הקשר שלכם , זוג יקר,נמצא  עתה בשלב ייחודי. ברור הפרטים, גיבוש התוכנית,ההתייחסות לכל הדברים הקטנים, העשויים להקיף אתכם ולהיות מסגרת אל תוכה תיצקו את תוכן חייכם – אלו מרכיבי השלב הזה.אם תתנו לפרטי  הבנין הטכני את מקומם הנכון, מתוך הבנה שמסגרת טובה הינה תשתית לתוכן -תוכלו לקבל בשמחה את העסוק בפרטים, תגלו כוחות להתמודד עם ההבדלים, ובעזרת השם תזכו להגיע אל הבניין השלם.

 

---

 

עצות טובות לתקשורת אוהבת בין בני הזוג

הרבנית אסתר לבנון

כיצד בונים קשר זוגי ? כיצד מעמיקים זוגיות טובה ?

 

 

בחיי הנישואין, טבעי הדבר שקיימות אי-הבנות בין בני הזוג.

 

 

כיצד נשתף את בן הזוג בדבר מסוים שמפריע לנו?

 

 

 

 

כיצד נגיב למצב של חוסר הבנה מצד בן הזוג?

 

 

 

 

על שאלות אלו ואחרות, נענה במאמר הבא.

 

 

 

 

 

 

 

על מנת לבנות זוגיות תקינה עלינו ליצור מפגשים קבועים של שיחה בינינו.

 

 

נכון, כל היום אנו משוחחים. בארוחה, בנסיעה, בקניות ובעצם בכל מצב.

 

 

 

 

אולם, מעבר לתקשורת טבעית וספונטנית זו, יש לקבוע זמן קבוע (מומלץ פעם בשבוע) בו אנו נפגשים לפרק זמן של כשעה – שעה וחצי.

 

 

 

 

בפגישה זו ניתן לדון בנושאים שכואבים לאחד מבני הזוג או בכל נושא אחר שמצריך חשיבה משותפת.

 

 

 

 

הדיבור הוא הכלי הבסיסי והמרכזי לבנין חיי נישואין תקינים.

 

 

 

 

בספר בראשית (ב' ד') כתוב: "ויהי האדם לנפש חיה". רש"י פירש שהכוונה לכך, שנתווספו באדם דעה ודיבור. הדיבור משקף את דעותינו, מחשבותינו, והוא הכלי הבסיסי לבניית מערכות יחסים.

 

 

 

 

לכן, אל תתרשמו מחברים נשואים שאומרים לכם : "עזבו, תהיו ספונטניים" וכדומה. הדיבור הפתוח והעקבי בין בני זוג בכל הסוגיות המשפחתיות הוא הבסיס לאיכות חיים זוגית טובה יותר ולקשר עמוק יותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

כיצד נבנה תקשורת זוגית?

 

 

 

 

החליטו על זמן קבוע לשיחה והתמידו בו בכל כחכם.

 

 

 

 

• שוחחו במקום נעים לשניכם.
• אל תנצלו את הזמן לעסוקים נוספים. הקדישו את כל כולכם להאזנה ולשיחה, הקפידו לכבות פלאפונים, לנתק טלפונים ולסלק גורמים שמסיטים את תשומת הלב.
• חזקו את הטוב שבבן הזוג, אל תתמקדו רק בטעון שיפור. עשו זאת בתבונה ולא כתקליט מקולקל.
• אם בן הזוג אמר דבר שקשה לשמוע - אל תגיבו בשעת כאב. תגובה בשעת כאב מביאה לידי התגוננות או לידי התקפת נגד.חשבו על הדבר והעלו את הנושא בשיחה אחרת.
• אם נפגעתם, אל תגידו "די זה עבר". גם אם חלף הכאב והעניין נראה לכם פעוט וחסר ערך, ידעו את בן הזוג שחשתם כאב. דרך זו תמנע הצטברות משקעים שליליים ותעשה את בן הזוג מודע לסף הרגישות שלכם.
• הציגו את העניין כפי שאתם חשים אותו. אל תנסו לנבא מה רצה בן הזוג או למה התכוון.

