בדרך לחתונה

נאמר "ארבעים יום קודם יצירת הוולד, יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני" [סוטה ב'], לכאורה פשוט. עוד משחר היווצרותנו בן זוגנו כבר מובטח לנו. נראה שמציאת בן הזוג היא דבר טבעי שיבוא מאליו, רק נפתח את הדלת ונמצא אותו עומד מוכן עם טבעת נישואים בידו. מצד שני כתוב "וקשין לזווגן כקריעת ים סוף" [שם]. מצד אחד מציאת בן הזוג היא הדבר הכי טבעי בעולם, ומצד שני כאשר חז"ל ממשילים את הזיווג לקריעת ים סוף, אנחנו לומדים שנדרש מאיתנו מאמץ. מאמץ גדול הנמשל לשינוי בסדרי הטבע,
משהו לא טבעי . המשל של חז"ל לקשר בין איש לאשתו הוא קריעת ים סוף. 

כל מי שנמצאת בתקופת הפגישות יודעת שהיא נדרשת להרבה מאמץ, ולא אחת בחורה מרגישה שהיא נדרשת לקרוע את ים סוף.
מה הקב"ה מבקש מאיתנו? איך נשמע את בת הקול שמכריזה בת פלוני לפלוני? כדי לשמוע את בת הקול נדרש מאמץ, מאמץ שכולנו יכולות לעשות אותו. מדובר על מאמץ אפשרי ובר השגה.

בכל אחד ואחת הקב"ה טבע רגשות, הבנות שכליות, נטיות לב, כישרונות, רצונות ודמיונות. כל אחד שונה מחברו, לכל אחד שליחות ומשימה אחרת. לאחד יש נטיית לב ליישב את ארץ ישראל, לאחר יש נטייה לייהד את יפו והוא מוכן לגור באמצע העיר ההומה. אחר בוחר לו הר טרשים קרח ובונה בו את ביתו ושלישי בוחר לגור בשכונה מוגנת. לכל אחד יש הבנה ונטייה שמתאימה לו. נטיית הלב מלמדת את האדם את שליחותו. הקב"ה מדבר אלינו מתוך הנטיות והחולשות שיש בנו. אל לנו לזלזל באף אחת מנטיות הלב, עלינו להקשיב לרצונות ולדמיונות שלנו. אמנם לא כל רצון ודמיון שעולה בדעתנו הופך להיות שליח ישיר מאת בורא עולם, יש להבין את נטיות הלב "בשכל ואמונה ולא בטיפשות" - "התגלות הבורא בנבראים"-הרצי"ה.

נקודת המוצא היא שאין לזלזל ברגשות ובנטיות הלב שלי, הם הכלים שלי כדי למלא את שליחותי בעולם. ועם זאת צריך לזכך את נטיות הלב ולוודא שאנחנו מכוונות לרצונות הפנימיים והאמתיים שבנו, ולא נופלות להקשבה לדמיונות ילדותיים או לדמיונות שסותרים את ההבנות השכליות שלנו. 

לכל אחת יש דמיון מגיל צעיר לגבי איך ייראה החתן שלה והבית שלה'. צריך להיות מודעים לדמיונות ולרצונות הללו, גם אם הם נראים כקטנים וטיפשיים. לא לשפוט את הרצונות הללו אלא להכיר בהם ואחר-כך לעשות ברור מה עקרוני ומה לא? מה דמיוני ומה אמיתי? אין לזלזל בדמיון, הדמיון הכרחי לנפש האדם, ללא הדמיון לא היינו יכולים לצעוד קדימה. כוח המדמה מרחיב את הנפש אבל הוא גם כוח מסוכן ועלול להגביל אותנו. אם אני תקועה בדמיון ילדותי כמו למשל "הבעל שלי יידע לבשל" "בעלי ייראה כך וכך" "נטוס ביחד לטייל בארץ הזאת והזאת", דמיון ספציפי מדי – מגביל.

מצד אחד חשוב לדמיין, אבל לא לדמיין באופן מדויק. למשל, פגשתי בחורה שאמרה לי: 'אני נפגשת רק עם בחורים שמוכנים לאמץ ילדים'- זה דמיון מגביל. בחורה שאומרת: 'ברור לי שהחתן שלי יושב בישיבה זו וזו', זאת אומרת שאם הבחורים בישיבה הזו התחתנו, או שהם צעירים ממני – פסו סיכויי להינשא. זהו דמיון ספציפי ומגביל.

