באשר תלך נלך

משל הפירמידה

כמו לפירמידה, כך גם לבית צריך להיות קודקוד, גוף ובסיס. ראש הפירמידה הוא בעל הבית, האבא. למרות שבימינו אמירה כזו איננה פופולארית בעולם הרחב, אבא הוא ראש המשפחה. אבא הוא החשוב, הוא המוביל ועל פיו יישק דבר. ומה אם האיש לו נישאת איננו ממלא את תפקיד ראש המשפחה? הוא איננו חכם במיוחד, לא כריזמטי ובנוסף לכך, גם לא הכי דומיננטי בבית? ובכן, תפקיד ראש המשפחה איננו מעמד שזוכים בו הודות לכישורים שהאיש ניחן בהם. להיות ראש המשפחה זה תפקיד. שאיננו תלוי ביכולותיו האישיותיות בין אם האבא מתאים לתפקיד ראש המשפחה ובין אם הוא איננו מתאים לכך – מקומו הוא בראש, והוא המנהיג את הבית.

האיש לא יכול להמליך את עצמו להיות ראש המשפחה- רק האישה יכולה להפוך את האיש למנהיג הבית. והיה והאישה לא השכילה להעלות את האיש למקומו כראש המשפחה, יקרה אחת משלוש אפשרויות:

אפשרות ראשונה - האיש יכתיר את עצמו כראש המשפחה, ואז התוצאה תהיה; ראש משפחה רודן. האיש יהפך להיות קטנוני, ינסה לתפוס את מקומו כראש המשפחה בכוח. הגבר הרודן יתעקש שבני הבית יקשיבו בקולו ויעשו בדיוק מה שהוא דורש. האישה תוהה בליבה – "איך החתן שלי הפך לרודף כבוד ושררה"? והתשובה פשוטה: כשאין מלך, יש רודן.

האפשרות השנייה היא, שהאיש יפנים שהוא לא יכול להנהיג את הבית, הוא יפנה את מקומו הטבעי, ואותו תמלא אשתו. האיש ייהפך ל"לא רלוונטי", אבא שאיננו משמעותי, אין לו נוכחות והשפעה על הבית. הוא ממעט בדיבור, משתדל שלא להביע את דעתו, האישה מדברת מדברת ומדברת והאיש שותק שותק ושותק. הוא מוצא לעצמו עיסוקים שקטים – הוא קורא, עובד עם המחשב והעיקר הוא איננו מורגש בבית. לעיתים האיש איננו מורגש בבית משום שהוא איננו נוכח בבית מבוקר ועד ערב, הוא לומד בשקדנות חמישה סדרים ביום, עובד ומתנדב, מבקר הרבה אצל הוריו. עושה כל דבר ובלבד שלא להיות בבית. לפעמים הוא פשוט אורז מזוודה ונעלם.

האפשרות השלישית היא שהאיש הופך לעוד אחד מהילדים בבית. אשתו דואגת לו, הוא זקוק לעזרה ותמיכה. הוא הופך לילד, לילד הבעייתי בבית שהרי קשה לגדל ילד בן ארבעים...

כל דבר שהוא עושה, אני יכולה לעשות טוב יותר

לא אחת נשים היו מייחלות שהאיש ישמש כראש המשפחה, הן היו רוצות שהגבר יעמוד בראש אך לדאבון לבן, האיש לא מצליח להנהיג את הבית. לפעמים האישה יודעת טוב יותר הלכה, היא מצליחה להוביל בכישרון את בני הבית בסעודות השבת. היא "יודעת" טוב יותר לחנך, היא המפרנסת העיקרית, ולמעשה כמעט בכל תחום – האישה עומדת בראש. לרוב, נשים היו שמחות לפנות את מקומן בראש הפירמידה לטובת האיש, אלא שהחלום הזה נגוז אל מול המציאות. ו"בלית ברירה" – האישה הופכת לדמות העיקרית והמובילה בבית. הנשים קובלות –" הייתי כל כך רוצה שהוא ינהיג את הבית, אבל לצערי הרב הוא איננו מסוגל".

לכי ומעטי עצמך

כדי שהאיש יתפוס את מקומו כראש המשפחה, על האישה לפנות לו מקום, לאפשר לאיש לעמוד בראש. הדרך ליצירת מקום לאיש איננה נסללת באמצעות הוראות. אין טעם לומר "למדתי בשיעור שאתה צריך להיות בראש ולכן עכשיו אתה תחליט"! כדי לפנות לאיש מקום בקודקוד הבית, על האישה להשאיר את המקום הזה פנוי. להיות בעמדת נפש שאומרת שזהו מקומו של האיש, אם הוא לא ממלא אותו – אז יהיה שם וואקום. אם האיש לא יפתור את הבעיות הכלכליות- הן לא תיפתרנה. אם האיש לא ינהל את שולחן השבת- אף אחת לא תעשה זאת במקומו. לאן שהאיש מוביל- המשפחה תובל. על האישה לעבוד קשה ולהתרגל לסמוך על בעלה, להישען עליו. וכשאישה סומכת על בעלה, היא עוצמת עיניים ונשענת אחורה מתוך ביטחון גמור שהוא יהיה שם כדי להחזיק. ואם האישה באמת ובתמים תסמוך על האיש- הוא יוביל. אולי הוא יוביל באופן אחר, בקצב שונה ולכיוון הייחודי לו – אבל הוא יוביל. הוא יוביל בדרכו, במה שהוא חושב לנכון, ובדרך שהוא חושב שצריך להוביל ולחנך. תני לזה לקרות, אל תתערבי. אל תהרסי, אל תבלבלי. אל תערפי את הראש של הבית שלכם.

