החורף בעיצומו, והימים אפורים וקרים.
כל אחד מתכנס הביתה, ואל תוך עצמו,
ועל כוס תה חם עולות המחשבות, התהיות, התחושות...
אנו מזמינים אתכם להתבוננות כנה ואמיתית פנימה,
עכשיו, כשכולם נמצאים בבית,
ובחוץ קר וגשום ואי אפשר לצאת –
מה זה עושה למשפחתיות שלנו?
אילו נקודות עולות לנו לחיזוק בזמנים הללו שכולנו יחד?
איזה מחשבות עולות, איזה תחושות?
זה הזמן לשים לב לכל מה שנעלם מאיתנו בחודשים החמים,
ולתת התייחסות מחממת לב (תרתי משמע!)
לכל מה שקורה אצלנו בבית.
*
החודשים האחרונים לא היו קלים
והיה צורך להתמודד עם פחדים ומשברים.
השבוע בעלון תוכלו למצוא לימוד מעמיק על יציאה ממשברים
ועל תקומה מחודשת.
גם חוויותיהן של נשות תל אביב,
שעברו בשבוע האחרון חיפושים רבים אחרי
המחבל מיום שישי שעבר,
שזורות בעלון.
בשורות טובות לכולנו,
שבת שלום ומבורך
וחודש טוב ומבורך!
מכון בנין שלם
"חוויות" תל-אביביות מהשבוע האחרון
בשבוע האחרון נערך מצוד משטרתי אחרי המחבל שביצע פיגוע ביום שישי ברחוב דיזנגוף ורצח את אלון בקל ושמעון רוימי הי"ד. אפרת, תושבת העיר ואימא לילדים, מתארת שילדיה התייחסו אל הפיגוע באופן מיוחד, כיוון שהם מכירים את הרחוב בו התרחש. "לבית הכנסת, בערב שבת, רק בעלי הלך", היא מספרת, "הן בגלל הפיגוע והן בגלל מזג האוויר הסוער. הוא חזר וסיפר שתוך כדי דיון בין ראשוני המתפללים שהתקבצו – האם לנעול את דלתות בית הכנסת בגלל המחבל החופשי, הגיע פתאום חייל שהשתחרר לשבת הביתה, ולקח את הנשק אל בית הכנסת. צריך להבין שזה לא מחזה רגיל בעיר שלנו".
אירית, גם היא תושבת העיר ואימא לילדים, מתארת שילדיה לא מודעים לדרמה הגדולה שהתרחשה, אך בנה, בן הארבע, התלהב מאוד מכך שבפתח הגן עמד שוטר, ו"בילה" איתם את הימים האחרונים.
"אנחנו שלחנו את הילדים למסגרות החינוכיות בלב כבד", מתארת אפרת, "לא לפני שביררנו האם אפשר לשכור מאבטח, האם לעירייה יש פתרון, או האם כדאי לחזור לנוהל שהיה בתחילת גל הטרור הנוכחי ובו ההורים עשו תורנות שמירה בגנים. בנוסף, בכל המסגרות 'העלימו עין' על היעדרות הילדים. אפילו בקבוצת הוואטסאפ של חוג הכדורגל שאלה אחת האימהות אם יהיה מאבטח, ואב אחר ענה לה – 'תמיד צריך אבטחה'".
"החששות שלי", אומרת אירית, "הם לאו דווקא מהמחבל אלא מכך שנחשפנו לאפשרות שמישהו יטרוף לנו את היומיום, את השגרה ואת החיים בכלל. כנראה שזה משהו שירושלמים רגילים אליו יותר".
ובכל מקרה, האימהות התל-אביביות מספרות על טלפוני ומכתבי חיזוק מכל רחבי יו"ש, מנשים שלצערנו, כבר מורגלות במצב הנוכחי. אפשר לקרוא לזה היפוך תפקידים...
"שובי נפשי למנוחיכי" – לימוד
משותף, בזוג או בקבוצה
לאור המצב בחודשים האחרונים אנו חשים כי יש טעם וצורך בהתחזקות אמיתית
ובהתמודדות אל מול המשברים. ההתחזקויות מתרחשות בין אדם לעצמו, בין אדם לבן/בת
זוגו, בין אדם למשפחתו, לקהילתו, לעמו.
כולנו מכירים את ספר תהילים כמקור לעזרה בשעת צרה, כשתפילתו של דוד
המלך הופכת לנחלת הכלל, וכמעט ואין מי שלא משתמש בה ברגעים הלא-פשוטים.
בשורות הבאות ישנו לימוד ממזמור קט"ז בתהילים, העוסק בדרך למנוחת
הנפש, שמגיעה לאחר מצבי קושי או משבר. הלימוד נלקח מתוך החוברת "יקימנו ונחיה
לפניו", של ד"ר עמרם קליימן ויוסי פרומן (חוברת המאגדת הנחיות ללימוד
ועבודה פנימית עבור קבוצות להתמודדות טיפולית-חינוכית עם מצבי לחץ ומשבר). בחרנו
להביא תהליך שמופיע בחוברת על מנת להעמיק את תחושת הביטחון שאנו יכולים לקבל
מקריאת פרקי התהילים.
אנו מזמינים אתכם לשבת, להתבונן בשאלות ובע"ה להתחזק ולשאוב חוסן.
[החוברת "יקימנו ונחיה לפניו" באדיבות המחברים ד"ר
עמרם קליימן והרב יוסי פרומן, ובשיתוף שפ"י – השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד
החינוך והגברת חנה שדמי העומדת בראשו, והגברת יוכי סימן טוב, מנהלת היחידה
להתמודדות במצבי לחץ, משבר וחירום בשפ"י.]
