להאיר את עצמנו

כמה נפלא היה לוּ בחור ובחורה הנפגשים למטרת היכרות, היו רואים זה בזו בעיקר את המעלות והיכולות. לו היינו יכולים להסתכל על בן הזוג ולשמוח על שזכיתי להינשא לאדם טוב כל כך. ובכלל, להסתכל  במראה ולחשוב: "אני ממש אוהבת את עצמי, נעים לי להיות בחברתי"...


זה מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה

הדרך לראות את נקודת הטוב בסובבים אותך, ובמציאות בכללה, מתחילה במעגל האישי והאינטימי ביותר - ביכולת של כל אחת ואחת לראות בעצמה את הטוב. יש לתרגל התבוננות זו כלפי עצמנו, כדי להצליח להביט על אחרים במבט מאיר. כל אחת מאתנו צריכה ללמוד להכיר מה טוב בה, מה נפלא בה. להיות משוכנעת שהיא טובה, לא סתם טובה, אלא טובה מאוד! לקבל את עצמה ואת היופי המיוחד שנמצא רק בה. יש לכל אחת יופי חיצוני המיוחד רק לה, ויופי פנימי שהוא מייחד אותה. ראשית התהליך של פיתוח עין טובה, התאהבות בסובבים אותנו ולימוד זכות, מתבצע במרחב האישי. וכמו אבן שנופלת לאגם ויוצרת גלים-גלים בצורת מעגלים, כך הכישרון של אהבת עצמי מכה גלים הלאה והלאה לכל הסובבים אותי.

קבלה עצמית באהבה ובשמחה היא גם התשתית לקשר עם בן הזוג, תשתית לצמיחה משפחתית, זהו הבסיס לקבלה במובן הרחב ביותר של המילה.

בפסיכולוגיה יש כלל ידוע הקובע שתנאי הכרחי להתפתחות תקינה של ילד/אדם הוא שיקבלו אותו ללא תנאי. לכן, קבלה אמתית שתשפיע במרחב המשפחתי צריכה להיות בלתי מותנית גם כלפי עצמי. קבלה ללא תנאי, בלי "למה את לא...", "אם רק הייתי... אז הייתי אוהבת את עצמי", "אם הוא היה רק קצת יותר... אז הייתי יכולה לאהוב אותו". קבלה מלאה של עצמי עם הטוב שבי ועם הטעון שיפור.

הכול דיבורים

כיצד מבססים את האהבה שלנו לאחרים וקודם כל לעצמנו? כלי מרכזי במשפחתיות הוא הדיבור. לכן, נשתמש בכלי זה גם ביחס לעצמנו. הדימוי העצמי שלנו נבנה באמצעות מילים, ועלינו להקפיד ולדבר על עצמנו בלשון אוהבת ונקייה. לדבר ברכות ובעדינות ביחס לעצמנו ולהתרגל לעשות כך גם ביחס לאנשים אחרים.

התבטאויות כגון: "אני מה זה גרועה", "את לא קולטת איזו זוועתית אני" וכדומה -  רק מזיקות.

מי שמעידה על עצמה שהיא גרועה, לבסוף תשכנע את עצמה שהיא באמת גרועה, ולבסוף  תצליח לשכנע בכך גם את הסובבים אותה, ואולי גם את מי שהיא נפגשת איתו!...

מילים כאלה הן גם לשון הרע. גם לפי ההלכה אסור לדבר סרה על עצמנו, ובנוסף לכך מילים רעות על עצמנו מחוללות ומחללות את פנימיותנו. אשתמש במילה קשה - אסור להתאכזר לעצמנו. רכות נשית מתחילה ועוברת דרך דיבור עדין, משום שדיבור עדין יוצר אווירה מאפשרת, לא מתייגת, הנותנת מקום לאחר. האחר הזה הוא לפעמים אני.

ואם אכן יש לך בעיה, והעור שלך לא בריא במיוחד? ואם את ממש לא מצליחה בלימודים? אפשר וצריך לתאר את הבעיה בעדינות ולומר: "אני צריכה לטפל בעור שלי, אני רוצה להשקיע בעור שלי, הוא לא במיטבו בזמן האחרון...", "לימודים אינם הצד החזק שלי...". שימו לב, דיבור עדין תמיד מלווה באופטימיות ומשאיר פתח לשינוי לשיפור. 

המחשבות מדברות, הדיבור צועק

נדגים זאת גם מתחום ההורות: אם אימא חושבת שהילדים שלה "ממש מופרעים", גם אם אינה אומרת זאת בדיבור גלוי, הילדים שלה "שומעים" מחשבות. הם סופגים את המחשבה הזו וכיון שהם באמת מוכשרים בהגשמת חלומות - הם יגשימו את החזון... 