      לכן, אל תאמרו: ביישת אותי כאשר אמרת כך וכך. אמרו: התביישתי כאשר אמרת כך וכך.

• נתקו את העניין מה"אתה" וה"אני". הציגו את הבעיה כאלו ארעה אצל השכנים. לאחר ליבון הדברים, חיזרו אל עצמכם על מנת להתאים את הפתרון לאישיותכם היחודית ולבנין ביתכם הספציפי.
• כאשר אתם מאזינים לבן הזוג המציג את בעייתו, אל תשלפו מיד תשובות ופתרונות. קודם כל התחברו לכאבו באמיתיות. רק אז הציעו את הצעותיכם לפתרון.
• בכל בעיה שעולה, שני בני הזוג מציעים דרך אפשרית לפתרון. החליטו יחדיו עם איזו הצעה אתם יוצאים לדרך תחילה. נסו אותה, ולאחר זמן בחנו האם הפתרון אכן מתאים לכם או שצריך לנסות דרך אחרת. לעיתים, אדם מציע פתרון והוא אינו מודע לכך,שכוחותיו אינם מתאימים להצעה שהוא עצמו הציע.
• אל יאוש! גם אם אתם חשים שהשיחות אינן יעילות – אל תוותרו עליהן. העקביות היא המפתח להצלחה.
• אם העלתם בעיה מספר רב של פעמים והתופעה הלא רצויה חוזרת על עצמה, שוחחו שוב ושוב ושוב. אנו מתקדמים ומשתנים כל הזמן. לעיתים, רק לאחר זמן רב חודרים הדברים אל השכל ואל הלב.

   

• שוחחו על הכל, אך עבדו בכל פעם רק על דבר אחד הטעון תקון. רק לאחר שתכבשו "יעד" זה עברו לנושא הבא.

   

• אם אתם מרגישים "תקועים" פנו לגורם שלישי. פניה זו תעשה בשלושה תנאים:

 

 

 

 

1. רק לאחר שניסיתם בעצמכם פעמים רבות לפתור את הבעיה ולא עלה בידיכם. יש לדעת שגם אם אנו מבוססים בבוץ הרי שהניסיונות שעשינו בעצמנו להחלץ, מקדמים אותנו רבות בבנין האני ובבנין הזוגי שלנו.

    

2. הגורם השלישי צריך להיות מקובל על שניכם.
3. הפנייה אינה מבטאת את זריקת האחריות על הגורם השלישי. האחריות נשארת בידיכם והאדם השלישי מנסה לכוון אתכם להגיע לפתח נוסף אותו לא ראיתם.

 

 

 

 

• אם מסיבה כלשהיא אינכם מצליחים לשוחח, כתבו את הדברים לבן הזוג. מסרו לו את המכתב כך שיקרא אותו כשאינכם נמצאים בקרבת מקום. השתמשו בדרך זו של כתיבה לעיתים נדירות כך תשמרו על עוצמתה המיוחדת.

 

 

 

 

זכרו! השיחה השבועית איננה תחליף להשתתפות היום-יומית הטבעית בכל מה שעובר על בן הזוג לטוב ולמוטב. היא באה כנדבך נוסף בבנין ביתכם. נצלו אותה לעלות ולהתקדם עקב בצד אגודל בבחינת "התקדמנו עוד צעד ביחד שלנו".

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                בהצלחה!

 

 

---

 

?בשביל מה  להתחתן

נעמה אבידן 

  

 

 

 

 

מי לא מכיר  את הקשיים וההתמודדויות הרבות שחיי הנישואים מזמנים?  רובנו מכירים  זוגות שהתגרשו בתהליך קשה וכואב ובכל זאת אנו מוצאים בכל פורים אלפי  בנות מחופשות לכלות, שומעים פרסומות ברדיו שמבטיחות לנו אהבת נצח אם רק נתקשר...מכאן אנו למדים שבעומק הלב כולנו מחפשים בן/בת זוג ושואפים לחיות חיים זוגיים טובים ומאושרים..

