הכי עמוק בחיים: נכון, בדרך כלל אני צריך להיות מה שאני. אבל ישנם רגעים בהם אני צריך להיות גם מה שאני לא.
אם אתה אוהב מישהו מאוד, מהו המבחן האמיתי? המבחן הוא: האם תהיה מוכן להשתנות עבורו, ולו לרגע אחד?
עכשיו תשמעו: מה קורה לך אם אתה מסרב להשתנות? אתה יכול לומר: 'או קיי, לפחות אני מה שאני.' אבל אתה טועה. האמת היא שאתה כלום.
אתם שומעים מה אומרת התורה? רק כשהים עמד בתנאי שלו – להיהפך ליבשה, רק אז הוא 'שב לאיתנו', לכוח שלו. לפני כן, הקיום שלו כים לא היה איתן. עכשיו הוא איתן!
זה כל כך עמוק, אתם יודעים. מתי אתה באמת מה שאתה? רק כשאתה יכול להיות כל דבר עבור מישהו שאתה אוהב.
בקריעת ים סוף נקבע משהו כל כך עמוק בעולם, במים, בכל הטבע: היכולת להשתנות כדי למלא את רצון ה'. זהו עומק החירות. היכולת להיות כל דבר בעולם עבור השני ועבור הקב"ה.
וזה גם העומק של מלכות ה'. אין שום דבר בעולם שלא יכול להשתנות כדי לקיים את רצון ה'.
(מתוך הספר "לב השמים" לפסח)
סדר ט"ו בשבט משפחתי
ט"ו בשבט מגלה לנו את עושר הפירות שה' נותן לנו בארצנו * זה הזמן ללמד את הילדים על הטבע – לא דרך המחשב או החלון, אלא לצאת, למשש, להריח, לנשום! * דברי תורה וסדר ט"ו בשבט משפחתי – להדפיס וליהנות יחד
הרב אוהד תירוש (מתוך החוברת 'דגשים חינוכיים לעבודה בבית ובגן')
בט"ו בשבט מתחילה שנה חדשה לפירות האילן. בגמרא וברש"י מבואר שההתחלה החדשה מגיעה בזכות השלב הייחודי שמתרחש כעת בטבע: "הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה". כלומר, עד עכשיו, הגשם הרווה את האדמה. כעת, שלב הגשמים עבר ברובו, ומתרחש תהליך של צמיחה מחודשת – עליית השרף באילנות. יחד עם תהליך הצמיחה הזה מגיעה גם חנטת הפירות.
למעשה, ט"ו בשבט הוא נקודת מעבר מיוחדת שבה התהליכים הסמויים השקטים נמצאים לקראת סיומם, ומתחיל שלב חדש: חומרי החיים הפנימיים מתחילים לגדול ולצאת אל הפועל – הפירות.
ישנם שני מנהגי הלכה הקשורים לפירות. האחד הוא עיוני – לימוד מיוחד לערב ט"ו בשבט – בהלכה, במשנה ובזוהר הקדוש. המנהג השני הוא אכילת מיני פירות. הפירות הם עניינו של היום, ולכן מכבדים בהם את היום.
הכרת הטוב דרך הפירות
במסכת קידושין קובע רבי יוסי שאין לגור בעיר שאין בה גינות ירק: "א"ר יוסי בי ר' בון: אף אסור לדור בעיר שאין בה גינוניתא של ירק", ומסבירים המפרשים שזה בגלל נחיצות הירק למזונות האדם או בגלל מחירו הזול.
רבי חזקיה בשם רב עולה קומה ואינו מסתפק בסיבות המעשיות והכלכליות, אלא קובע קביעה ערכית: "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת[ה] עינו ולא אכל". ראיית העין מהווה מודעות לעושר היצירה של הקדוש ברוך הוא. "ולא אכל" – אדם שנחשף לעושר המינים של הירקות והפירות הגדלים צריך ליהנות מהם! כלומר, לא להישאר ברובד של הראייה אלא לחוות בפועל, באכילה ובהנאה, את עושר הפירות.
