על הפסוק "ויגדלו הנערים" בפרשת תולדות, נאמר במדרש :"רבי לוי אמר : משל להדס ועיצבונית {שיח קוצני} שהיו גדלים זה על גבי זה ,וכיון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה נותן חוחו . כך, כל שלש עשרה שנה הולכים שניהם לבית הספר ושניהם באים מבית הספר. לאחר שלש עשרה שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים ". {מדרש רבה סג ,י.}
גם שני ילדים אשר כבר ממעי אמם אחד היה רוצה ללכת לבתי מדרשות ואחד היה רוצה ללכת לבתי עבודה זרה, עד גיל שלש עשרה הם "מיישרים קו" עם החינוך והולכים לבית הספר. רק לאחר גיל שלש עשרה מתחילים להתגלות הכיוונים השונים של כל אחד.
"גיל ההתבגרות" – צמד מילים הגורמים למבוגרים רבים פחדים ותסכולים. הורים ומחנכים יודעים לספר על נערים ונערות אשר "משתגעים" בגיל זה. חלקם פורקים עול תורה ומצוות, חלקם פורקים עול הלימודים, חלקם מתעלמים מסמכות הורים ומחנכים ויש אשר תופסים מכל הדברים גם יחד. במאמר קצר זה ננסה לברר האם "משבר גיל ההתבגרות" הוא הכרחי? מה גורם להתנערות בגיל זה? ומהי המטרה בחינוך וחינוך באמונה בגיל זה?
גיל ההתבגרות – זה לעומת זה בספרות הפסיכולוגית אנו מוצאים שלשה שלבים עיקריים של התפתחות: המוקדמת, התיכונה והמאוחרת. בהתפתחות המוקדמת {גילאי 12-14} השינויים הפיסיים קיצוניים ובולטים, בד בבד עם התחלת שינוי מוחי, חשיבתי. חשיבה הופכת להיות לוגית יותר. בהתפתחות המאוחרת {גילאי 18 -20} השינוי החשיבתי ועיצוב הדעה המוסרית בולט ביותר, והשינוי הפיסי מועט יותר. ובתווך ההתפתחות התיכונה שיש בה שינויים פיסיים, מחשבתיים ומוסריים גם יחד.
היו שטענו כי תקופה זו של שינויים היא תקופה סוערת ומבלבלת בחיי הנער. השינוי הפיסי והחשיבתי גורמים בהכרח לסערות ומשברים. המתבגר מחפש את זהותו, הוא במשבר ביחסיו עם הוריו בכדי לברר את זהותו וייחודו. היו שטענו כי למרות השינויים, על רוב הנערים תקופה זו עוברת בשלווה יחסית. היו שטענו כי בהתפתחות המוקדמת קיימות סערות ואילו בהתפתחות המאוחרת והתיכונה, השלווה היחסית חוזרת לחיי הנער.
יש אשר עמדו על מפגש אחר היוצר קונפליקטים אצל המתבגרים. ההתפתחות הגדולה מבחינה פיסית וחשיבתית לעומת התפתחות נפשית איטית יותר. במיוחד בימינו, כאשר ההתבגרות הפיסית מוקדמת בגלל התזונה והמערכת הבריאותית, אבל הבגרות הנפשית מאוחרת בגלל חיי החממה בהם לא נדרשים הנערים לאחריות כלשהי.
לע"ד, שורש "גיל ההתבגרות" נמצא במקום יסודי ועמוק יותר בחיי הנער. ההסברים הנ"ל הם תוצאה של מפגש אחר בחיי האדם. מפגש שגם אם כלפי חוץ איננה ניכרת השפעתה על הנער {כדעה השנייה לעיל} הרי שבנפש פנימה מתחוללים תהליכים עמוקים ובעלי השפעה על חיי האדם.
כל אדם מורכב משני מרכיבים עיקריים : גוף ונשמה, פנים וחוץ, מהות והתגלות. יש את האמת הפנימית של האדם ויש את ההתנהגות החיצונית שלו. עד גיל 13, הילד חי את חייו החומריים. הוא עסוק בפיתוח הגשמי, בהתוודעות לעולם. בהתחלה התעניינות בעולם, אח"כ יצירה – הוא בונה והורס, אח"כ הוא עסוק בהתפתחות הגופנית שלו.
רק בגיל 13 מתחילה הנשמה לתבוע את מזונה, היא מתחילה לדפוק על הדלת הגשמית בתביעה לצאת ולהשפיע על חיי האדם. תביעה פנימית לעצמאות, לייחודיות , לחרות. או אז גם היצר הרע עובד שעות נוספות. "יצר לב האדם רע מנעוריו".
בניגוד למחשבה כי בשעה שהנשמה תופיע היא תדחק את הצד הגשמי, הרי שההיפך הוא הנכון. דווקא בגלל שהגיע השעה לעולם הרוחני להופיע, דווקא אז יצר הרע משקיע כוחות בניסיון לדחוק את ניסיון "ההשתלטות" של הכוח הנשמתי.
מתנהל מאבק איתנים בתוך כל נער בין הכוח הפנימי לכוח החיצוני. הכוח החיצוני , יצר הרע פועל בחיי הנער והנערה בכדי לתרגם את המושגים הרוחניים שהנשמה תובעת בצורתם הנמוכה והחומרית. חופש = הפקרות , עצמאות = התעלמות מסמכות וכדו'.