הגיעה אלי לייעוץ אישה וסיפרה שעליהם לרשום את בתם לבית ספר, לבעלה חשוב מאוד להכיר את המוסד לפני ההרשמה. ועם זאת הוא לא מוצא זמן פנוי כדי ללכת ולהכיר את בית הספר. הוא עסוק כל כך ו"ממש לא אכפת לו שההרשמה אוטוטו נסגרת". הסברתי לאותה אישה שהילדה איננה ילדה שלה בלבד, אלא ילדה של שניהם. האחריות על ההרשמה לא מוטלת על כתפי האישה [אלא אם כן בני הזוג החליטו שכך יהיה] ולכן עשי את שלך, הציעי את הימים בהם את יכולה ללכת ולהכיר עם בעלך את בית הספר. ותסמכי עליו. הסירי את האחריות מעלייך. הפסיקי להזכיר ולנדנד, השעני אחורה וסמכי עליו שהבת הזו היא שלו באותה מידה שהיא שלך. אותה אישה שאלה אותי בדאגה: "ומה יקרה אם עד יום תחילת הלימודים, הבת שלי לא תהיה רשומה לבית הספר"? עניתי לה: "הבת שלך? היא גם הבת שלו"

גיליוטינה

ניקח לדוגמה החלטה חינוכית כלשהי שאבא מקבל. האישה הנסמכת על מחקרים, שנות לימוד ארוכות, רבנים ופסיכולוגים בטוחה מעל לכל ספק שאבא טועה. הוא פשוט 'הורס את חינוך הילד, חורט בנפש הילד שריטות שלא יימחו'. איך תוכל אם עברייה לשבת מנגד בחיבוק ידיים בעוד האבא טועה? האימא המסורה מגיבה בנחרצות והאבא היקר צועד צעד אחורה, גם בפעמים הבאות הוא יחזור בו מהחלטותיו. מילה של אבא תהפוך להמלצה, בהמשך המילה של האבא תהפוך לעצה ולבסוף היא תהפך למלמול חסר ערך. מתוך רצון טוב להציל את המצב, האישה מתערבת ומסדרת את העניינים. כדי שלא יהיו טעויות קריטיות בחינוך חלילה, ולמעשה המצב שנוצר, קשה הרבה יותר. הילד גדל בלי אבא שכן אבא שאפשר לדון לגביו אם הוא בסדר או לא בסדר, אבא הנתון לשפיטה מצד אימא ומצד הילדים- הוא לא אבא. הילד גדל ואין בתודעתו סמכות עליונה, הוא לא לומד לכבד את ההורים. הילד גדל ללא סמכות אב וממילא ללא סמכות בכלל. בתהליך עקבי אימא הבהירה לאבא שהוא לא מתאים להיות מחנך בבית. וכעבור כמה שנים האימא תוהה "איך זה שבעלי לא מתנהג כאבא? איך הוא הפך לעוד אחד מהילדים שאני צריכה לטפל בהם"?
כמובן אפשר וכדאי לשבת לשיחה בארבע עיניים לדון בסוגיות חינוכיות : "נראה לי שהיה כדאי לנהוג כך וכך... מה דעתך"? לא להעיר ממקום של אכזבה וביקורתיות, לכבד את האיש ומתוך זה לדון בסוגיה שעלתה. כשם שבחז"ל מופיעה דעת בית שמאי ודעת בית הלל, כך גם בבית שתי הדעות של האיש והאישה נשמעות ונשקלות. במקרה שאף אחד מהצדדים לא הצליח לשכנע את זולתו – אלה ואלה דברי אלוקים חיים והלכה כאבא.

באשר תלך - נלך

המשמעות של פינוי מקום היא לגבות את האיש. וגם אם אבא שוגה- אנחנו אחריו(1) . הנזק החינוכי היותר גדול כלפי הילד, הוא שלא יהיה לו אבא. גם אם במקרה מסוים הצדק לא מופיע, יותר חשוב שלילד יישאר אבא בבית, אבא שתהיה לו סמכות, שיהיה ראש. כי כשיש סמכות- אז יש לילד על מי לסמוך. אם יש מי שמוביל, יש לילד כנפיים שמוטות ומגינות עליו. יש בבית מישהו שמגן על הילד והוא בוטח בו. בכוחה של האישה לאפשר לאבא להיות ראש המשפחה. האישה היא היחידה שמסוגלת להמליך את האיש או להפכו לחסר רלוונטיות למשפחה. הילדים זקוקים לאבא העומד בקודקוד הפירמידה, המבנה הזה נותן להם יציבות וביטחון. כשיש אבא שהוא מוביל בראש, אימא שמכבדת את אבא ואבא שמכבד את אימא, אווירה של אחדות נמסכת בבית. אחדות ויציבות לא יכולים להיות כשיש שניים בראש, ולכן האישה צריכה לחולל את מה שרק היא יכולה לחולל- צעידת המשפחה כולה בהנהגת האב.