עלינו לשאול: 'האם כשאת מחפשת אדם שמוכן לאמץ ילדים, את מתכוונת שאת מחפשת אדם בעל חסד באופן מיוחד? אולי את מתכוונת שאת רוצה מישהו בעל דמות אבהית? למה את מתכוונת כשאת אומרת שאת רוצה מישהו שמוכן לאמץ ילדים'? מהו בעצם הרצון העקרוני שלך שהתלבש בדוגמא הספציפית? לא לזלזל בנטיית הלב המעוניינת בבחור הרוצה לאמץ ילדים, אבל להרחיב את החיפוש לאדם בעל חסד, לאדם המוכן למסור את הנפש למען אידיאל שהוא מאמין בו. עלינו להרחיב את ההגדרה, כדי שבמציאות הנטייה הזו תוכל להתבטא באופנים שונים. אסור לזלזל בנטיית הלב, נטיית הלב היא זו שתנחה את הבחור או הבחורה אל בן הזוג הנכון. ועם זאת, צריך להרחיב את נטיית הלב לתכונה עקרונית.

בחורה שאומרת שהיא רוצה בחור מישיבה זו וזו, השאלה שהיא צריכה לשאול את עצמה היא: מה הרצון הפנימי שלי בדוגמא זו? האם אני רוצה אדם שלומד תורה? או, האם העשייה החינוכית-פוליטית של הישיבה הזו מוצאת חן בעיניי? האם יכולות להיות עוד ישיבות שעונות להגדרה הזו?" צריך להבחין בין נטיית הנפש הפנימית לבין הציור הדמיוני המצמצם.

אותו דבר לגבי בחורה שרוצה להתחתן רק עם בחור שהוא מפקד בצבא, זהו דמיון מצמצם. צריכה לשאול את עצמה 'האם חשוב לך אדם סמכותי? או, האם חשוב לך אדם שמוסר את הנפש על עם ישראל? האם חשוב לך הצד הגברי?

ככל שבחור ובחורה מקדימים לעשות ברור והכרות עם נטיות הנפש האישיות שלהם, כך תימנע מהם שחיקה אישית לפני תחילת הקשר, וייחסכו התמודדויות במהלך הקשר.

בחורה בת 34 שהגיעה אלי לייעוץ, סיפרה על בחור שהיא פגשה והוא עונה על כל הציפיות שלה ממש אחד לאחד. מלבד עניין מסוים שהיא איננה בטוחה אם הוא עקרוני או לא, הבחור איננו עקבי בסיפורים שלו, והיא מתקשה להאמין לו ולסמוך על דבריו. והבחורה שואלת אותי: "תגידי זה עקרוני"? הבחורה אמנם מימשה עולם הדמיון שלה לגבי הבחור המבוקש. הוא עוסק במקצוע הרצוי בעיניה והמשפחה שלו כלבבה, אבל היא מוותרת על דבר מהותי – האדם איננו אמין. למרות שהבחור עונה על כל חלומותיה- לא ניתן לסמוך עליו. זו נקודה של קו אדום שלא עוברים אותה! צריך לדעת מהם העקרונות שהשכל שולט בהם ולא הדמיון. הנקודות בהן השכל מטיל וטו. אמינות, מידות בסיסיות טובות, אדם טוב, אדם שניתן לסמוך עליו באופן כללי, אדם בריא בנפשו, יראת שמים – אלא הם קווים אדומים . ההבנות השכליות הבסיסיות המגדירות לנו מה שחור ומה לבן הם בבחינת קווים אדומים שלא חוצים אותם. וגם אם הבחור הוא נסיך החלומות אבל הוא חסר אחת מהדברים שבענייך הם בסיסיים – אין מקום להמשך הקשר.

אחרי שבררתי מה חשוב לי בבעלי, וברור לי מה עקרוני עבורי בקשר. כשמציעים לי הצעה – חשוב לברר לפני שנפגשים על הדברים שחשובים לי. אין הכוונה לבירור ספציפי כדוגמת - האם הוא מכניס את החולצה בתוך המכנסיים? את הפרטים האלה אכיר בפגישה. אבל דברים עקרוניים שהשכל שלי מגדיר כהכרחיים, שאיפותיי העקרוניות ביחס לבחור, הבנותיי השכליות ונטיות הלב שהקב"ה טבע בי אלו הם פרטים שצריך לברר לפני הפגישה. יש לכל אחת ואחת אחריות כלפי הבית שהיא עתידה לבנות, ולכן לא ניפגש עם כל אחד. אני צריכה לברר האם האדם בריא בנפשו? האם האדם ירא שמים? האם האדם טוב לב? ואם על אחת השאלות עונים לי תשובה מהוססת, לא בטוח שאפגש עם הבחור. אין לנו כוחות מיותרים לשחוק. יכול היות שהבחור הזה הוא אדם נפלא, אבל אם יראת השמים שלו איננה במקום שאני מעריכה, אז לא כדאי להיפגש. הבית שלנו יקר וחשוב מדי מכדי שאני אפגש עם כל אחד.