 

 

 

 

השאלה מחריפה נוכח העובדה, שלכאורה אדם נשוי מאבד מעצמאותו ומחירותו והופך להיות "תלוי" וקשור בבן/בת הזוג, שעמם הוא צריך לחלוק מגורים, הוצאות כלכליות, הרגלים וכו'. . אם נוסיף לכך את העובדה כי גברים ונשים שונים כל כך במהותם, נראה שבאמת אין סיבה בעולם שתביא איש ואישה  השונים זה מזו לחיות יחד עד זקנה ושיבה. אנחנו מוזמנים לחתונה, מאחלים מזל-טוב ומרגישים שמחה, החתן והכלה מאושרים ונשאלת השאלה – מה הסיבה למסיבה?

 

 

 

 

מדוע אם כן להתחתן?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יש אנשים שיאמרו, שכל מוסד הנישואין בא לעולם כדי להמשיך את קיום האנושות. זוג מתחתן, מביא ילדים לעולם בצורה מוגנת ומסודרת, מקיים חיי משפחה מוגנים ויציבים עבור הזוג והילדים.

 

 

 

 

אחרים יסבירו את הנישואים כמסגרת מחייבת, בה כל אחד מתחייב לשמור אמונים לאחר, להיות לצידו בטוב וברע. אפשר לקחת ביחד משכנתה, ללדת ילדים ולטייל ביחד בחופש הגדול...  אין סידור חברתי טוב יותר מזה.  כל עוד בני זוג אינם נשואים, אפילו אם הם גרים יחד עשר שנים – "המזוודה בארון", כלומר ניתן לפרק את החבילה בכל רגע. הנישואים הם גורם מחייב, יסבירו אחרים, ההתחייבות היא זו שמאפשרת לקשר להצמיח שורשים עמוקים באדמה .

 

 

 

 

יהיו אנשים שיתמקדו יותר בנושא הרומנטי, המשיכה ההדדית.קשרי הלב, אהבה, חברות. בחתונה מבססים את הקשר, מעגנים אותו, מקבעים אותו, וכך הרומנטיקה היא לא רק רגש ארעי פורח עם כל רוח, אלא משהו נצחי שקיים לעד.  

 

 

 

 

כל הטיעונים האלה, טובים ויפים, אבל אני מזמינה אתכם להצטרף אלי לחשיבה שורשית יותר אודות השאלה  – "למה להתחתן??"

 

 

 

 

התשובה עמוקה  ושופכת אור חדש על חיינו

 

 

 

 

א. איש ואישה יוצרים יחד שלימות-

 

 

 

 

  נתבונן בספר בראשית:" זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם".

 

 

 

 

התורה מכנה איש ואישה יחדיו – אדם. איש לבד איננו אדם וכך גם אישה לבדה איננה אדם שלם. המדרשים המתארים את הבריאה כותבים, שהאדם נברא זכר ונקבה מחוברים זה לזה, בורא עולם "ניסר" אותם והפריד את האיש מהאישה. אנו נולדים כשניים, זכר ונקבה, בני הזוג חוזרים  למצבם הטבעי כשיתאחדו, יינשאו ויהיו לבשר אחד.

 

 

 

 

נראה לנו שכל אחד שלם ועצמאי לבדו, אך למעשה אין שלמות באיש ללא אישה וכן להפך. אפשר לראות את זה במובנים הפשוטים בהם איש ואישה משלימים זה את זה מבחינה פיזית, כיוון שרק מציאות של איש ואישה מאפשרת הבאת  חיים חדשים לעולם. וניתן להתבונן על ההיבטים העמוקים יותר בנפש האישה והאיש ולהבין שכל אחד מבני הזוג משלים באחר תכונות שבמהותן אינן נמצאות אצל בן הזוג .                           

 

 

 

 

 "בלעדייך אני חצי בן-אדם" – שר שלומי שבת . אכן איש ללא אישה, ואישה ללא איש, הם כמו חצי אדם, רק בנישואים כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו ויחד הם אדם שלם וכך גם כל אחד מהם מגיע אל השלמות שלו.. [שימו לב: הברכה הרביעית שמברכים תחת החופה היא "ברוך אתה ה'... יוצר האדם". מדוע לא מברכים ברכה זו בשעת לידתו של אדם?! מכיוון  שרק תחת החופה האדם הופך לשלם ממש.]   

