"כי יאמרו אליכם בניכם" - עלון פרשת בא

בני ישראל יוצאים ממצרים,

משתחררים מבית העבדים

ויוצאים לחירות עולם, ובאמונה שלמה.

אלה רגעים נשגבים, מרגשים,

ועל כן ברור מדוע הציווי הראשוני

הוא לספר על הרגעים הללו לבנינו, ולבני בנינו.

לנצור לנצח, לדורי דורות, את הניסים והחסדים

שה' עושה איתנו.

*

להבדיל,

לכולנו יש סיפור מסוים על ילדותנו,

על החוויות, על ההורים, על הסביבה שבה גדלנו.

וזה סיפור שיכול ללכת איתנו לדורות...

אולי לכן מובן מדוע הציווי לספר לבנינו את הנס

הוא ציווי גדול כל כך.

כי מה שנספר לילדינו בעודם רכים –

זה מה שיילך איתם לנצח.

וככל שנעסוק בטוב, בחסד, בפלא של קיומנו כאן,

כך יילכו ילדינו עם תחושת הודיה

ועם הבנה שהם חלק מסיפור גדול, מעם גדול.

כיוון שהשבתות חורפיות וממילא אנו נשארים

לשבת כולם יחד שעות ארוכות,

אולי השבת נחליט לספר לבני משפחתנו

רק דברים טובים ומרוממים?...

כך נכתוב יחד את הסיפור המשפחתי שלנו,

שיהיה בע"ה גדוש בטוב.

שבת שלום ומבורך!

מכון בנין שלם

לומדים יחד – על תחרות בבית

"אני עושה את זה תוך דקה"

אנחנו חיים בעולם של הישגים וכוח, רוצים להתקדם בעבודה ולהיראות טוב בעיני כל סובבינו * אבל מה קורה כשהתחרותיות הזאת פולשת גם אל תוך הבית? * מאמר קצר שמבהיר כיצד להתמודד עם התחרותיות בבית, ולהשיג אווירה נעימה, של הודיה על הטוב שקיבלנו.

מומלץ להדפיס וללמוד יחד.

(מעובד מתוך שיעור של הרב אוהד תירוש שהתקיים בכנס הקיץ של בנין שלם)

החברה המודרנית, שבה אנחנו חיים, היא חברה דינאמית, מהירה, הישגית ותחרותית. לעומת העולם העתיק, שהיה פחות מפותח מבחינה טכנולוגית ומדעית, ולכן התרחשו בו תהליכים ארוכי טווח – החברה המודרנית היא מתוחכמת מאוד, ולכן היא גם מאוד תוצאתית. היא מרגילה אותנו לבחון דברים רק על פי התוצאה, כי לפני שהספקנו לחשוב – התוצאה כבר כאן.

בחברה שכזאת, עלול להיווצר מצב שהאדם והתהליך לא מעניינים, אלא אך ורק התוצאה, ההישג. אנשים מבינים שהם חייבים להציג הישגים, וממילא החברה כולה תחרותית מאוד, עם מאבקי כוח גלויים וסמויים. אנחנו רואים את זה בכלכלה, בתחום ההישגים האישיים, בתקשורת, בבית הכנסת, בכיתה, בבחירת מוסדות החינוך לילדים, בקהילה, ולמרבה הצער – התחרותיות חודרת גם אל הבית ואל מערכות היחסים הקרובות ביותר.

אולם, לא רק לתרבות המערבית יש חלק בתחרותיות הזאת. כטיבם של החיים – התרבות והחברה רק מעצימים את מה שקיים ושורשו בנפש. אז מהו המקור בנפש שלנו לתופעת התחרות?

עוד מימי בראשית

בספר קהלת (ד, ד) כתוב: "וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ". ומפרש הראב"ע: "וראיתי - רוב עמל האדם, גם כשרון מעשיהם בעבור בני האדם, שיקנאו זה בזה וירצה להתפאר על חברו, ושלא יהיה הוא חסר ממנו בדירתו ומלבושיו ובניו ומאכלו וחכמתו וטוב השם".