אם קיבלתי תשובות חיוביות לגבי התחומים שחשובים לי, אז כבר יש לי עניין ללכת ולפגוש את האדם הזה, להכיר אותו. אני לא הולכת סתם כי הציעו לי ואין לי הצעה אחרת שנשמעת טובה יותר. אני הולכת לפגישה כאשר מראש יש לי משהו להעריך באדם הזה. אחרי הבירור, יש להגיע לפגישה עם מוטיבציה ללמוד ולהכיר את הבחור.

כשמגיעים לפגישה צריך להיות ברור שמדובר פה ב"אני" ו"ואתה". אינני נפגשת מתוך מגמה למצוא את הנשמה התאומה שלי, אנחנו שניים שונים בהגדרה. אנחנו לא צריכות לחפש את נקודות הזהות ביני לבין הבחור. נקודת המוצא היא שאנחנו שני בני-אדם שונים. אנחנו מחפשות את השאיפות הדומות על אף השוני בנינו, האם מעריכים את אותם אידיאלים, האם יש לנו שאיפות דומות שיכולות להתבטא בגוונים שונים. גוון אחד של איש ושני של אישה? אם הלכתי לראות עד כמה הוא אוהב לעשות מה שאני אוהבת לעשות, ואוהב לקרוא מה שאני אוהבת לקרוא- הפגישה נועדה מראש לכישלון.

אנחנו מגיעות לפגישה כדי ללמוד את האדם, להיפגש עם האישיות שלו. יש הרבה שחושבים שללמוד את האדם משמעותו היא לאסוף הרבה אינפורמציה. מטרת הפגישה איננה ללמוד איפה הוא למד? מה האחים שלו עושים? במה הוא עבד, עובד ויעבוד? המטרה היא ללמוד, האם האדם הזה טוב לב בעיני? האם אני מרגישה שאני יכולה לסמוך עליו? מסוגלת להעריך את הבחירות שלו בחיים? האינפורמציה אמנם חשובה, חשוב להכיר את המשפחה ואת הרקע בו הבחור גדל. אבל מהר מאוד צריך לצמוח מאיסוף המידע וללמוד על האישיות של האדם. צריך לחתור להכיר את האדם. מה טוב בעיניו ומה איננו טוב בעינו? מה הוא מחשיב ומה הוא לא מחשיב? מה משמח אותו? ומה פחות

אם נישאר ברובד האינפורמטיבי, ולא נשאל על הפרשנות של הבחור את המציאות – אנחנו נפרש בתוך תוכנו את המידע וייתכן מאוד שנטעה. למשל: בזמן הגרוש מגוש קטיף, הגיעו אלי מספר בחורות לייעוץ. הן רצו לסיים קשר בגלל אי נוכחותו של הבחור בגוש קטיף בזמן הגרוש. בזמן שהבחורות לא ישנו בלילות ובימים, והיו כל כולן בתוך המאבק, הבחורים היה בבית/בישיבה. כל אחת מן הבחורות, לקחה את המידע ופרשה אותו כאדישות ביחס לגרוש. ועל הרקע הזה רצתה לסיים את הקשר. אבל אם הבחורה הייתה שואלת את הבחור: "מדוע נשארת בבית/בישיבה בזמן הגרוש"? ייתכן והיא הייתה מקבלת הסבר מנומק שהיה מניח את דעתה. הסתפקות במידע ללא חתירה להבנת האדם, שיקוליו, מאוויו וסדר העדיפויות שלו בחיים עלולה להטעות אותנו.

עלינו לחפש מה מרגש את הבחור? מה גורם לו להזדעזע? מה קשה לו? מה טוב לו? מה הוא מהלל? מה הוא מעריך? צריך לשאול שאלות. לצאת מפגישה ולהרגיש שלמדתי עוד משהו על הבחור.