בהמשך, מבואר שרבי אלעזר היה אוסף פרוטות כדי שיוכל לקנות כל מין חדש ולאכלו. על פי פשט הירושלמי, המטרה הייתה ליהנות מעולמו רב המינים של הקדוש ברוך הוא, ולהכיר בכך שהקדוש ברוך הוא יוצר את כל העושר הזה, והוא מקור השפע. רבי אלעזר הקפיד לאכול מכל מין ומין – כדי לראות את החידוש שבכל פרי ומין, ועל בסיסו להתרגל להודות לה'.
אם כן, באכילת הפירות בט"ו בשבט יש יסוד גדול של הכרת הטוב לה', והכרה בכך שההשגחה עלינו מדויקת – ה' מכין מזון מתאים לכל בריה, ועלינו להודות על כך.
מכאן נוכל גם לגזור עבודה מעשית בבית:
יש להשתדל לחשוף את הילדים למגוון הפירות, הצמחים והירקות שאפשר להביא.
המגוון הזה קיים לא רק על שולחן סדר ט"ו בשבט, אלא קיים בטבע, בחוץ. כשהימים פחות קרים – חשוב לצאת עם הילדים ולראות את מגוון הצמחים, העלים, הנבטים המציצים בתקופה זו לאיטם. ברוך ה', יש לא מעט שטחים פתוחים שבהם אפשר לחוות את הטבע.
לא לצפות בווידאו ולא לקרוא בספרים, לא לדבר על, אלא לראות, לחוות, להריח, למשש בידיים! לגעת בעלים, ללטף נבטים רכים, להריח פרחים – בחוץ. לא בהסתכלות מהחלון.
סדר ט"ו בשבט עם הילדים
שימו לב – על אף מה שאמרנו לעיל, מילוי השולחן במגוון מרשים של פירות אינו העיקר. זו לא תחרות סלטים ועשיית רושם על האורחים. הילד רגיש וקולט מתי המגוון מכוון לגאווה ועשיית רושם ("שופוני" בלע"ז...), ומתי הוא בא לבטא שמחה והודאה לה' על השפע האדיר שזכינו לו בארץ ישראל, הנותנת פירותיה בעין יפה לבניה השבים אליה. חשוב להרבות בפירות – מהסיבות הנכונות.
נדגיש שוב את העיקרון שנזכר לעיל, שהוא יסוד חשוב בכלל ובחינוך הילדים בפרט: לא לדבר על, אלא לחוות ולחיות את הדבר. לכן:
א. את הפירות וטעמיהם השונים יש לחוש ולחוות... באכילה!
ב. חשוב לעסוק עם הילדים בהבדלי הטעמים השונים – בחגיגת הטעמים השונים – ולחדד להם איך הקדוש ברוך הוא עשה כל כך הרבה טעמים, שכל אחד יכול למצוא בו את מה שהוא אוהב.
ג. אם הילדים יישנו כבר בסדר ט"ו בשבט של המבוגרים, חשוב לערוך להם מיני-סדר, שבו:
1. מתרשמים מהמגוון הערוך על השולחן – הצורות, הצבעים, הכמות.
2. מברכים בורא פרי העץ ושהחיינו.
3. טועמים מכל דבר.
4. מבחינים בין הטעמים.
5. אומרים העדפות אישיות – "אני אוהב יותר...". מקשיבים להעדפות של אחרים, ולא אומרים "איכס"...
6. מודים לה' על השפע ועל הפרי שהתאים לי במיוחד: תודה ה' על הבננה, תודה ה' על התפוז.
7. אפשר לשיר, לרקוד...
8. אומרים תודה לאימא ואבא שטרחו J
ט"ו בשבט שמח!
מתכון לט"ו בשבט
עוגת אגוזים ופירות יבשים
המרכיבים:
150 גרם אגוזים מכל סוג שרוצים (פקאן, מלך, שקדים, חמניה, קשיו ועוד)
200 גרם פירות יבשים קצוצים (צימוקים, משמשים, פפאיה, חמוציות ועוד)
3/4 כוס קמח
2 ביצים
5 כפות סוכר
לקישוט: שומשום
אופן ההכנה:
מערבבים בקערה את האגוזים, הקמח, הסוכר, הביצים והפירות היבשים. משמנים את התבנית ומשטחים את העיסה. מפזרים מעליה גרגרי שומשום ואופים בחום של 180 מעלות ל35-40 דקות, עד שהעוגה מזהיבה.
בתאבון!