לכי ומעטי עצמך

"רבי שמעון בן פזי רמי (הטיל סתירה בין שני פסוקים ), כתיב: 'ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים' וכתיב: 'את המאור הגדול' 'ואת המאור הקטן'. כתוב 'הגדולים' משמע שניהם גדולים , וכתיב 'הקטן' ? (ומתרץ) אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך וגו' " [חולין ס' ע"ב]

יסוד דברי חז"ל ביישובו של פסוק; המדרש מנסה להסביר מדוע נבראו מלכתחילה שני המאורות כגדולים ורק אח"כ מיעט הקב"ה את הלבנה? הרי ניתן היה לברוא את הלבנה קטנה ואת החמה גדולה מלכתחילה. אלא שהלבנה והשמש מצד ערכם האמיתי - שווים. ובנמשל; איש והאישה שווים לכתחילה לחלוטין. האישה איננה בעלת ערך גדול יותר מהאיש, והאיש איננו בעל משקל וחשיבות גדולה יותר מזו של האישה. אך כדי ליצור הרמוניה במציאות, לא תיתכן שניות. לא ניתן להתקיים כאשר שני מלכים אוחזים בכתר אחד. זוהי ממלכה עם שני ראשים שונים. כאשר אחד אומר ימינה האחר יאמר שמאלה. במציאות הקוסמית כמו גם במציאות הביתית חייבת להיות הרמוניה. יש ראש אחד ולב אחד. האיש מהווה את ראש המשפחה והאישה את ליבו של הבית. האם ניתן לומר מי חשוב יותר ממי? האם ניתן לוותר על הלב? האם הלב יכול להיות הראש? צריך את הלב ואת הראש. את האימא ואת האבא. האיש העומד בראש הוא המוביל והאישה, כמו הלב היא המחייה את גוף המשפחה כולה. מקומו של האיש כראש המשפחה איננו נובע מערכו הרם על ערכה של האישה. איש ואישה שווים, נבראו כשני מאורות גדולים.

הקב"ה עונה ללבנה; את צודקת, אי אפשר לשני מלכים בכתר אחד. הקב"ה לא ממעט בעצמו את הלבנה, אלא הוא אומר לה "לכי ומעטי את עצמך".הקב"ה נותן לאישה את היכולת למעט את עצמה, ולא להעלם באמת כתוצאה מכך, היא מתמלאת ומתמעטת בטבעיות, זו תכונת הצניעות שבאישה. היכולת לפנות מקום, להיות נוכחת בלי להתבלט ולהשתלט האישה יכולה למעט את עצמה ולא להישבר, היא מתמעטת ומתרחבת בטבעיות. זהו כוח נשי מיוחד שהאיש לא חונן בו. אישה שממליכה את האיש למאור הגדול של הבית, לא גורעת מעצמה, נחשפים בה כוחות חדשים. ואילו איש שממעיט את עצמו – נשאר חסר. כשהאיש מכופף את האגו שלו הוא נשבר, ומי רוצה בעל שבור? כשהאישה מצליחה למעט את עצמה ולהמליך מלך על הבית, כאשר היא מכבדת את האיש ומקבלת את סמכותו – עד מהרה גם היא תהיה למלכה.

אולימפיאדה עם שני מתחרים

כאשר בני הזוג מתחילים להתחרות בניהם, אף ללא מילים בנוגע לשאלה "מי מוצלח יותר"? כל אחד רואה ומעיר לאחר על פגמיו, מרגיש עליון ומוצלח מבן זוגו– ברגע זה נולדות עיקר הבעיות בזוגיות. אנחנו לא משתתפים בתחרות: "מי יותר שווה?" עוד לפני שהספירה לאחור החלה, הרבה לפני שמתחילה התחרות, את מודיעה בעיקר לעצמך ולאישך- אתה בראש. המקום הראשון מובטח לך, אינך צריך להוכיח את זכאותך למקום הזה. קודקוד הפירמידה מובטח לך. כשלאישה יהיה אמון שזה המקום שלו, ויהיה לה
ברור שהיא מגבה את בעלה בכל מצב, אז הסיכויים גוברים לכך שהאיש אכן ימלא את תפקיד ראש המשפחה על הצד הטוב ביותר.
1. כל האמור מתייחס לאבות נורמליים שאינם סובלים מבעיות נפשיות כאלו ואחרות. במידה ואבא אכן פוגע בצורה ממשית בבני המשפחה – יש לפנות לייעוץ מיידי.