הימים שאחרי החגים הם ימים של חזרה לשגרה ברוכה. שבועות רציפים של עבודה ולימודים, ללא חגים וללא אירועים חריגים. אפשר להחזיר את הבית והילדים לסדר, אפשר לקיים תהליכים רציפים בבית ובעבודה. אפשר להיכנס לרצף רגוע ושגרתי של יום ועוד יום, שבוע אחר שבוע. ברכה ושלווה יש בשגרה הברוכה הזו.
אבל...
גם כמה סכנות ובעיות טמונות בה.
הסדר הקבוע, החוזר על עצמו, הדברים המתרחשים על פי תכנית קבועה וידועה מראש, כביסה, ארוחות, שטיפה, השכבה וחוזר חלילה, יוצרים שגרה ומונוטוניות במעשה, אבל לעיתים גם בנפש. עלולה להיווצר שגרה מסוכנת שבה הכול ידוע וברור, והדברים הופכים להיות ברורים מאליהם. גם בנפש עוברים בלי לשים לב למצב אוטומט.
הגופיות בארון והטסט ברכב
ניקח לדוגמה מציאות שגרתית ומובנת מאליה – ערימת הגופיות בארון.
מובן מאליו שמחכות לי גופיות מקופלות בארון. מובן מאליו שמישהו שילם את חשבון החשמל. ברור ומובן מאליו שמישהו שילם את הטסט לרכב. זה כל כך מובן אליו שאין מצב שיהיה אחרת. זה כל כך מובן מאליו שאני אפילו לא מצפה, כי מצפים למשהו חריג, וזה כל כך ברור שאין מצב שלא יחכו לי גופיות.
ומה אם פתאום אין גופיות?
פליאה, כעס, אכזבה.
תודה ומשמעותה
כשדברים מובנים מאליהם – גופיות, ארוחות, חדר מסודר, חשבון חשמל, טסט לאוטו – מפסיקים להגיד תודה!
זו שגרה כל כך ברורה, זה כל כך ברור ומובן מאליו, אז למה להגיד תודה? ובכלל זה לא כזה דרמטי, בסך הכול גופיה... לא יותר מדקה תשלום של חשבון... על זה להגיד תודה?
כשהכול שגרה, והכל שגרתי ומובן מאליו – אין תודה ואין הערכה.
אבל הדברים אינם נעצרים באי-תודה וחוסר הערכה לדברים הפשוטים כמו גופיות וארוחות. כשדבר נתפס כמובן מאליו ולא כזה משמעותי, וממילא אינו מצריך אמירת תודה, גם מי שעושה את המעשה המובן מאליו נהיה לא משמעותי, והופך למובן מאליו מבחינתנו. אם דבר נתפס בעינינו כשגרתי ולא משמעותי, גם העושה אותו – הטורח לקפל את הגופיות – נתפס בעינינו כשגרתי, לא כזה מעניין, לא משמעותי ולא כזה בעל ערך. בקיצור, משעמם ולא מצריך יחס והשקעה. לכן לא נשקיע בו, לא נפרגן לו ולא נודה לו, כי הן הוא והן מה שהוא עושה מובנים לנו מאליהם. ממילא רק אם הוא יעשה משהו דרמטי ופנטסטי, אז הוא יהיה משהו.
במילים אחרות: כשלא מעריכים דברים פשוטים וקטנים, בסוף לא מעריכים את עושיהם.
התיקון: אמירת תודה
התיקון למצב עצוב זה הוא עמדה נפשית ודרך פעולה פשוטה מאוד:
שימת לב לפרטים קטנים ואמירת תודה על דברים פשוטים ומובנים מאליהם.
אמירת תודה אינה הערכה על המעשה בלבד. היא הבעת הערכה לעושה. יתרה מזאת, אמירת תודה על הפשוט והשגרתי נותנת תחושת ערך למי שעמל בשגרה, ועושה את המעשים המובנים מאליהם. אמירת תודה והבעת הערכה נותנים לאדם תחושת קיימות וערך.
בד בבד התודה מחזירה אותנו לראיית ערכם של הדברים הקטנים, לשחרור מהצורך בהפתעות ודברים גרנדיוזיים, ומלמדת אותנו להעריך ולאהוב את הקרובים שלנו על הדברים הפשוטים והאמיתיים, ולא על הפקות ענק ואירועי שיא. דווקא התנהלות של אמירת תודה היא זו שמכניסה טעם ועניין לשגרה ה'אפורה', והופכת אותה ואת כל מי שסביבנו לחדשים ומוערכים בעינינו, בכל יום ויום.