אנחנו חיים בעולם של הישגים וכוח, רוצים להתקדם בעבודה ולהיראות טוב בעיני כל סובבינו * אבל מה קורה כשהתחרותיות הזאת פולשת גם אל תוך הבית? * מאמר קצר שמבהיר כיצד להתמודד עם התחרותיות בבית, ולהשיג אווירה נעימה, של הודיה על הטוב שקיבלנו.
מומלץ להדפיס וללמוד יחד.
(מעובד מתוך שיעור של הרב אוהד תירוש שהתקיים בכנס הקיץ של בנין שלם)
החברה המודרנית, שבה אנחנו חיים, היא חברה דינאמית, מהירה, הישגית ותחרותית. לעומת העולם העתיק, שהיה פחות מפותח מבחינה טכנולוגית ומדעית, ולכן התרחשו בו תהליכים ארוכי טווח – החברה המודרנית היא מתוחכמת מאוד, ולכן היא גם מאוד תוצאתית. היא מרגילה אותנו לבחון דברים רק על פי התוצאה, כי לפני שהספקנו לחשוב – התוצאה כבר כאן.
בחברה שכזאת, עלול להיווצר מצב שהאדם והתהליך לא מעניינים, אלא אך ורק התוצאה, ההישג. אנשים מבינים שהם חייבים להציג הישגים, וממילא החברה כולה תחרותית מאוד, עם מאבקי כוח גלויים וסמויים. אנחנו רואים את זה בכלכלה, בתחום ההישגים האישיים, בתקשורת, בבית הכנסת, בכיתה, בבחירת מוסדות החינוך לילדים, בקהילה, ולמרבה הצער – התחרותיות חודרת גם אל הבית ואל מערכות היחסים הקרובות ביותר.
אולם, לא רק לתרבות המערבית יש חלק בתחרותיות הזאת. כטיבם של החיים – התרבות והחברה רק מעצימים את מה שקיים ושורשו בנפש. אז מהו המקור בנפש שלנו לתופעת התחרות?
עוד מימי בראשית
בספר קהלת (ד, ד) כתוב: "וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ". ומפרש הראב"ע: "וראיתי - רוב עמל האדם, גם כשרון מעשיהם בעבור בני האדם, שיקנאו זה בזה וירצה להתפאר על חברו, ושלא יהיה הוא חסר ממנו בדירתו ומלבושיו ובניו ומאכלו וחכמתו וטוב השם".
כלומר, מאיזו מידה בנפש באה התחרותיות? ממידת הקנאה.
התחרותיות בבית
המציאות התחרותית אינה פוסחת על הבית. אנו עדים לתחרות ומאבקי כוח בבית – בין הורים לילדים, בין בני הזוג, בין ההורים להוריהם – כל אלה כבר לא נדירים במחוזותינו. וכשאנחנו רגילים לעולם של לוחמנות ותחרות בעבודה או בלימודים – גם מאבקי הכוח בבית מועצמים שבעתיים.
התחרות בין בני הזוג יכולה להתבטא באופנים שונים, ואפילו הקטנים ביותר: מי מחתל טוב יותר את התינוק, קצב ההזדקנות השונה בין האיש לאישה, הישגים בעבודה (שלא לדבר על מי מרוויח כמה), הכנות לשבת, תחרות על מי מוכן ראשון ליציאה מהבית (או כפי שכולנו מכירים אותו: "שוב פעם אנחנו מתעכבים בגללך"...), והתחרות הנצחית – מי צודק?
אז איך יתכן שעם מי שבחרתי לי לחיות יחד – אני מתחרה?
התשובה היא, שכיוון שלמדנו להתייחס לאנשים סביבנו ברמה התחרותית, וכיוון שלעיתים קשה להפריד בין הבית לעבודה (שבה דפוסי ההתנהגות כוחניים יותר) – כך אנו עושים גם עם הרעיה או עם הבעל. בשכל אנחנו יודעים שאנו רוצים להיטיב עם בן הזוג, לקבל ולתת אמון. אבל בנפש אנחנו לא מצליחים להשתחרר מזה.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות?
* מה אני מרוויח מהשוני? יש להבין שכל אחד מאיתנו הוא אישיות שונה. התחתנו עם השונה מאיתנו כדי להשלים את עצמנו ולתקן בעזרתו את מה שקשה לנו מאוד לתקן לבד. לכן, אם נתמקד בהפריה ההדדית המגיעה מהשוני בינינו – נרוויח.
* העצמה אישית של בני הבית תועיל מאוד להתמודד עם התחרותיות. החמיאו, ציינו משהו טוב שהשני עשה והודו לו על כך. כך לא יהיה בבית מקום להתנצחויות ולתחרותיות, אלא שימת לב לטובו של האחר.
* שיח שיוצר קרבה. בתחום התקשורת הבין-אישית – עלינו ליזום הרבה יותר שיחות בינינו (בני הזוג, הורים וילדים, אחים). השיחות יהיו ממוקדות באדם הנוכח מולנו, במי שהוא, ולא במודל ש"תפרנו" לו או שציפינו ממנו. כך נפתח קשר אישי אמיתי עם מי שחי איתנו, במקום לשגות בדמיונות.
* נשתדל לתמוך כשבן הזוג תופס את מקומו ומגיע להצלחות אישיות, כיוון שהצלחתו – היא גם הצלחתנו, ללא קנאה.
* לא נשווה ילדים, בעלים ושאר ירקות... ההשוואות הן פתח לדברים לא טובים. במקומן, נתמקד בראיית הטוב שבביתנו ובהכרת הטוב (מומלץ להודות מדי יום ביומו!).
וכמובן, כמו תמיד, הרבה הרבה תפילות...
בהצלחה!