 

 

 

 

 

 

 

 

ב. הנישואים הם חלק ממהלך כולל של התאחדות

 

 

 

 

 רוב המין האנושי עדיין סבור שכל אדם הוא ישות שלמה עצמאית העומדת בפני עצמה, כיוון שכך, הקשר עם בן הזוג הוא קשר חיצוני, תועלתני. גם כאשר אדם אחד אוהב את השני הוא אוהב אותו מפני שזה טוב ונעים לו עצמו. האדם מנתב את האהבה לתועלתו העצמית. ואכן כאשר האהבה תלויה בגורמים חיצוניים: " בטל הדבר, בטלה האהבה", כאשר בן/בת זוגי אינם עונים לציפיות ואינם ממלאים אותי באושר האהבה מתפוגגת.

 

 

 

 

המסורת היהודית מלמדת אותנו את תכונת האחדות של המציאות: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" -  המציאות כולה אחדותית, כל אחד ואחת הוא איבר מהאורגניות השלמה של כל היש. כל פרט ופרט, כל איש ואישה, כל צמח, עץ ובעל חיים כולם קשורים ומשפיעים זה על זה. המציאות שואפת כולה להתאחד. ניתן לומר שהתכלית והמטרה של המציאות היא ההתאחדות, יצירת הרמוניה מלאה בין כל הפרטים  אנחנו מרגישים את תכונת האחדות הזו במיוחד בימי השמחה והאבל הלאומיים.  כשחלילה,חייל נהרג  כולנו מרגישים שמשהו מאיתנו נלקח איתו, ואכן כולנו רקמה אנושית אחת חיה, ובאמת האחדות כולה נפגמת כשאחד מאבריה חסר.

 

 

 

 

ניתן לדמות את המציאות לגוף אחד גדול עם הרבה איברים, כל אחד מאיתנו הוא איבר קטן וחשוב באורגן הכללי ששואף לאחדות. ההתאחדות באה לידי ביטוי במלוא הדרה בקשר שבין איש ואישה, כאשר זוג מתחתן ועמל בתוך ביתו על חיזוק האחדות ושבירת המחיצות, בני הזוג מרגישים את האהבה והשמחה בעוצמה גדולה ובכך הם מבטאים את נטיית  האחדות שטבע בורא עולם בנפשם ומוסיפים אחדות בעולם.

 

 

 

 

כאשר לומדים ומפנימים ש"כולנו רקמה אנושית אחת חיה", כשמבינים שהתמצית האיכותית הקיימת בנפש האדם היא היכולת שלו להתאחד עם הכלל, אנו מבינים שהצעד הראשון ליצירת אחדות עולמית זו הוא להתאחד תחת החופה. מעמד החופה נקרא במסורת ישראל "קידושין", החיבור בין אישה ואישה הוא חיבור קדוש ואידיאלי, זהו החיבור היותר אמיתי בין הפכים.

 

 

 

 

 גבר ואישה משלימים זה את זה כמו תקע ושקע, כמו שני חלקי פאזל, כמו טבעת ואצבע, כמו גשם ואדמה.

 

 

 

 

בכל חתונה, העולם כולו עושה עוד צעד לקראת ההתאחדות. הרצון להתאחד עם האיש/ה, עם הילדים, עם העם ועם האנושות כולה ממלאת עונג ושמחה וזה עומק פישרה של השמחה הגדולה בחתונה, שכולם חשים בה אך לא תמיד מצליחים להסבירה באופן שכלי.

 

 

 

 

 האיש והאישה, הזכר והנקבה מרגישים צורך להתאחד. היצר הוא רק טריגר שברא הבורא כדי למשוך אותם אחד אל השני, כמו מגנט.