גם אנחנו צריכות להשתדל שלא להישאר ברמה האינפורמטיבית ולשתף במחשבותינו, שאיפותינו ועולמנו הפנימי. אי אפשר להסתפק במסירת מידע טכני בפגישה. נכון, זה קשה, אבל זו מסירות הנפש הנדרשת מאיתנו בתקופה הזאת. אם אני לא אחשוף משהו מאישיותי ולא אתן לעצמי לחשוף את עולמי הפנימי– אין סיכוי שהקשר יתקדם. לפעמים גם בחורה או בחור שהם חמים, זורמים ונעימי שיחה מגיעים לפגישה והופכים לקפואים ומסוגרים. 

מאור פנים, אנושיות וטבעיות
 

כאשר בחורה ובחור נפגשים, הסיטואציה איננה טבעית. ועם זאת, כאשר אנחנו הולכות לפגישה אנחנו צריכות להשתדל להיות מאירות פנים, אנושיות ונעימות. אם הבחור נסע שעתיים כדי להגיע לפגישה, אפשר לומר לו שאני מעריכה את זה. אם הוא מספר לי שהוא טיפל באחיינים שלו כל השבת, נכון לומר לו מילה טובה. כמו שבמכולת אני אומרת למוכר שעזר לי 'תודה' במאור פנים, כך גם צריך להיות אנושיות וטבעיות כלפי הבחור איתו אנו נפגשות. אפשר להתקשר ולאחל לו בהצלחה במבחן, אפשר לאחל התקשר ולאחל לו 'שבת שלום' גם אם הוא לא עשה זאת בעצמו. כשם שאם הייתה מגיעה משהי חדשה לעבודה, הייתי לבבית, ואכפתית, כך גם כלפי בחור שאני נפגשת איתו. להתעניין , לומר לו 'שימחת אותי'. אין מקום להיסחף לשמות חיבה אחרי שלוש פגישות, אבל אפשר וצריך להיות אנושית, אפשר להביע הערכה ואכפתיות בצורה עדינה. 

כשאני אומרת מילה טובה, זה לא אומר שמחר אנחנו מתחתנים. החשש מאיך הוא יפרש, ומה הוא יחשוב איננה רלוונטית. עלינו להיות עצמנו, מאירות פנים, אנושיות וטבעיות.

החשש להיחשף ולהיות נחמדה, נובע מהפחד מכך שמחר הבחור יגיד לי שהוא רוצה לסיים את הקשר. אם לא נחשפתי, ולא הייתי נחמדה אליו – אז יהיה לי קל יותר לשכוח אותו. אבל אם נחשפתי, השקעתי והייתי נחמדה והוא אמר לא - זה אכן יהיה קשה יותר. זאת מסירות הנפש של התקופה הזו, ללא המאמץ מצידנו אין סיכוי שיתפתח בנינו משהו מחבר. אין סיכוי שנהפך מאני לאנחנו. כדי לפתח קשר של אהבה חייבים לתת מעצמנו, ואי אפשר לפתח אהבה ללא נתינה. נתינה היא הדרך היחידה להפוך משני יחידים לזוג. נכון שיש בפתיחות ובהיחשפות סיכון, אבל ללא הסיכון אין סיכוי לקשר זוגי. ואם הבחור סיים את הקשר – עלי להביט פנימה ולדעת שאני מצדי בניתי אישיות עצמאית, שלא נופלת מהבעת דעה של אדם זה או אחר. אני עשיתי את המאמץ וההשתדלות המכסימלית, אני עומדת מול ה' ומול עצמי ויודעת שנתתי סיכוי אמיתי לקשר. 

בשלב הפגישות והחיפוש אחד בן זוג, נדרשת מאיתנו קומה חדשה של אמונה. אמר ר' יוסי בן חלפתא משעה שברא הקב"ה את העולם הוא יושב ומזווג זיווגים [בראשית רבה פרשה סח פסקה ד] זאת אומרת שלכל אחת ואחד מאיתנו הקב"ה דואג באופן אישי לזיווג. אנחנו נדרשות לסמוך על הקב"ה. הקב"ה הוא שותף מלא וחשוב בקשר, אנחנו צריכים להבין שה' שותף, הוא מלווה ומדריך אותנו בכל הדרכים בהן אנו פוסעות. כשם שאנו מאמינים שהקב"ה ברא את העולם, והוא הוציא את עם ישראל ממצרים והוא בקע את ים סוף, באותה מידה עלינו להאמין שהוא דואג לכל אחת ואחד לבן זוג. עלינו להתמלא בוודאות ובביטחון בכך שכל אחת ואחת מאיתנו תהיה כלה. כלה שמחה ואוהבת. על אף המאמץ הנדרש מאיתנו, כולנו יכולות לבנות קשר זוגי.

הרבה הצלחה

ראו ברכה בעמלכן