כלומר, מאיזו מידה בנפש באה התחרותיות? ממידת הקנאה.

התחרותיות בבית

המציאות התחרותית אינה פוסחת על הבית. אנו עדים לתחרות ומאבקי כוח בבית – בין הורים לילדים, בין בני הזוג, בין ההורים להוריהם – כל אלה כבר לא נדירים במחוזותינו. וכשאנחנו רגילים לעולם של לוחמנות ותחרות בעבודה או בלימודים – גם מאבקי הכוח בבית מועצמים שבעתיים.

התחרות בין בני הזוג יכולה להתבטא באופנים שונים, ואפילו הקטנים ביותר: מי מחתל טוב יותר את התינוק, קצב ההזדקנות השונה בין האיש לאישה, הישגים בעבודה (שלא לדבר על מי מרוויח כמה), הכנות לשבת, תחרות על מי מוכן ראשון ליציאה מהבית (או כפי שכולנו מכירים אותו: "שוב פעם אנחנו מתעכבים בגללך"...), והתחרות הנצחית – מי צודק?

אז איך יתכן שעם מי שבחרתי לי לחיות יחד – אני מתחרה?

התשובה היא, שכיוון שלמדנו להתייחס לאנשים סביבנו ברמה התחרותית, וכיוון שלעיתים קשה להפריד בין הבית לעבודה (שבה דפוסי ההתנהגות כוחניים יותר) – כך אנו עושים גם עם הרעיה או עם הבעל. בשכל אנחנו יודעים שאנו רוצים להיטיב עם בן הזוג, לקבל ולתת אמון. אבל בנפש אנחנו לא מצליחים להשתחרר מזה.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

* מה אני מרוויח מהשוני? יש להבין שכל אחד מאיתנו הוא אישיות שונה. התחתנו עם השונה מאיתנו כדי להשלים את עצמנו ולתקן בעזרתו את מה שקשה לנו מאוד לתקן לבד. לכן, אם נתמקד בהפריה ההדדית המגיעה מהשוני בינינו – נרוויח.

* העצמה אישית של בני הבית תועיל מאוד להתמודד עם התחרותיות. החמיאו, ציינו משהו טוב שהשני עשה והודו לו על כך. כך לא יהיה בבית מקום להתנצחויות ולתחרותיות, אלא שימת לב לטובו של האחר.

* שיח שיוצר קרבה. בתחום התקשורת הבין-אישית – עלינו ליזום הרבה יותר שיחות בינינו (בני הזוג, הורים וילדים, אחים). השיחות יהיו ממוקדות באדם הנוכח מולנו, במי שהוא, ולא במודל ש"תפרנו" לו או שציפינו ממנו. כך נפתח קשר אישי אמיתי עם מי שחי איתנו, במקום לשגות בדמיונות.

 * נשתדל לתמוך כשבן הזוג תופס את מקומו ומגיע להצלחות אישיות, כיוון שהצלחתו – היא גם הצלחתנו, ללא קנאה.

* לא נשווה ילדים, בעלים ושאר ירקות... ההשוואות הן פתח לדברים לא טובים. במקומן, נתמקד בראיית הטוב שבביתנו ובהכרת הטוב (מומלץ להודות מדי יום ביומו!).

 וכמובן, כמו תמיד, הרבה הרבה תפילות...

 בהצלחה!

מאגף הייעוץ – כשמזרח ומערב נפגשים...

שאלה: בעשורים האחרונים מספר הזוגות המעורבים מבחינה עדתית הולך וגדל. ברוך ה' יש מיזוג תרבויות. גם אני, כחמות אשכנזייה, קיבלתי למשפחתי שתי כלות ספרדיות. אשמח לקבל מכם התייחסות מקצועית כיצד לגשר על הפערים שנוצרים עקב השוני וההבדלים. תודה.

תשובה: הנביאים מתארים את שיבת העם לארץ ואת מיזוג הגלויות על אדמת הקודש כחלק מתהליך הגאולה. בוודאי שקשרי נישואין בין העדות השונות מביאים לידי ביטוי את המגמה הזו, תוך הגדלת המכנה המשותף בין כולנו והקטנת ההבדלים המפרידים.