 

 

 

 

 

---

 

פק"ל דייט- תובנות ועצות בדרך לבחירת בן זוג

הרב אליקים לבנון

 כמו גלגל בתוך גלגל – שאיפה לזוגיות הרמונית

מהי המטרה שלנו בבניית בית? ניתן לחיות כשותפים במובן המינימאלי של המושג. כמעט כל אישה יכולה לחיות ביחסי שותפות נורמאליים עם כל איש, להביא ילדים לעולם, לגדל משפחה, להתפרנס, לצאת לנופש מידי פעם ולהזדקן יחדיו. ישנם זוגות שהזוגיות שלהם מסתכמת בשותפות טכנית. לא משנה אם הבעל נמצא או לא נמצא בבית, הדעות של בני הזוג יכולות להיות מנוגדות, הם כמעט ולא משוחחים שיחות עמוקות ועבורם חיי הזוגיות יהיו מספקים וטובים.        שאיפות רדודות ביחס לזוגיות מצמיחות זוגיות שטחית.

אפשר לשאוף לבנות זוגיות ומשפחה בצורה שלמה הרבה יותר. המשל לחיי זוגיות טובה הם גלגלי שיניים. בחור ובחורה רווקים, מסתובבים בעולם, כל אחד מסתובב בעולמו ולכל אחד בלי יוצא מן הכלל יש שפיצים דוקרניים, וחללים ריקים באישיותו. לכל אחד יש 'שפיצים'; חסכנות מיותרת, ביקורתיות יתר, פדנטיות ועוד כולנו לומדים לעטוף ולהסתיר את החסרונות שלנו, כשעוטפים את השפיצים בסלוטייפ, החסרונות אינם מורגשים, ודוקרים מעט פחות. כאשר איש ואישה נפגשים ומתחתנים, הם מתחילים לשלב את המעגלים שלהם זה בתוך זה, מתחילים להיכנס אחד לתוך השני במובן הרוחני. בדרך כלל במקום שלאחד יש 'שפיץ' לשני יש 'חלל'. בני הזוג לומדים בהדרגה, להיכנס זה לתוך חסרונותיו של האחר ולהתמלא זה מיתרונותיו של זה. זו מערכת של התחברות רוחנית, וגם כמובן ההתחברות גופנית ביולוגית הנצרכת לכך. עיקר ההתחברות היא במישור הרוחני, באופן שלמעשה כל אחד מתקן איזשהו חסר אצל חברו.

 המטרה שעלינו להציב לעצמנו היא בניית זוגיות הנמשלת לגלגלי שיניים שמתחברים ויונקים זה מזה. עלינו להקים משפחות שהזוגיות בהן מאוחדת, עמוקה ומשלימה. כאשר ירבו יותר ויותר זוגות שבונים בית וזוגיות בריאה, עם כניסה עמוקה זה לתוך חייו של זה, מתוך בירורים גדולים, כן ייטב לעם ישראל, העם כולו ילך ויבנה מתוך המערכת הזוגית שבתוך הבית פנימה.

 

 הציבו לכם מטרות- צעדים ראשונים בחיפוש בן-זוג

לפני כל מסע שאנחנו יוצאים אליו, עלינו להציב מטרה. להיכן אנו שואפים להגיע? קל וחומר שעלינו להציב מטרות בדרך לבניית בית. המטרה צריכה להיות מסומנת, אני מחפשת בחור טוב ומלומד. המטרה לא צריכה להיות מצומצמת וממוקדת; תושב המרכז, בן בכור, הולך עם חולצות משובצות מחוץ למכנסיים, קם בשבע בבוקר יוצא לעבוד וחוזר הביתה בשש...

לא כדאי להינעל על מגזר מאוד מסוים ולהגביל את החיפוש לטווח גיל מצומצם ולבוגר מסגרת לימודית מסוימת.

אמנם לא מומלץ להגביל את החיפוש לפלך מצומצם בחברה ועם זאת צריך לחשוב ולהחליט  איך יראה הבית שאני רוצה לבנות? האם תהיה בו טלוויזיה? האם עיקר חיינו יושקע בלימודים או בעבודה? לאלו מוסדות חינוך נשלח את הילדים? אלה הן נקודות עקרוניות ומהותיות. אם כל אחד מתבצר בעמדתו, על רקע זה, יכול להיות שלא כדאי להמשיך את הקשר.חילוקי דעות בנושאים מהותיים מובילים לצערנו לא אחת  לגרושים.

