(נערך מתוך שיעור שניתן בכנס הקיץ של בנין שלם)
השנה התחילה, הילדים עלו לכיתה חדשה, והלו"ז חדש. אנחנו קובעים עם כל ילד באיזו שעה הוא צריך להיות במיטה בערב, כדי להתחיל את היום הבא עירני. עם הילד שכבר בחטיבה קבענו בעשר. אבל למחרת הוא מתעכב, ורק בעשר וחצי נראה צועד בכיוון המיטה... היה דיון של השבט, והוא היה חייב להשתתף ולהביע את דעתו. ולמחרת, שוב אותו הסיפור, והפעם השעה מתאחרת לאחת-עשרה. וכך, השעה שקבענו יחד איתו לא יעילה, ומנגד, אנחנו גם לא רוצים לנקוט באיומים ובאיסורים, אנחנו רוצים לסמוך עליו.
כאן נכנסת "חוכמת הבנקאי" שלקוחה מתחום דמי הכיס. אנחנו נותנים לילד עוד שעה ספייר בשבוע, והוא יחליט כיצד להתנהל איתה. אם הוא צריך בכל יום עשר דקות נוספות - זה לשיקולו. אם הוא צריך יום אחד בשבוע שעה שלמה וללכת לישון באחת-עשרה - גם זה לשיקולו. ברגע שאנו נותנים לו את האפשרות, אנו מצד אחד מציבים גבול ברור, ומצד שני לא באופן דיקטטורי, אלא נותנים לו להביע את שיקול הדעת שלו, שהולך ומתפתח בו. אנחנו לא משחררים לגמרי, ואנחנו גם לא מחליטים בלי שיש לו יכולת להביע את דעתו. חוכמת הבנקאי היא פתרון טוב שמהווה אפשרות להביע רצון בתוך הגבולות.
אגב, אל תתפלאו אם למחרת הילד ילך לישון בתשע וחצי, וכשתשאלו אותו למה כל כך מוקדם, הוא יענה לכם: חסכתי חצי שעה, עכשיו יש לי שעה וחצי ספייר....
חוכמת הבנקאי עובדת גם, כאמור, עד דמי כיס, כך שהילד מקבל את שיקול הדעת על מה להוציא את הכסף, והיא עובדת גם עם המסכים שמקיפים אותנו כיום. אנו לא רוצים להרפות ולאפשר הכל, ואנו גם לא רוצים למנוע ממנו להתפתח ולהבין מה מתאים לו ומה לא. לכן אנו קובעים מינון מסוים של שימוש במסכים, כשכמובן התכנים מקובלים עלינו ומתאימים לבית שלנו, ומכאן והלאה הילד יבחר מה, מתי וכמה. חוכמת הבנקאי מאפשרת לנו שיח פתוח, מתוך אמון, עם הבנה מה הילד רוצה ומה אנו רוצים, וגבולות נכונים.
[מתוך השיעור "הורות מיטבית בעידן העכשווי - כלים ודגשים" - לצפייה ולמנוי וידאו מוזל -
לחצו כאן]