לעבור את האתגר בעין טובה

דף הבית >  משפחתיות >  לעבור את האתגר בעין טובה

תובנות מתוך שיעור שניתן ע"י הרבנית אחינועם ברקו 

ט"ו באב כבר כאן, ובזמנים כאלה לפעמים מרגישים בודדים יותר מתמיד. למה החברה שלי כן התחתנה ואני לא? מה היא עשתה בסדר שאני לא פעלתי נכון? 
במצבים כאלה, כשמצב הרוח נמצא במדרון חלקלק כלפי מטה, כדאי להתמלא בעין טובה על עצמי. 
עין טובה היא היכולת לראות את הטוב שבי, את הטוב שה' נתן לי, ומתוך כך להצליח לראות נקודות של טוב גם בעולם כולו.
איך עושים את זה? 
קודם כול צריך להתאמץ. הרע הוא תמיד הדבר הראשון שקופץ לנו בראש, לכן צריך להתרכז במחשבות חיוביות. זה יכול להיות מחשבה טובה על עצמנו, מעשה טוב שעשיתי, רעיון טוב שהיה לי, יוזמה ברוכה שיזמתי למען מישהו... כשעולה לנו רעיון טוב כזה לראש - כדאי לכתוב אותו מהר בפנקס. את הפנקס של המחשבות הטובות נקרא מדי פעם, והוא כמו מראה, יעזור לי לראות כמה אני טוב/ה.
להיות בשמחה - לא תמיד מצליחים. יש ימים כאלה, מלאים רק בעלבון ובכאב, ובהם נוכל לשאוב כוחות מימים אחרים. אם אנחנו מצליחים להודות על הטוב שיש לנו בימים טובים יותר, נוכל להיזכר בהודיות האלה גם בימים קשים וכואבים יותר.
דבר נוסף  שעוזר להסתכל על הציפייה בעין טובה הוא לשתף מישהו/י שיכול לעזור לי. כאלה שידעו לחזק אותנו בזמנים של חולשה, להקשיב לנו כשנרצה לדבר ולשתוק איתנו כשנרצה קצת שקט. יש הרבה מן הדומה בין ציפייה לנישואין וציפייה להיריון, ובכל זאת אחד ההבדלים המשמעותיים הוא שלהיריון מחכים בשניים. לכן ההצעה לשתף את כאב הציפייה עם אדם חבר טוב או חברה טובה, יכולה להקל מעט על הצער ולסייע בהתמודדות עם הניסיון.


״כנראה שמשהו בך לא בסדר... אולי את בררנית מדי? איך זה שכל החברות שלך התחתנו ואת לא?!"
מכירה את המשפטים האלה....?
נקודת היסוד בזמן הציפייה לנישואין (ובכל ציפייה מכל סוג) היא שאת בסדר. 
נכון, יש צרות בעולם, יש ייסורים בעולם, אבל זה לא נכון להגיד שמי שבאו עליו צרות הוא רשע 
ומי שחי בשלווה הוא צדיק. להפך! מחשבה כזאת גובלת בגאווה! אנחנו צריכות להתבונן תמיד פנימה, 
להיות במודעות, אבל חס וחלילה לא להסיק מכך שיש לנו צרות - שאני לא בסדר. 
זאת הייתה המחשבה של פנינה על חנה – שהיא לא יולדת כיוון שמשהו בה לא בסדר. 
בסופו של דבר אנחנו צריכות לזכור שחשבונות שמיים הם הרבה מעבר להבנה שלנו. 
אפילו יותר מזה, הציפייה היא עמידה בניסיון, היא ייסורים של אהבה שלא כל אחד זוכה להם. 
נכון, אם היינו יודעים מתי זה ייגמר היה לנו הרבה יותר קל לעבור את התקופה הזאת, 
אבל זה בדיוק חלק מהניסיון – שלא יודעים מתי הוא ייגמר. 
הקו שצריך להנחות אותנו הוא שהקב"ה הוביל אותנו למצב הזה כי הוא מעריך אותנו,
ואת הכוחו הטמונים בנו. 
יש להתחזק במחשבה ש"אני בסדר", ובזכות האמונה בקב"ה ובעצמנו נצא מן המיצר בע"ה.

יהי רצון שתקופה זו תעבור בעין טובה על עצמנו והסובבים אותנו, בבהירות, שמחה ואמונה שלימה.
בשורות טובות לכל עמ״י.