אחרי החתונה זה יעבור – שינויים בבני הזוג לאחר החתונה

כרווקים צריכים להיות מוכנים לכך שאחרי הנישואים נשתנה. אם לא נהיה מוכנים לעבור שינויים, לא נוכל לחיות חיי נישואים באופן חי ומלא.

כרווקים, גלגלי השיניים שלנו מלאים בעטיפות,  לאחר הנישואים בא/ה האיש/ה ומבהיר/ה לנו שההרגלים האלה חיצוניים לנו. ומי ישנה אותך? בן הזוג. בתהליך ארוך, הזוג הצעיר לומד להשיל מעליהם את החוצצים, להוציא את הבוץ שמפריע לגלגלי השיניים להסתובב, להיפרד מהרגלי הרווקות שאינם שייכים להם באמת.      

אני ממליץ להתבונן בנכונות של הבחור/ה לשינויים, נקודה זו יכולה להוות נקודת מבחן משמעותי, קשה מאוד לחיות עם אדם שאינו מוכן להשתנות. וכשם שאנו מצפים למצוא בבן הזוג נכונות לשינויים, כך גם נדרוש מעצמנו. איך יודעים אם הבחור/ה מוכן/ה לשינויים? איך אדע האם אנו עצמנו מוכנים לערוך שינויים? למשל, כשמקבלים הערת ביקורת, האם הביקורת מתקבלת כנזיפה? האם התגובה להערה היא התקפה חוזרת? אדם צריך להתקדם וללמוד שהערות בונות – הן מתנה.

 

שימו לב! – דגשים ואזהרות בבניין הנישואים

    במפגשים לפני החתונה צריך לבחון; שכל ישר, רצינות, אחריות. כל אחד ואחת על פי הבנתו. כל אחד ואחת צריכים לחפש מה שעבורו מייצג אחריות ורצינות.

   אחריות בפרנסת הבית הוא נושא חשוב שצריך לתת עליו את הדעת, כזוג צעיר לא חייבים לדעת בדיוק ממה תתפרנסו בשנה, שנתיים הבאות. הנקודה החשובה היא האחריות והרצון של האיש לדאוג לפרנסת הבית, גם בעידן המודרני בו נשים עובדות ומתפרנסות בעצמן, עול הפרנסה מוטל על כתפי האיש. אם יש בחור שכלל אינו מודאג משאלת פרנסת הבית, זאת בהחלט בעיה, יש לבדוק את הנושא ולבחון האם יש מקום להמשיך ולפתח את הקשר.

   לעיתים קשרים מיוסדים על אדני הרחמים הרגשת רחמים היא הרגשה חיובית בעיקרה. בבניית בית, רחמים הם דבר הרסני, בחורה שמתחתנת מתוך חמלה על הבחור ומנסה לגונן עליו ולהיות לו כאם – מרסקת את ביתה במו ידיה, הדבר נכון גם ביחס לבחור ש'מרחם' על הכלה ומסוכך עליה כאב, התוצאה של יחס רחמני כלפי בת הזוג –הרסני!

   הערכה הדדית   רגש ההערכה כלפי בן/בת הזוג הכרחי בבניין הבית. הערכה למה? ממש לא משנה, הערכה על כושר ההחלטה המהיר שלו, הערכה על השמחה שבה, הערכה על יכולתו לתקן מכשירים שהתקלקלו והערכה שלו על החוש האסטטי שלה.  

   כשבני זוג נפגשים ומרגישים הערכה הדדית, אפילו הערצה לתכונה מסוימת שנמצאת אצל בן-הזוג, זה מצב חיובי המבטא את איכותו הטובה וכנותו של הקשר. [הערכה אינה שוללת ביקורת על היבטים אחרים].

 

ההיית או חלמתי חלום... דמיון אל מול מציאות בחיי הנישואים

   לכל רווק ורווקה יש בראש איזה ציור דמיוני של דמות בן/ת הזוג. 

