בזכות נשים גיבורות - כנס החורף בפתח! - עלון וישלח

מוטיבציה ושיתוף פעולה – יעל זלץ

בסדנאות שלי ובמפגשים עם מאות אימהות עולה השאלה הזו בתדירות הגבוהה ביותר: איך גורמים לילדים לסדר את הבית?

יש אימהות שמתייחסות לעומס המוטל עליהן שואלות: "איך לעודד את הילדים לעזור בבית?".

יש אימהות שמתייחסות להיבט החינוכי של העניין שואלות: "איך לגרום לילדים לקחת אחריות על המטלות בבית?".

יש אימהות שחשוב להן שהילדים יהיו עצמאיים שואלות: "איך ללמד את הילדים לבצע מטלות בבית?".

הניסוח שונה, המטרות דומות, והתוצאה המיוחלת זהה: לחלק את הנטל של עבודות הבית בין כל בני הבית.

הנחות יסוד

בבסיס הרצון לחלק את הנטל ולבקש מהילדים לשאת באחריות של המשימות הדרושות לטיפול היומיומי בבני הבית, עומדת תפיסה של שליטה. אנחנו רוצים להשיג משהו מאחרים ואנחנו מחפשים דרך יעילה להשיג את זה. אנחנו רוצים לשלוט בהתנהגות של הילדים שלנו – לגרום להם לקפל כביסה, לסדר את החדר שלהם, לשים את הגרביים המלוכלכים שלהם בסל הכביסה ולא על הרצפה בחדרם, ואנחנו עושים זאת בעזרת תגמולים. "אם תבצע מה שאני אומרת לך – תקבל פרס, ואם לא – תקבל עונש". שיטת "המקל והגזר" היא שיטה עתיקה והיא מבוססת על שליטה. הבוס שולט על העובדים שלו. ההורים יכולים להשיג מהילדים את ההתנהגות שהם רוצים להשיג. ברור שהילדים שלנו מרגישים שאנחנו רוצים לשלוט על ההתנהגות שלהם, והם גם מקבלים מאיתנו איתותים שאומרים שסדר וניקיון הם מטלות מעצבנות ולא נחמדות: "אם תסדר תקבל שוקולד", זה יותר מרמז לכך שסדר כשלעצמו הוא מטלה לא נעימה, ושהשוקולד יכול לגרום לו להיות נסבל.

מה הבעיה עם שיטת המקל והגזר?

שהמקל מוגבל מאוד, והגזר – אינפלציוני: בתחילה את מעניקה קוביית שוקולד, אחר כך את שוברת בשבילו שורה שלמה של קוביות שוקולד ממולאות קרם תות, אחר כך את פותחת אריזה אישית של מקופלת, ולבסוף אתם מגיעים למשא ומתן על טיסה בשמי הארץ – וכל זה כדי שהחדר הפרטי של ילדך יהיה מסודר!

יתר על כן: ההנעה הפנימית, הטבעית, הבריאה, שדוחפת את הילד לסדר את החפצים כדי שהוא יחיה בתוך עולם מאורגן וכדי שלא יאבדו לו חפציו האישיים – נחלשת. הוא מתרגל לקבל תמורה פיזית על ביצועיו והדבר גורע מההנאה שמאפיינת פעילות שהוא בוחר לבצע מרצונו. הילד שוב לא נהנה מפעולות הסדר אלא רק מהתגמול שיבוא בעקבותיהן.

תגמולים נכונים

מחקרים שנעשו במקומות עבודה הגדירו את התגמולים בשיטת המקל והגזר כיעילים מאוד, בתנאים הבאים: לעובדים יש תנאים הוגנים באופן בסיסי בעבודה, והבונוס ניתן לאחר מעשה, ולא כתנאי של "אם – אז".

בתרגום חופשי לניהול הבית ניתן לומר כך: אם הדרישות שמופנות אל הילדים הוגנות, אם החדר מבולגן באופן נשלט, אם במטבח יש כמות כלים סבירה – יש להניח שהילדים ישתפו פעולה בביצוע המטלות הקבועות שלהם כתורנות וכמשימות מחויבות המציאות בבית. על ההורים לדאוג שהדרישות תהיינה הגיוניות והוגנות, חלוקה הגיונית של הנטל ודוגמה אישית טובה של ביצועים חרוצים.