המאבק הנוקב הזה בכוחו לברר ולחדד את תפקידו של כל כוח בחיי האדם ול"הכריח" את הבירור של האדם בסוגיא זו להיות ממצה ושלם.
המאבק הזה קיים אצל נערים ונערות גם בעוד מישור בחיים. יש באדם שני רצונות : לחיות ולהתקיים. המשמעות של הקיום הוא ברצון ליציבות וקביעות. האדם מרגיש ביטחון בכך ש"אין חדש תחת השמש". מצד אחד, בתחומים רבים הנער לא רוצה שינויים ומבקש "שקט". מאידך, הרצון לחיות הוא הרצון הפנימי לחידוש ויצירה. העולם הרוחני שמעל לשמש רוצה אין סוף התקדמות ושינוי.
המראה הנראה לעינינו הוא נער אשר פעמים הוא אבי אבות השמרנים והרדומים, ופעמים הוא אינו נח ומחפש שינויים וחוויות אשר לא חווה לאותו הרגע. המאבק הזה קיים אצל כל אדם, אבל אצל נערים רבים המאבק מתגלה בפועל בקיצוניות בולטת מאד.
גלות וגאולה –זה לעומת זהבשעה שאנו באים להבין את התהליכים העוברים על הנער אנו צריכים לעמוד גם על מאפייני התקופה. המתחולל בנפש הנער פנימה מושפע וקשור למתחולל בנפש הדור פנימה.
גם תקופתנו מאופיינת במאבק של זה לעומת זה. כותב הרב חרל"פ: "בשעה שמתגלים פעמי הגאולה וצעדיה, הגלות מתעוררת לעומתם והיא מתעקשת מבלי לסגת אחור. ואז נאבקים כוחות הגלות והגאולה ומתנגחים זה עם זה. מצד אחד מופיעים אורות גדולים ומצד שני חשכים ואין נגה. והנחמות והצרות מתרבות בעולם". { מעיני הישועה פרק ס' }
הגלות מבטאת את הכוח החיצוני בחיים. עם ישראל בגלות לא יכול לחיות את חייו האמיתיים והתואמים לו כל כך. בגלות אין תורה - "מלכיה ושריה בגויים אין תורה". התורה היא פנימיות החיים. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. לכן, בגלות אין תורה. הגאולה היא גילוי הממד הפנימי של החיים. האלוקות שהיא נשמת החיים הולכת ומופיעה בגלוי.
גם במאבק בין הגלות לגאולה אנו מוצאים את הפלא הגדול. היינו חושבים כי בשעה שהגאולה "תרים ראש" הרי שהגלות תוריד ראשה ותיעלם מיד, אבל לא היא. בשעה שהגאולה מתחילה לצעוד ולהופיע בעולם גם הכוח החיצוני של הגלות "מרים ראש". הוא נלחם על חייו . והמחזה המתגלה לעינינו הוא מוזר ביותר. גם צרות מתרבות בעולם וגם נחמות מתרבות. גם הרבה יותר אור וגם הרבה יותר חושך .
זוהי תקופה של פערים גדולים בין חוץ לפנים ובין שעה אחת לשנייה. תקופה אשר צריך להיזהר מאד מלהסיק מסקנות על פי המראה החיצוני.
הרב קוק מבאר כי בתקופת הגאולה קיים עצב ומרירות פנימיים בחיי עם ישראל. עצב שלא תמיד נראה כלפי חוץ ועצב שפעמים מופיע דווקא בשחוק, ריקודים ובידור. אפשר לתת הסברים שונים לסיבת העצב, אך האמת היא כי הסיבה לכך הרצון העמוק של הנשמה להופיע. "עצב זה הוא מעין דרישת שלום נשמתית , שדר ראשון של הגדלות הנשמתית ההולכת ומתקדמת ודוחקת להתפרץ". { לאמונת עתנו א' עמ' קעו –קעז}
כמו בגיל ההתבגרות בה הנשמה מתחילה לתבוע את הופעתה בחיי הנער, תביעה המביאה למאבק פנימי גדול, לבלבול ולעצבות המופיעים בהופעות הפוכות כשחוק, ריקודים וחיי בידור, כך בזמן בה נשמת העם מתחילה לדרוש את הופעתה, מתחולל מאבק אדיר של זה לעומת זה, הכוח הפנימי, הקדושתי, לעומת הכוח החיצוני ומביאים למראה הנראה סותר של נחמות וצרות המתרבות בד בבד.
המפגש בין גיל ההתבגרות לתקופה המיוחדת שלנו בה בולט "זה לעומת זה" יוצר בנפש הנערים סתירות וקונפליקטים חריפים ועמוקים ביותר כמו גם אפשרות לבנין עמוק ושלם יותר. יום אחד הנער נראה הצדיק של הדור, ויום לאחריו הוא דמה כפושע של הדור, יום הוא מתפלל בדביקות ויום הוא לא מניח תפילין וכו'.
המאבק הפנימי הוא חיפוש ה"אני" של הנער. כל תהליך החינוך מרגע שנולד הילד ועד לגיל 18 מכוון לבירור וחשיפת ה"אני". { ילד הקטן שאומר "אני , שלי וכו'. בתחילה ה"אני" שלו מאד גשמי ולאט לאט הוא מסוגל ומסתגל ל"אני" יותר רוחני וכולל}אז מה עושים? נלמד על כך בשיעורים.. לפרטים
לחצו כאן