 החלומות לא מתגשמים באופן מלא, בחורה שחלמה על איש רוח עדין מוצאת את עצמה צועדת לחופה לצד בחור תוסס, סוער, "מסמר הערב". הבחורה מרגישה נהדר היא תתאר את הרגשתה ותאמר: "יש לו מידות טובות, הוא מוכן לשינויים, מבחינות מסוימות אני מעריצה אותו, אבל לא חשבתי שבעלי יהיה 'כזה'". בהחלט לא כדאי 'להינעל' על דמות מסוימת ולחפש אחריה.

   הציור הדמיוני שבראש, אינו בהכרח הדבר הנכון והטוב, יכול להיות שדווקא בחור/ה אחר/ת ממה שדמיינת יתאימו לנפשך יותר ממה שחשבת. הגשמת החלום של בית אוהב והרמוני תלויה בעבודה שלנו, בנכונות לנקות את ה'שפיצים' מכל העטיפות שדבקו בהם, למלא את 'החללים' ולהתקדם ולבנות את האהבה לאורך ימים ושנים. 

 

אהבה שמשתבחת עם השנים

  כשחיים על-פי משל גלגלי השיניים, אחרי עשרים שנה נמצאים הרבה יותר עמוק אחד בתוך השני. יש חשיפה מתמדת, התפתחות מתמדת, אין גבול להתחדשות הזאת שיש בין בעל ואישה בחיי משפחה, ואחרי עשרים שנה מסתכלים אחורה בחיוך ואומרים – "כשהיינו צעירים, אז חשבנו שאנחנו אוהבים, ברוך ה' שחשבנו שאנחנו אוהבים, אחרת לא היינו מתחתנים. עכשיו אנחנו מרגישים מהי אהבה".

---

 

הכתובה – למה לנו כל העניין הזה??

 

זוג עומד תחת החופה, מעמד מרגש, עדין ואצילי כשלפתע הכתובה מגיחה מאי שם והרב מתחיל לקרא בארמית לא ברורה את חובות האיש לאשתו, הכתובה לא בוחלת ומדברת על כסף...

 החתן והכלה מקפיאים את החיוך על הפרצוף הנבוך, והקהל מתנועע באי נוחות, נשמעות לחישות "למה צריך את הסיפור הזה עם הכסף במעמד האוהב הזה???", "פשוט נורא!!"

ובכן באמת עד ימי בית ראשון הנישואים היו כדת משה וישראל – ללא ציון ממוני בכתובה. קשר האהבה, העדינות הפנימית והנאמנות הספיקו כדי לבנות בית יציב ונאמן לאורך שנים. המוסריות הייתה דומיננטית יותר והאמת הנשמתית הייתה חסונה מספיק על מנת לנהל את חיי הנישואים בבטחה ולהגן עליהם מפני המהמורות שעוברות על כל זוג.

מאותה תקופה נשגבה, העם שלנו עבר כמה שינויים: יציאה לגלות, חזרה של חלק מהעם ארצה, יציאה שנייה לגלות, קשיי החיים, רדיפות ותלאות רבות. התפתחה תופעה של גברים שנישאו בשנית לנשים צעירות  ואת נשותיהם  הותירו עגונות: "עַל כִּי יְהוָה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" .
"... וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד!" [מלאכי ב']

אם הנישואים כושלים – יש בתורת ישראל אפשרות להתגרש, אך להישאר נשואים ולהתעמר באישה זהו פשע נפשע במיוחד. הנביא מעורר את העם – הישמרו בנפשכם וכך לא תגיעו לידי שנאה ופרוד בתא המשפחתי.   

התוכחות הנבואיות שיפרו במעט את המצב, ובכל זאת המציאות הלכה והידרדרה עד שמאתיים שנה לאחר תקופה זו, הבחינו חכמים בקלות הבלתי נסבלת של הגירושין "כשהיה כועס עליה, אומר לה טלי כתובתך וצאי". [רש"י שבת י"ד]

בא רבי שמעון בן שטח וייסד את מוסד הכתובה לאישה . כדי שיהי לגרום לאיש לחשוב טוב טוב לפני שהוא   מגרש את אשתו.

 

השאלה המתבקשת היא – "נישואים יחזיקו מעמד רק בגלל כסף?? דבר עליון כמו נישואים מודבק באמצעות שטרות??"

