מי לא מכיר את הקשיים וההתמודדויות הרבות שחיי הנישואים מזמנים?
רובנו מכירים זוגות שהתגרשו בתהליך קשה וכואב ובכל זאת אנו מוצאים בכל פורים אלפי בנות מחופשות לכלות, שומעים פרסומות ברדיו שמבטיחות לנו אהבת נצח אם רק נתקשר...מכאן אנו למדים שבעומק הלב כולנו מחפשים בן/בת זוג ושואפים לחיות חיים זוגיים טובים ומאושרים..
השאלה מחריפה נוכח העובדה, שלכאורה אדם נשוי מאבד מעצמאותו ומחירותו והופך להיות "תלוי" וקשור בבן/בת הזוג, שעמם הוא צריך לחלוק מגורים, הוצאות כלכליות, הרגלים וכו'. . אם נוסיף לכך את העובדה כי גברים ונשים שונים כל כך במהותם, נראה שבאמת אין סיבה בעולם שתביא איש ואישה השונים זה מזו לחיות יחד עד זקנה ושיבה. אנחנו מוזמנים לחתונה, מאחלים מזל-טוב ומרגישים שמחה, החתן והכלה מאושרים ונשאלת השאלה – מה הסיבה למסיבה?
מדוע אם כן להתחתן?
יש אנשים שיאמרו, שכל מוסד הנישואין בא לעולם כדי להמשיך את קיום האנושות. זוג מתחתן, מביא ילדים לעולם בצורה מוגנת ומסודרת, מקיים חיי משפחה מוגנים ויציבים עבור הזוג והילדים.
אחרים יסבירו את הנישואים כמסגרת מחייבת, בה כל אחד מתחייב לשמור אמונים לאחר, להיות לצידו בטוב וברע. אפשר לקחת ביחד משכנתה, ללדת ילדים ולטייל ביחד בחופש הגדול... אין סידור חברתי טוב יותר מזה. כל עוד בני זוג אינם נשואים, אפילו אם הם גרים יחד עשר שנים – "המזוודה בארון", כלומר ניתן לפרק את החבילה בכל רגע. הנישואים הם גורם מחייב, יסבירו אחרים, ההתחייבות היא זו שמאפשרת לקשר להצמיח שורשים עמוקים באדמה .
יהיו אנשים שיתמקדו יותר בנושא הרומנטי, המשיכה ההדדית.קשרי הלב, אהבה, חברות. בחתונה מבססים את הקשר, מעגנים אותו, מקבעים אותו, וכך הרומנטיקה היא לא רק רגש ארעי פורח עם כל רוח, אלא משהו נצחי שקיים לעד.
כל הטיעונים האלה, טובים ויפים, אבל אני מזמינה אתכם להצטרף אלי לחשיבה שורשית יותר אודות השאלה – "למה להתחתן??"
התשובה עמוקה ושופכת אור חדש על חיינו
א. איש ואישה יוצרים יחד שלימות-
נתבונן בספר בראשית:" זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם".
התורה מכנה איש ואישה יחדיו – אדם. איש לבד איננו אדם וכך גם אישה לבדה איננה אדם שלם. המדרשים המתארים את הבריאה כותבים, שהאדם נברא זכר ונקבה מחוברים זה לזה, בורא עולם "ניסר" אותם והפריד את האיש מהאישה. אנו נולדים כשניים, זכר ונקבה, בני הזוג חוזרים למצבם הטבעי כשיתאחדו, יינשאו ויהיו לבשר אחד.
נראה לנו שכל אחד שלם ועצמאי לבדו, אך למעשה אין שלמות באיש ללא אישה וכן להפך. אפשר לראות את זה במובנים הפשוטים בהם איש ואישה משלימים זה את זה מבחינה פיזית, כיוון שרק מציאות של איש ואישה מאפשרת הבאת חיים חדשים לעולם. וניתן להתבונן על ההיבטים העמוקים יותר בנפש האישה והאיש ולהבין שכל אחד מבני הזוג משלים באחר תכונות שבמהותן אינן נמצאות אצל בן הזוג .