כשהילדים מבצעים כראוי את המשימות הללו, אפשר לתת תגמול ואפילו נכון לתגמל – במיוחד כשמדובר במשימות סיזיפיות, טכניות, שחוזרות על עצמן. כדי לשדרג את התועלת מן התגמול חשוב להגדיר אותו כבונוס רק אחרי ביצוע המשימה: "החדר מסודר? בואו נאכל גלידה במטבח", "סיימת להתרחץ בזריזות ואף השארת אמבטיה מסודרת? אם כך, תקבלי את הפיג'מה החדשה שקניתי לך – כבר היום!".

אימהות שואלות אם זה בסדר שילדים מקבלים דמי כיס כשהם עוזרים בבית. התשובה היא כן – ולא. ניהול הכסף שלהם מלמד את הילדים אחריות וחשיבה לטווח ארוך – והם יקבלו אותו לא כתשלום על סידור חדרם. דמי הכיס יגיעו לאחר שהחדר סודר ולא כתנאי מוקדם של "אם – אז", ובסכום מדוד לפי מספר הפעמים והזמן שארך הסדר בחדר.

מוטיבציה

השגת הנעה פנימית לביצוע מטלות, לקיחת אחריות ואכפתיות כלפי הבית – זו כבר מטרה שונה ואחרת. אנחנו מצפים מהילדים שלנו יותר מאשר לטפל בבלגן שלהם. אנחנו נפגעות כשאנו רואות ילדים שעוברים ודורכים על בגדים שנפלו על הרצפה. זה מקומם לראות שילדים לא דואגים להכניס הביתה חפצים כמו עגלה או אופניים שעשויים להיאבד או להינזק בחוץ. הציפיות שלנו הן שהילדים יתנהגו כאילו שהבית הוא שלהם ולא כאילו שהוא שייך לאחרים!

ההשגחה על ממון המשפחה – וכמובן על האחים הקטנים – נתפסת בעינינו כסימן בסיסי ביותר לאחריות, לבגרות ולכך שהילדים שלנו ראויים לאמון.

בסוגיה זו של מוטיבציה לא נוכל להיעזר בשיטת המקל והגזר. אין דרך לגרום לילד להיות אחראי על ידי שמבטיחים לו שוקולד אם רק יגלה יוזמה, ייקח אחריות ויפעיל יצירתיות ותושייה במצבע לחץ . פרסים לא יעזרו. מה כן?

עידוד

אנשים נותנים את מיטבם כשיש להם אוטונומיה, כשהם מזדהים עם המטרה וכשהם משתפרים במשהו שחשוב להם להיות מומחים בו. במשימות שאינן שגרתיות וטכניות, במשימות שבהן נדרשת יותר מאשר חריצות ועשייה – יש לבנות מערכת שתעודד את הילדים לקחת חלק ולהיות שותפים בפרויקט שהם אוהבים ומעריכים.

חלק מתפקידי המשפחה הם טכניים ושגרתיים, ויש מהם שניתן להעשיר אותם במרכיבים שדורשים יצירתיות וחשיבה נוספת. כשהילדים גדלים ויכולים להיות מומחים בתחומים מסוימים, תני להם אוטונומיה ועזרו להם לפתח הזדהות עם המטרות של המשפחה.

מתכון השבוע

לביבות תפוחי אדמה ובטטה אפויות

כי מי אמר שאי אפשר לחגוג בצורה בריאה?

 

המרכיבים:   

1 בטטה בינונית קלופה

4 תפוחי אדמה בינוניים קלופים

1 בצל קצוץ

3 ביצים

5 כפות קמח

1 כפית מלח

כפית שמן קנולה לטיגון

 

אופן ההכנה:

מחממים במחבת את השמן ומטגנים את הבצל עד שמזהיב. במקביל, מכניסים את הבטטה לסיר עם מים, מביאים לרתיחה, מנמיכים מעט את האש ומבשלים עד שהיא מתרככת. מסננים את המים ומועכים את הבטטה למחית. במעבד מזון או בפומפייה מגררים דק את תפוחי האדמה.

מערבבים בקערה את כל המרכיבים יחד, עד שמתקבלת תערובת אחידה. מרפדים תבנית בנייר אפייה ומחממים את התנור ל-180 מעלות. בידיים נקיות סוחטים מעט את התערובת כדי שהנוזלים ייצאו. יוצרים לביבות ומניחים על התבנית. אופים כ-30-40 דקות, עד שהלביבות מזהיבות.

בתאבון!

סדנת "אימהות מודעת" נפתחת בט' בטבת - הבטיחי את מקומך!