הרב אוהד תירוש
(נערך מתוך שיעור שניתן בכנס הקיץ האחרון, לצפייה בשיעור -
מומלץ במיוחד! - ולמנוי וידאו מוזל:
לחצו כאן)
כבוד בבית הוא עניין בסיסי, אנו נותנים כבוד וראויים לקבל כבוד. אבל מהו בעצם הכבוד הזה, האם הוא עניין של נראות חיצונית, האם הוא אותו כבוד של "למי יש יותר כבוד", או שהוא פנימי יותר?
מבחינה לשונית, כבוד קשור למילה כבד. לא רק כובד פיזי, אלא נוכחות, הימצאות משמעותית. כשאנחנו רוצים להגדיר את המושג "כבוד" באופן מפורט יותר, נלך אל המקורות הראשוניים בתורה, המדברים ברובם על כבוד ה' - "כבוד ה' נראה בענן", "ברוך שם כבוד מלכותו", ועוד. כלומר: המושג כבוד מבטא את הופעת ה' כאן בארץ, במקום. כשאנו מכבדים את ה' אנחנו מכירים במקומו.
לפי זה, כבוד קשור למקום. והמשמעות של כבוד בבית קשורה לנתינת מקום לשני. כשאנו מרגישים שלא סופרים אותנו, לא רואים אותנו ולא מתייחסים אלינו - אנחנו מרגישים לא מכובדים. לכן, לכבד אדם ברמה הבסיסית ביותר, פירושו: להכיר במקומו של האדם הזה בחיינו. ליצור לו מקום בנפש שלנו. לפנות מקום בלו"ז העמוס שלנו להיות איתו, לדבר איתו, לשמוע מה הוא מרגיש. אפילו כשמתקשרים הביתה ורוצים לדבר עם בן הזוג, ואחד הילדים עונה - לשוחח עם הילד מעט, לתת לו מקום, במקום לרוץ ל"תן לי את אימא / אבא". זהו כבוד, הילד מרגיש שיש לו מקום. כשיש לכל אחד בבית את המקום שלו סביב השולחן, את הפינה האישית שלו, את המקום שלו - יש שם כבוד.
הכבוד, שהוא נתינת מקום, מוביל גם להערכה - להכרת הערך של האדם בחיינו. הוא לא שקוף, הוא בעל ערך עבורנו, אחרת לא היינו נותנים לו מקום בחיינו.
הערכה היא לא סופרלטיבים דרמטיים וגדולים, "אתה תותח". הערכה היא לא להגיד "וואו". הערכה צריכה להיות קונקרטית, מדויקת, פשוטה ועובדתית. הערכה באה לידי ביטוי, בין היתר, במחמאות קטנות וקבועות, שמכירות בטוב שהאדם עושה - ומנכיחות אותו, נותנות לו מקום. הסוד הגדול של המחמאות הוא פשטות וקביעות. לא על ידי דרמות רגשיות, תתפלאו כמה הכנת טחינה לארוחת ערב - ומחמאה והכרת תודה עליה - יכולה להיות כלי להערכה, לכבוד, לנתינת מקום. כיף לאכול אותה לא רק בגלל הטעם שלה, אלא בעיקר בגלל המקום הנפשי שהיא מייצרת אצלנו, מקום של הערכה פשוטה, קבועה, הכרה בטוב שהשני מביא אל חיינו, וממילא נתינת מקום ושדר של כמה השני חשוב לנו. הכבוד לא אמור לייצר לנו דרמות בחיים, והמחמאות הפשוטות והקבועות הן לא על הפקות הענק שבן / בת הזוג ארגנו לנו ליום ההולדת. זה לא מה שנרשם בנו ולא מה שהנפש זוכרת. הכבוד, שמביא לידיעת הערך והמקום של האחר בחיינו, הוא יומיומי, פשוט, קבוע, וביכולתו לקרב ולהחיות את כל בני הבית.