"בלעדייך אני חצי בן-אדם" – שר שלומי שבת . אכן איש ללא אישה, ואישה ללא איש, הם כמו חצי אדם, רק בנישואים כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו ויחד הם אדם שלם וכך גם כל אחד מהם מגיע אל השלמות שלו.. [שימו לב: הברכה הרביעית שמברכים תחת החופה היא "ברוך אתה ה'... יוצר האדם". מדוע לא מברכים ברכה זו בשעת לידתו של אדם?! מכיוון שרק תחת החופה האדם הופך לשלם ממש.]
ב. הנישואים הם חלק ממהלך כולל של התאחדות
רוב המין האנושי עדיין סבור שכל אדם הוא ישות שלמה עצמאית העומדת בפני עצמה, כיוון שכך, הקשר עם בן הזוג הוא קשר חיצוני, תועלתני. גם כאשר אדם אחד אוהב את השני הוא אוהב אותו מפני שזה טוב ונעים לו עצמו. האדם מנתב את האהבה לתועלתו העצמית. ואכן כאשר האהבה תלויה בגורמים חיצוניים: " בטל הדבר, בטלה האהבה", כאשר בן/בת זוגי אינם עונים לציפיות ואינם ממלאים אותי באושר האהבה מתפוגגת.
המסורת היהודית מלמדת אותנו את תכונת האחדות של המציאות: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" - המציאות כולה אחדותית, כל אחד ואחת הוא איבר מהאורגניות השלמה של כל היש. כל פרט ופרט, כל איש ואישה, כל צמח, עץ ובעל חיים כולם קשורים ומשפיעים זה על זה. המציאות שואפת כולה להתאחד. ניתן לומר שהתכלית והמטרה של המציאות היא ההתאחדות, יצירת הרמוניה מלאה בין כל הפרטים אנחנו מרגישים את תכונת האחדות הזו במיוחד בימי השמחה והאבל הלאומיים. כשחלילה,חייל נהרג כולנו מרגישים שמשהו מאיתנו נלקח איתו, ואכן כולנו רקמה אנושית אחת חיה, ובאמת האחדות כולה נפגמת כשאחד מאבריה חסר.
ניתן לדמות את המציאות לגוף אחד גדול עם הרבה איברים, כל אחד מאיתנו הוא איבר קטן וחשוב באורגן הכללי ששואף לאחדות. ההתאחדות באה לידי ביטוי במלוא הדרה בקשר שבין איש ואישה, כאשר זוג מתחתן ועמל בתוך ביתו על חיזוק האחדות ושבירת המחיצות, בני הזוג מרגישים את האהבה והשמחה בעוצמה גדולה ובכך הם מבטאים את נטיית האחדות שטבע בורא עולם בנפשם ומוסיפים אחדות בעולם.
כאשר לומדים ומפנימים ש"כולנו רקמה אנושית אחת חיה", כשמבינים שהתמצית האיכותית הקיימת בנפש האדם היא היכולת שלו להתאחד עם הכלל, אנו מבינים שהצעד הראשון ליצירת אחדות עולמית זו הוא להתאחד תחת החופה. מעמד החופה נקרא במסורת ישראל "קידושין", החיבור בין אישה ואישה הוא חיבור קדוש ואידיאלי, זהו החיבור היותר אמיתי בין הפכים.
גבר ואישה משלימים זה את זה כמו תקע ושקע, כמו שני חלקי פאזל, כמו טבעת ואצבע, כמו גשם ואדמה.
בכל חתונה, העולם כולו עושה עוד צעד לקראת ההתאחדות. הרצון להתאחד עם האיש/ה, עם הילדים, עם העם ועם האנושות כולה ממלאת עונג ושמחה וזה עומק פישרה של השמחה הגדולה בחתונה, שכולם חשים בה אך לא תמיד מצליחים להסבירה באופן שכלי.
האיש והאישה, הזכר והנקבה מרגישים צורך להתאחד. היצר הוא רק טריגר שברא הבורא כדי למשוך אותם אחד אל השני, כמו מגנט.