המחשבות שלנו אודות עצמנו ואודות הסובבים אותנו מעצבות מציאות, ועל אחת כמה וכמה המילים מעצבות מציאות. לכן, גם כשחושבים על הילדים, יש לנסח אפילו את המחשבות בלשון עדינה ונקיה.

כאשר הורים מדברים על הילדים, מומלץ מאוד לשאוף לדבר על הילד כך שאם הוא היה לידינו כאן בחדר, הוא לא היה נפגע; ללא הגזמות והשחרות, מדויק, עדין ובשילוב אמון ואופטימיות. הכלל הזה נכון גם למקרה בו בחורה נפגשה עם בחור והקשר לא עלה יפה. אפשר לשתף חברה, בתנאי שהבחורה מתארת את הפגישה כאילו הבחור עומד לידה ומקשיב. העדינות והדיוק במילים נכונים משתי בחינות: הוא נכון ביחס ההוגן והמוסרי כלפי הבחור, והוא נכון ואמתי בעיצוב העדינות והרכות הפנימית של הדוברת, מבלי להשחית את נפשה.

להתאהב בתהליך

קומה נוספת בדרך לקבלה עצמית נבנית בהבנה שמרכיבי האישיות שלי וגם המראה החיצוני שלי הם גילוי של רצון ה' בעולם¹. כן, גם החסרונות שבנו. ריבונו של עולם ברא אותנו חסרים. לאחד "חסרים" כמה סנטימטרים, לאחר "חסרה" יכולת קשב וריכוז, לשלישי חסרות מידות טובות, וכולנו נדרשים לעבוד במהלך חיינו על חוסרים אלה. עלינו לעמול כדי להשתלם עוד ועוד . זהו תהליך איטי ומתמשך, ותמיד יש מקום למקצה שיפורים נוסף. הקונץ הגדול הוא היכולת להתאהב בתהליך. אכן, לקבל את עצמנו משמעותו לקבל באהבה גם את התהליכים שעלי לעבור בחיים, בעבודה על החסרונות שלי.

העבודה שניתנה לי מהבורא בעולם הזה מדויקת מלמעלה. אם לא כן, ריבונו של עולם היה בורא אותי אחרת. עלי להכיר בכך שזהו רצון ה' שאהיה אני, עם הטוב שבי ועם הטעון שיפור. עם כל הקושי, עלי לאהוב את עצמי, לאהוב את ההתמודדות שלי עם החסרונות שקיבלתי, להביט גם על החצ'קונים בחיוך... ולדעת שאני אנצח אותם, והאור שבעיניי יתפרש ויוביל.

כדאי לזכור כי גם בחסרונות קיים ממד של סובייקטיביות. לאחד מאוד מפריע בלגן כשאצל האחר זו תכונה מועדפת. ויש הפתעות בחיים. יתכן כי נקודה שכל חייך סימנת אצלך כחיסרון - בעיני בעלך תיחשב כמעלה גדולה!

קבלה עצמית היא התלכדות עם רצון ה'; וביחס למה שצריך תיקון – צריך להגיד בשפה נקיה ובונה: "אני צריכה לעבוד על...", "אני יכולה להשתפר ב..." , להביט ולדבר על החסרונות באופן חיובי.

קחי דף ומלאי אותו בדברים טובים על עצמך. פשוט תכתבי דברים טובים שאת רואה בעצמך, מעשים טובים, מחשבות חיוביות שחשבת, כישרונות, יכולות. כדי לקבל את עצמך על החסרונות שלך, את צריכה להכיר היטב את היתרונות שבך, להדגיש אותם לעצמך ולהודות עליהם. מתוך כך יקל עלייך להתאהב גם בחסרונות.

וביחס למראה החיצוני: הסתכלי במראה ומצאי משהו שאת אוהבת ממש. אל תספרי לעצמך שהכול לא יפה. זה לא נכון. הדגישי את מה שיפה בעינייך ואל תתמקדי במה שאת פחות אוהבת.

מתוך ראיית הטוב שבך תקבלי כוחות לתהליכים שעוד נכונו לך.

מבט זה יאפשר לך להסתכל גם על זולתך במבט שמדגיש את הטוב ומאפשר לו תהליך.

אווירה כזו תיצור מרחב בו יוכלו להרגיש נעים בחברתך ולקבל אותך.  

_____________________________________
עריכת שיעור שהועבר לרווקות במכון בניין שלם. 

¹מדרש תנחומא על פרשת פקודי סימן ג', דיבור המתחיל: "ומה שאמר עושה גדולות עד אין חקר".