עצור! גבול לפניך
שתי דרכים להציב גבול בצורה נכונה
כבר בגיל הרך הילד נפגש בגבולות, ההורים מגדירים מה מותר ומה אסור, והילדים נדרשים לקבל את הגבולות. ישנו גבול המגדיר מה אסור: אסור להרביץ, אסור לשבור, אסור להגיע הביתה אחרי שעה כזו וכזו. וישנם גבולות המגדירים עד איזו מידה ניתן לעשות טוב.
לדוגמה: ההורים מגדירים לבתם גבול ואוסרים עליה להתנדב כמדריכה בתנועת הנוער יותר ממספר שעות מוגדר בשבוע.
הנה שתי דרכים להציב את הגבול בצורה נכונה.
1. עוצמת התגובה:
לכל הורה יש סולם ערכים שעליו הוא מציב את ההתנהגויות השונות של ילדיו, מהתנהגות בלתי נסבלת שלא תתקבל בשום פנים ואופן, ועד התנהגות רצויה שתתקבל בשמחה. הילד לומד להכיר את שלבי הסולם על פי התגובה של ההורה.
אם ילד שבר אגרטל יקר ואמו הגיבה בכעס איום ובעונש חמור, הילד מבין שהוא עשה מעשה שלא ייעשה. אם ילד מקלל קללה עסיסית ואמו מגיבה בהתעלמות, הילד מבין שזהו לא מעשה חמור במיוחד.
אֵם אחת תיארה כיצד בנה, בכל פעם שנכנס למכולת, הוא מגניב לכיסו דבר מתיקה ויוצא בלי לשלם עליו. דבר זה נמשך מזה כמה חודשים. בפעם הראשונה שזה קרה, האם שלחה את בנה לספר לאבא, האבא הסביר לילד בנעימות שלא לוקחים דברים שאינם שלנו. בפעם השנייה האבא הסביר על האיסור לגנוב. וכך הילד שמע נאומים ארוכים על האיסור לקחת דברים שאינם שייכים לו אך הילד מעולם לא נתקל בתמרור אדום ובוהק עליו נכתב "עצור, גבול לפניך!".
בפעם הראשונה שהילד בא הביתה, האימא הייתה צריכה קודם כל להגיב בזעזוע: אוי ואבוי, זה לא שלנו! אנחנו לא לוקחים!! בעוצמה ובהחלטיות. בלי להסביר על האיסור לגנוב, ובלי לשלוח אותו לאבא. זאת עוצמת תגובה. תגובה החלטית, חד משמעית ומיידית. זה קו אדום שלא עוברים אותו.
אם יש מעשה שהוא בבחינת "קו אדום" - התגובה צריכה להיות ספונטנית, חד משמעית ומיידית. אם לא הגבנו בתגובה הראויה - אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו האם אצלנו הערך הזה באמת ברור לנו. סדק קטן בהבנה של ההורים ערך מסוים יתבטא אצל הילדים בפרצה גדולה.
2. התאמת התגובה לאירוע:
תגובה לא נכונה - מבלבלת את הילד. והדבר נכון לשני הצדדים - בין אם מגיבים בעוצמה רבה מדי על דבר פעוט, ובין אם מתחילים לתת הסברים על דבר שצריך להזדעזע ממנו.
גם אם שגינו, ולא הגבנו בעצמה הראויה - אפשר לתקן. לעיתים עייפות, חוסר זמן או רעב גורמים להורה להיות חסר סבלנות, והתגובות על דברים פעוטים יכולות להיות קיצוניות. במקרה כזה ההורה צריך להסביר לילד מדוע הוא הגיב בחומרה כשכוס השוקו נשפכה על החולצה דקה לפני היציאה מהבית.
ההורה צריך לשתף את הילד במחשבותיו ולתקן את עוצמת התגובה כך שהיא תתאים למעשה.