כמה היינו רצים לשמוע את 'בת הקול' המבשרת בטון בוטח ובהיר "בת פלוני לפלוני".. שמחה גדולה הייתה פורצת מלבנו, איזו הקלה, אין שמחה כהתרת הספיקות. בחורות וגם בחורים רבים מתייסרים מהמחשבה 'מי אמר שזה זה?', 'אולי קיים משהו או מישהי שיותר טובים ומתאימים עבורי?', 'מי בכלל יודע מה טוב בשבילי?' וכד'. ונראה כאילו פתקא מן שמיא הייתה מקלה על כל התהליך ומביאה אל חיינו את הרוגע והשמחה. ישנם תחומים אחרים בחיינו שבהם הקב"ה דווקא כן קבע והחליט עבורנו את שייכותנו אליהם באופן בלתי ניתן לערעור, כמו שייכותו הנצחית והקיומית של עם ישראל לתורה, ובכל זאת, לא הכל כל כך פשוט. שייכותו של אדם למשפחה בה נולד, ובכל זאת קשר חיים זה מלווה בשאלות, קשיים ועבודה מתמדת. אם כך, בכלל לא בטוח שהכרזת בת קול אכן תכניס את הבהירות והשמחה הקלילה אל חיינו. אז מה כן? מה יעשה את הדברים קצת יותר פשוטים? כיצד נדע שאנו מכוונים לטוב לנו? ובעיקר כיצד תפרוץ מליבנו שמחה עמוקה ואמיתית?
הקב"ה אשר בחר להשרות שכינתו בתוך בתי עם ישראל רוצה את הבתים שלנו טובים, יציבים ומאירים. לשם כך מכוון אותנו כלפי הבחירות הנכונות עבורנו על-ידי שליחים שתבע בתוכנו פנימה. בהשגחה פרטית הקב"ה נתן לנו מחשבות לגבי הבית שלנו, נטיות לב, העדפות, רצונות והרגשות, כל אחת שונה מחברתה ואפילו מאחותה על מנת שתגיע לבחירה שלה. לרוב הרצונות והמחשבות הם מבולבלים, מטושטשים ולבושים בדמיון מאוד ספציפי המגביל אותנו. חשוב מאוד לעבור בירור שמטרתו לעשות סדר בכל אלה וללמוד על עצמנו חמישה-שישה דברים עקרוניים שמלמדים אותנו מי אנחנו, ומה חשוב לנו באמת. הרב צבי יהודה כותב שכוחות השכל הנפש והרגש הם 'התגלות הבורא בנבראים', כך הקב"ה מכוון אותנו לטוב לנו. הסוד הוא הקשבה פנימה, זיכוך הרצון, לנקות רעשים מסביב ולהקשיב לקול הצלול הפנימי המוביל אותנו לטוב.
אנו בדור של נִראות, החצנה ושפע, הרבה צבעים, דעות וגוונים מקשטים את חיינו, קולות רבים מטשטשים את שמיעתנו, ולעיתים אנו מתרחקות מעצמנו. עוסקות בהתאמות למגוון התפקידים שלנו, ולמגוון ההרכבים החברתיים אליהם אנו משתייכות. כל אילו מוסיפים צבע ועניין לחיינו, אך כאשר אנו מגיעות לשלב של בחירה משמעותית, אנו מבינות שזו כבר מוכרחת להיות עמוקה ואמיתית ומחוברת ונובעת מהמקום הכי מזוקק ופנימי אצלנו. ואז נדרשת מאתנו ההתבוננות פנימה. ודאי שחשוב לשמוע, לקבל מאחרים, להתייעץ ולשתף אך תמיד לזכור שהתשובות אינן מונחות אצל הזולת, גדול ככל שיהיה. הקב"ה שם את התשובות באמתחתי ולשם פני. מטרת הייעוץ היא לעשות סדר במחשבות ובהרגשות ואז לשמוע את עצמי צלול וברור יותר. החיבור לעצמנו הוא המביא שמחה, כוחות ועוצמה לחיינו. 'נשחרר' את המחשבה שאילו הייתה בת קול מכריזה הכל היה נראה אחרת. וניצור חיבור אל עצמנו שהוא יצור בע"ה מציאות אחרת שמחה יותר באמת. 'מהרה השם אלוקינו.'.
כיצד מתבוננים פנימה?
1. כתבי בשחרור ובחופשיות את כל חלומותייך כלפי הבית אותו תקימי בע"ה (אל תתחשבי במצבך כיום, רוחני, חברתי, גאוגרפי וכדומה. השנים העוברות משפיעות וכולנו קצת 'מתברברות' בדרך ולעיתים מאבדות כיוון. אך מי שאנחנו באמת זה הרצון שלנו 'רחמנא ליבא בעי' – הקב"ה רוצה את הלב שלנו, ולאט נחזיר את המצוי לרצוי).
2. הוסיפי מה היית רוצה ביחס לבחור איתו תקימי את ביתך.
3. כעת חלקי את הרשימה לשני חלקים: א. מה הכרחי מתוך הרשימה ועליו לא תוכלי לוותר. ב. מה מתוך הרשימה הוא בונוס, 'נחמד אם יהיה', אך בינך לבין עצמך את יודעת שזה לא הכרחי (שלב לא כל כך קל, לחשוב על אפשרות להיפרד מדמיון זה לעיתים מעורר התנגדות. עשי זאת בקצב שלך). את הרשימה הזאת אנו לא מוחקות אך ממקמות אותה בנפש במקום משני (הכנה הכרחית לפני בחירה).
4. מתוך הרשימה של הדברים ההכרחיים אנו עושות עבודה של 'לגזור' את העקרונות מתוך הדמיון. נסי לברר עם עצמך (לעיתים צריך עזרה בשלב זה), מה רצון זה שלך מלמד עלייך? לדוגמה: חשוב לך בחור בתפקיד משמעותי בצבא. מדוע? מה זה אומר לך עליו? אידיאליסטיות / הנהגה / כוח / מסירות נפש וכדומה. כך אנו מתחברות באופן עקרוני למה חשוב עבורי ומשתחררות מהדוגמא המצמצמת.
כך תעברי על כל מה שכתבת ותגלי שישנם חמישה-שישה עקרונות החוזרים על עצמם ורק 'התלבשו' בדוגמאות רבות (ברשימת מכולת). אל תשאירי דוגמא, עברי לעקרונות היכולים להתלבש בדוגמאות שונות וכך את מרחיבה בעצם את האפשרויות אך לא מתרחקת מעצמך.
5. זהי אם את מרגישה מחוברת לעקרונות שכתבת, עקרונות שאיתם תוכלי להרגיש 'בבית' כאשר יהיו בקשר אותו תבני. האם הם מתארים את מי שאת באמת? אם לא, עשי את הבירור מחדש. אם כן, נסי לזהות במהלך קשר אם העקרונות הללו שאת מעריכה נמצאים שם. כאשר הם יהיו, את ודאי תחושי שייכות וקשר, ויקל עלייך להתגמש בכל אותם דברים אותם הגדרת כמשניים.
6. בנחת, בשמחה באמונה.
בשורות טובות בקרוב.