אחרי שנים ארוכות של רווקות, חלי נישאה, השמחה בחתונתה לא ידעה גבול, ברצוננו לשתף בדבריה המרגשים של הכלה;
דבר הכלה
בערב הקדוש והמיוחד הזה מרגישה שחובה עליי לומר כמה מילים על המקום ממנו יצאתי – רווקות שהתפרשה על פני שנים רבות.
אני רוצה לפנות גם אל הבנות וגם אל הסביבה שלהן.
ראשית לסביבה - הורים, משפחה וחברים.
המצב הזה, אשר בעייני הוא סוג של גזירה כמו גזירות אחרות, לא עלינו, אינו באשמתן של הבנות. כולן רוצות להתחתן, להקים בית ומשפחה, להיות רעיות ואמהות. כולן. מאד.
ולכן לכל אחד מהסביבה – הורים, משפחה, חברים - יש תפקיד בביטול הגזירה:
מי שטוב בלחבר אנשים יחד שיציע הצעות
מי שמסוגל להתפלל שיתפלל
מי שטוב בלתמוך ולהקשיב שיתמוך ויקשיב
ובעזרת השם מתוך עבודת הכלל תבוא הגאולה לפרט.
ולבנות עצמן-
על בסיס המשפט מהתפילה של הימים הקדושים הבאים עלינו לטובה "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" אני מרגישה שבעניין זה "אמונה, תפילה ודמעה מעבירין את רוע הגזירה".
אמונה - להיות באמונה שהשם הצדיק הוא טוב ומיטיב וחסדיו ורחמיו מרובים. מי כמוני יודעת, שבעיקר בשנים המאוחרות, זה מאוד לא פשוט, אבל כמה שניתן בכל רגע נתון זה טוב. כפי שאמר ר' נחמן: "גם מעט זה טוב".
תפילה - להתפלל, להתפלל ולהתפלל.
דמעה - ולבכות. הרבה. על הכל, על כל מה שחסר, עד לפרטים הקטנים ביותר.
לזעוק לקב"ה כ"כ חזק והרבה עד שכל יושבי מרום לא יוכלו יותר עם הזעקות ויבקשו פה שקט.
וכמובן, בתוך כל זה, לצאת, להיפגש ולעשות את ההשתדלות שנכונה ומדויקת לכל אחת באשר היא. ללכת עם הלב, לא לתת לשגרת הדייטים המתישה להרגיל ולאבן, להעיז ליזום. שהרי כבר נאמר שע"י נשים נגאלו ועל ידן עתידין להיגאל...
ותמיד לזכור שהבחירה היא לא באמת/רק בידינו, אלא בידיו יתברך ולכן כאשר הוא מחליט שהגיע הזמן, תבוא הגאולה גם אם את נמצאת באותו רגע בבור תחתיות או במצב שנראה לך בלתי אפשרי...
וכשתבוא הגאולה התחושה תהיה כאילו את מובלת אליה בלי ששמת לב, ואז יתהפך הכל לטובה ותדעי ותרגישי שאין ייאוש בעולם כלל.
אמן כן יהי רצון.