מטרת השינויים בליל הסדר היא לגרום לילד לשאול "מה נשתנה?" – זוהי שאלה ששמה לב לשינוי.
הילד הצעיר, הוא בטבעו "יצור" שואל. זוהי דרכו להכיר את העולם החדש לו כל כך. הוא אינו מכיר עדיין את סדרי הטבע והחיים, וחלקם חדשים לו. כל יום הוא מגלה דבר חדש, אצלו – פסח זה כל השנה.
לכן, מושג הנס זר לילד מבחינה נפשית, כיוון שאצלו הכול אפשרי. הדמיון והרגש הם השליטים בנפשו, ולא השכל שיוצר סדרים כל הזמן. אולם, כיוון שהילד אינו מבין באמת את מושג הטבע וסדריו – הוא גם אינו מבין באמת מהו נס.
לכן, יש להימנע מהניסיון להסביר לילדינו מהו נס, ולהתמקד ביצירת הרגישות לשינויים ולסיפורי הניסים "בנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים", סיפורים המבטאים את פלא יציאת מצרים.
ככל שהילד יגדל והעולם יתארגן בתודעתו כסדר מובנה, תתעצם אצלו הכרת הנס ועוצמת השינוי שאותו חווה בילדותו.
המכשיר המרכזי, בגיל הרך וגם בגיל מבוגר, לבניית רגישות בריאה לשינויים – זוהי השאלה.
ילד בריא שואל שאלות. השאלה היא דרכו של הילד להכיר את העולם רווי השינויים שמתחולל סביבו. "כי ישאלך בנך" אינה נבואה עתידית, אלא טבע חיים – כאשר ישאלך בנך מחר...!
גם לאדם המבוגר, הנעול לעתים על סדרי חייו, השאלה היא כלי נפלא להכיר עולם חדש, במציאות ובנפש. גם בחיי הבית, בלי שאלה – אין מודעות לאחר ואין הכרת צרכיו ורצונותיו השונים. גם בלימוד תורה – בלי שאלה אין למידה ואין קניין.
שאלה היא חירות משעבוד לאי-המחשבה או לשגרה המנוונת.
כי אם לא שואלים – לא יודעים.
מתוך החוברת "דגשים חינוכיים לגיל הרך" מאת הרב אוהד תירוש.