ובכן, כאשר המצב המוסרי מדורדר, יש להשתמש באמצעי חיצוני כדי שהאדם ישתמש בכוחות נפש חיוביים הטמונים בו, אך יתכן ולא היה מודע אליהם. אנו לומדים מחכמים בנקודה זו שהנאמנות הזוגית היא ערך כל כך עליון ויקר, שעל מנת לחזקו נכון להשתמש גם באמצעים "שפלים" לכאורה. אולם  מנקודה תחתונה זאת, ילך ערך הנישואים ויתבסס מטעמים עמוקים ואוהבים יותר.

 

ניתן להביא לכך דוגמה מתחום אחר:

 אימא מרגישה שהיא עוד מעט עומדת להתפוצץ על הילדים שלה בכעס. היא בטוחה שאוטוטו כל אחד עומד לקבל ממנה פליק בתיבול כמה צעקות משחררות. האימא הזאת, שכנראה באמת עבר עליה יום קשה, רוצה להתגבר על הכעס ולהצליח לנהל את הבית בנחת, היא יכולה לנאום לעצמה כמה חשובה האווירה בבית, האהבה מצמיחה ילדים מלאי ביטחון, לחשוב על המשקעים שהצעקות שלה מחוללות בנפשם הרכה של ילדיה המעצבנים וכו' וכו' את כל סדרות החינוך שהיא שמעה היא יכולה לדקלם לעצמה בראש.  יש גם פיתרון נוסף – והוא :לפתוח את כל החלונות בבית לרווחה.

 לפעמים חלון פתוח לכיוון השכנה – מחולל נפלאות.  כוח נמוך כמו "מה יחשבו עליי השכנים" "מה, ישמעו אותי ככה צועקת על הילדים?" יכול לשרת אותנו מצוין ולעזור לנו להתנהג כפי שהיינו רוצים, אך לא תמיד מצליחים...

ודאי שחכמים שתיקנו את תקנת הכתובה אינם מצפים שהדבק שיחזיק את חיי הנישואים יהיה שיקולים כספיים. אבוי לנישואים שמתקיימים רק משיקולים כלכליים.  אלא שדרך הכתובה מועבר לנו מסר חינוכי עמוק ומשמעותי: ברית נישואים כדת משה וישראל איננה משהו חולף ומתכלה ..פירוק של תא משפחתי הוא דבר כואב, צלקתי ויש לו השלכות רבות על הנפש, הילדים והעם כולו. יש לעמול על בנין נכון ובכך להפוך את הקשר לדבר יציב. אולם כדי להפוך מגמה זו ליציבה, נשתמש גם בכלים רדודים כמו ציון חוב כספי בכתובה.  

  הכתובה היא מעין "תעודת ביטוח" לאישה. החתן חותם ומתחייב לדאוג לאשתו בתחומים רבים המפורטים בכתובה [שבו עם הרב ותלמדו מה כתוב שם בדיוק..]. במקרה של חלילה גרושים, החתן מתחייב לתת לאשתו את סכום הכסף שהוא חתם עליו בכתובתה. בקיצור אפשר לומר שהכתובה היא הסכם שנועד להגן על בני הזוג מפני גרושים ובמקרה של גרושים, הכתובה תגן על מעמדה של האישה.

הכתובה כתובה בארמית משום שנוסח הכתובה חובר בתקופה בה הארמית הייתה השפה המדוברת. ואולי בימינו עדיף שזאת תהיה השפה – יש בכתובה כמה סעיפים אינטימיים שייטב אם לא כל הקהל יבין. מומלץ לבני הזוג להיפגש עם מסדר הקידושין וללמוד איתו את תוכן הכתובה, מה בדיוק כתוב שם ולחתום עליה מתוך הבנה. את הכתובה מוסרים לכלה, עליה לשמור עליה בבית, רצוי עמוק עמוק בבויעדם – שלא נזדקק לה.

 

---

 

דיסקים בעלות של 10 ש"ח לדיסק- לא כולל דמי משלוח

להזמנות התקשרו: 026271525 שלוחה 0 או בדוא"ל

 

---

 

לחזרה לדף ראשי לחץ כאן