יום ט"ו באב הוכתר כיום שמחה מיוחד, בין השאר לאור העובדה שבו הותרו השבטים להתחתן זה עם זה, שידוכים שהיו נראים לפני דור או שניים כבלתי עולים על הדעת – נראים היום טבעיים!

ההנחה ש"יש לעשות משהו" בשל ההשתייכות העדתית השונה מתבררת לעיתים כנכונה, ולעיתים בשל החינוך הדומה ובריאות החברה הצומחת בקהילות – מתבררת כלא שייכת.

במידה ואתם חווים פערים על רקע זה – יש להתייחס אליהם כאל כל פער שבני זוג (או חמות וכלה) מתמודדים איתו. כמו בכל פער, העולה סביב נושאים שונים, חשוב לנהל שיחה שבה שני הצדדים ילמדו איך להביע את עצמם מתוך הקשבה, הכלה וכבוד זה לזה. כאשר הבירור עצמו, הנעשה מתוך כבוד והערכה, יכול להביא לתחושת הקלה עוד קודם שניגשים לפתרונות מעשיים.

בהקשר זה, אגב, אני ממליצה על הספר "10 דקות כל יום" של ד"ר מאיר ויקלר, המפרט זאת.

את, כחמות, ודאי רואה מהצד איך הזוגות שלך מביאים לבית שלהם תכנים מביתכם ומבית המחותנים שלכם, ואיתם ועם החינוך הטוב שקיבלו מכם הם יוצרים יחד את הבית המיוחד שלהם.

במידה ויש לך הארות אותן את רוצה להעביר להם, נכון ליזום את הפנייה אליהם באמצעות הבנים הביולוגיים שלך. וכמובן רצוי להרבות בהערכה ומילים חמות ולצמצם ביקורת.

אנו כהורים מוזמנים לעמוד מהצד, לגבות ולעודד בעין טובה. ברוך ה' זכינו בביתנו לראות מקרוב שילובי עדות אצל חלק מילדינו, ואני רואה איך הם ואף אני לומדים, צומחים ושמחים ביחד.

בהצלחה גדולה,

גילה ששר, יועצת מכון בנין שלם.

לקביעת ייעוץ אישי באגף הייעוץ במכון – 02-6271525

מתכון השבוע

חמין מקרוני

רכיבים:

חבילת מקרוני (עדיף מס' 7. לא דק מדי)

4 כרעיים

5 תפוחי אדמה

5 ביצים

שמן

תבלינים: מלח, פלפל, מעט כורכום

שקית קוקי

אופן ההכנה:

מבשלים את חבילת המקרוני 'אל דנטה' (חצי קשה). מסננים ושוטפים במים קרים. מרתיחים את הביצים הקשות ומניחים בצד. מקלפים את תפוחי האדמה ופורסים לפרוסות עבות. בסיר רחב מטגנים מעט את העופות עד שהם מזהיבים, ומוציאים לצלחת.

מוסיפים לשמן שנשאר בסיר תבלינים, מערבבים היטב ומוסיפים פנימה את המקרוני המבושלים. מערבבים כך שכל המקרוני ייצבע בצהוב. לאחר מכן מחזירים למסננת. מסדרים בתחתית הסיר את תפוחי האדמה כשכבה ראשונה ומתבלים במלח ובפלפל. מניחים מעליהם את העוף, ומעל שופכים את המקרוני כך שיכסה את כל העוף. מכסים הכול בשקית קוקי (אפשר לפתוח מהצד כך שייווצר ממש מכסה), כדי שהמקרוני לא יתייבש (אין צורך להוסיף מים). מעל השקית מניחים את הביצים הקשות, צמודות לדופן הסיר.

מכסים את הסיר במכסה, ומכניסים לתנור ל30-45 דקות בחום של 180 מעלות. לאחר מכן מנמיכים את התנור לחום של 100-120 מעלות ונותנים לחמין להתבשל במשך כל הלילה.

להגשה – מוציאים את הביצים, מסירים את השקית והופכים את הסיר על קערת הגשה גדולה.

בתאבון!