'שובי נפשי למנוחיכי' – על הדרך למנוחת נפש
תהלים קט"ז
אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְהוָה אֶת קוֹלִי
תַּחֲנוּנָי
כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא
אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל
מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא
וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא אָנָּה יְהוָה מַלְּטָה
נַפְשִׁי
חַנּוּן יְהֹוָה וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם
שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְהֹוָה דַּלּוֹתִי וְלִי
יְהוֹשִׁיעַ
שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי יְהוָה גָּמַל
עָלָיְכִי
כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן
דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי
אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים
הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאד
אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב
שאלות לימוד:
1.
קראו בקריאה ראשונית את המזמור.
2.
מצאו 'טעם חדש' – בחרו מילה (או ביטוי קצר) מן
הפסוקים, ואמרו במשפט קצר איזה טעם חדש יש במילה הזו היום ('טעם' הוא תחושה או
תפיסה ראשונית במילים, או משמעות, תובנה). לדוגמא: "המילים שלי הן 'ארצות
החיים' – והיום טעמתי בהן מרחב אינסופי, לא רק להתהלך לפני ה' בבית או בעבודה –
אלא במקומות חדשים".
3.
היזכרות ושיתוף: להיזכר במצב קשה, מצוקה או משבר
שהייתי בו לאחרונה – ו"יצאתי ממנו" [רצוי סיפור טרי יחסית]. לאחר מכן, שיתוף
[שיחה בשניים]: מהם הגוונים של חווית הקושי שהייתה לי באותם ימים?
4. "אהבתי כי ישמע ה'" – במבט לאחור –
מה אהבתי בתהליך הזה? (איזה רגע אהבתי? אילו תחושות?)
5. מה חסר כדי שנפשי תוכל לשוב
למנוחתה? ממה עלי להרפות? על מה לוותר?
6.
כוונה לתפילה: אני מסיימ/ת את הלימוד עם כוונה חדשה במזמור קט"ז... –
מהי הכוונה החדשה?
דברים
על הלימוד
'שובי נפשי למנוחיכי'. פסוקים אלו עשויים, לפי דעתנו, ללמד רבות על גווני
החוויה של אדם שהיה שרוי במשבר וכעת "יוצא ממנו". בפסוקים ניכרות לעין
רגשות היפעמות של דוד מטובו של הקב"ה, הגנתו וחסדיו (פסוקים ה'-ו'). אך גם
רגשות קשים יותר מצאנו בפסוקים – דוד המלך מתאר היזכרות (אולי דמוית פוסט-טראומה) של חוויותיו מימי השבר: מוות, דמעה, דחי. על אף
שנראה כי המשבר חלף נפשו של דוד עדיין לא נחה. נפשו עדיין לא שבה למנוחתה מן
הטלטלות של ימי הקושי והמצוקה. לפי קריאתנו פסוק ז' הוא שיאו של התיאור
האקסיסטנציאלי – המשורר פונה לעצמו ומדבר אל נפשו – "שובי נפשי למנוחיכי".
מנוחת הנפש מתפרשת במזמור זה כהרפיה מן הצעקה לקב"ה, כהפנמה של הישועה.
רבים מתארים, דווקא לאחר שוך סערת המשבר, קושי נפשי
לחזור לשלוות נפש, להרפות מן המתח, לנשום כרגיל. אדם שיצא מימי השבר והצרה עדיין
צריך לנשום לרווחה. מסתבר שגם אחרי שחלפה המצוקה והאדם כבר נושע עדיין נצרכת
רגיעה. המצוקה כבר פחות קשה, אולי חלפה כבר – אך עדיין נשארת לה הנפש חסרת מנוח,
אולי בטראומה, מבקשת מנוחה.
מעניין לחשוב על שלב בפני עצמו בטיפול במשבר: קבלה של השינוי לטובה, הפנמה של המצב
החדש. להסכים לקבל את הרגיעה. לא ישועה נוספת נדרשת כאן אלא הפנמה נפשית ורגשית של
ההקלה.
לשם כך דוד המלך פונה אל נפשו – "שובי
נפשי". מעין דיבור פנימי של 'האני' (I)
אל 'עצמי' (self). ייתכן והפסוק רומז שהמפתח
למנוחת הנפש נמצא בידי האדם עצמו. נפשו של הסובל מן המשבר מטה אוזן לשמוע את קולו
הפנימי. אולי רק הוא יכול להרגיע את עצמו, להשמיע לנפשו קול אימהי רך, שכמו אומר –
"זהו... זה חלף... הכל בסדר עכשיו... את יכולה לנוח".
מתכון השבוע
חזה עוף עם אגוזים 
רכיבים:
1/2 קילו חזה עוף – חתוך לקוביות
2 בצלים גדולים פרוסים
3-4 שיני שום, ועוד 2 שיני שום כתושות
3 כפות רוטב סויה
2 כפות שמן
כף סוכר
חופן אגוזים (פקאן /מלך)
כוסברה (לא חובה)
מלח, פלפל
אופן ההכנה:
משרים את העוף עם כף סויה, שמן, שום הכתוש ומעט מלח ופלפל, למשך חצי שעה. לאחר מכן מטגנים קלות משני הצדדים ומוציאים מהמחבת.
מטגנים את הבצל ושיני השום עד שמזהיבים, מוסיפים סוכר, מלח ופלפל. מוסיפים את האגוזים ומערבבים היטב. לאחר מכן מוסיפים את העוף ו-2 כפות סויה ומביאים לרתיחה. כשהתבשיל רותח מכבים את האש ומשאירים מכוסה מעט.
ניתן להגיש עם עלי כוסברה קצוצים.
בתאבון!