קשה להישאר אדישים לנוכח האירועים האחרונים.
כלה שבמקום לעמוד בחופתה סופדת לאביה ולאחיה,
חתונה שנדחית עקב שבעה,
ומשפחה נוספת שהצטרפה למעגל השכול.
אולם, עם הכאב, נשמעים גם קולות עוצמתיים מאוד,
מלאי אמונה וחוסן,
שגם אם החופה לא התקיימה במועדה,
הרי שבעזרת ה' וברצונו היא תתקיים במהרה,
ויישמעו קול חתן וקול כלה בחוצות ירושלים.
וגם אם אנחנו יודעים מכאוב וייסורים,
הרי שאנחנו מאמינים שיש להם תכלית,
ושה' יתברך פועל הכול למעננו ולטובתנו.
השבוע בעלון הבאנו את דבריה של הרבנית הניה ביגל,
אמו של אריאל, החתן של שרה תחיה ליטמן,
שמספרת על ההתמודדות ועל האמונה.
*
מתוך כל חושך, כך אנחנו מאמינים,
צומח אור חדש.
חנוכה מגיע כשהימים קצרים ומחשיכים מוקדם,
והנה פתאום אנחנו מדליקים נרות ועוסקים בניסים ובהודיה.
אנחנו רוצים להזמין גם אותך להאיר את עצמך
בכנס החורף שלנו, שיתקיים ב"זאת חנוכה"
בגבעת שמואל.
יום מאיר, מחמם, שנוגע עמוק עמוק בנשמה...
כל הפרטים – כאן.
שבת שלום ומבורך,
מכון בנין שלם
שמחנו כימות עניתנו
ריאיון עם הרבנית הניה ביגל ממיתר, אמו של אריאל, החתן של שרה תחיה ליטמן שאיבדה בפיגוע ביום שישי שעבר את אביה, הרב יעקב ליטמן הי"ד, ואת אחיה, נתנאל ליטמן הי"ד. אריאל ושרה תחיה היו אמורים להתחתן ביום שלישי השבוע, אך החתונה נדחתה עקב השבעה.
הרבנית הניה היא מראשונות הלומדות של מכון בנין שלם, הן בכנסים ובימי עיון, והן כמדריכת כלות שהוכשרה במכון.
"חיכינו לשבת חתן, ושמענו על פיגוע ליד עתניאל. בעלי אמר שצריך להודיע למשפחת ליטמן, שהיו בדרך אלינו, שהדרך חסומה ושיסעו מסביב. הוא התקשר אבל אף אחד לא ענה. בינתיים שמענו פרטים, בלי שמות. התקשרתי לשרה תחיה, הכלה שלנו שנשארה בבית לקראת שבת הכלה. שאלתי אותה מה שלומה וניסיתי להיות בשמחה ובאיפוק. היא ענתה: 'לא טוב. ירו בהורים שלי, אבל אני לא יודעת מה המצב שלהם'. לפי הפרטים הבנתי שזה הם, אך כמובן שלא רציתי לומר לה בטלפון. אמרתי לה שאבדוק. אחרי כמה דקות התקשרתי שוב, והיא אמרה שאף אחד לא עונה לה מלבד אמה, נועה. היא שאלה אותי שוב אם כולם חיים, ועניתי לה בעדינות שאני לא בטוחה. בינתיים ראש המועצה, מלאכי לוינגר, שלח אליה אנשים שיבשרו לה את הבשורה הקשה מנשוא. זה היה ארבעים וחמש דקות לפני שבת.
שרה תחיה רצתה להגיע אלינו ולהיות עם אריאל, חתנה. הרבנים אמרו שהיא יכולה להגיע עם נהג גוי, אך בדרך היא החליטה לנסוע לבית החולים, לאמה ולאחיה הקטנים. הם השתחררו והועמד לרשותם נהג גוי, הם החליטו לעלות לירושלים, לסבא ולסבתא. שרה תחיה רצתה לעבור דרך אריאל, כיוון שהחיזוק שלו היה חשוב לה, וכך הם הגיעו אלינו, ופרקו לראשונה את החוויה המטלטלת. המאורעות היו קשים מנשוא, המחבל פתח את הדלת האחורית וניסה לירות. אחת הבנות צעקה 'לא לא לא!', ובנס גלוי היה לו מעצור בנשק והוא ברח. לאחר מכן עבר אמבולנס של הסהר האדום ולא עצר לעזור להם.
הם חזרו לירושלים עם הרכב, והבן שלי הצטרף אליהם למזלם הרב ביותר, כי ברוך ה' הוא חזק ובעל עוצמות, והוא זה שתמך ועזר שם לכל אלה שהיו מפורקים.
שבת אצלנו, במיתר, הייתה קשה מאוד. נשארו אצלנו חבריו של הבן וקרובי המשפחה שלנו. ישבנו לסעודה, ובהתחלה כל אחד לא ידע מה לעשות עם עצמו, ואז התחלנו לשיר שירי כיסופים ונשמה. אלה היו רגעים מרוממים, עוצמות רוחניות של אמונה, של כוח. עוצמת הכאב. את הקידוש למחרת היינו צריכים לבטל כיוון שהחתן לא נמצא והחתונה לא תתקיים במועדה. לבסוף בעלי החליט שכיוון שיש הרבה אוכל לקידוש, נעשה "קידוש גיבוש" לחיזוק הקהילה. ראש המועצה הגיע לדבר ונתן הרבה כוח. כולם כל כך השתתפו איתנו בצער, זה חוצה מגזרים. אני עד עכשיו מקבלת חיזוקים מכל הארץ, מכל גווני הקשת והרבדים, כולם כואבים איתנו ומשתתפים איתנו, מחבקים ומחזקים".
ספרי לנו מעט על הרב יעקב ונתנאל הי"ד.
"הכרנו אותם בסך הכול לפני שלושה חודשים. זו לא היכרות ארוכה, אבל אני יכולה לומר שהרב הלל הורביץ אמר על הרב יעקב הי"ד שיש בו מתיקות. לכאורה זו נשמעת מילה בנאלית ושייכת לילדים קטנים, אך זו באמת המילה. מישהו אמר שהייתה לו נהרה על הפנים. ואכן זה היה כך, תמיד עם חיוך.
על נתנאל הי"ד אני יודעת פחות, אבל חבריו בישל"צ וגם המשפחה סיפרו שהוא היה חכם מאוד, בעל תרומה לקהילה, אחראי, מסור וצדיק. תמיד למד והקשיב ועזר. הוא קיבל ציונים מצוינים, וגם חבריו שלמד איתם למבחנים קיבלו ציונים מצוינים. הוא חלם להיות רופא, והכול נגדע".
איך אתם מחזקים את הזוג הצעיר?
"בשיטת 'אליעזר והגזר': הכלה מפורקת, הבן שלי תומך בה, בעלי ואני תומכים בו, הילדים שלנו תומכים בנו, וכל עם ישראל תומך בכולנו. נמצאים שם, נותנים כוח, מדברים דברי חיזוק, משתדלים להיות חזקים ולא לתת למציאות הקשה הזו לנהל אותנו.
לכן גם החלטנו להתראיין בתקשורת. כשהתקשר העיתונאי הראשון במוצאי שבת בעלי התחיל להגיד שהוא לא רוצה להתראיין, אך אני אמרתי לו שיתראיין לכל העיתונים ויענה על שאלותיהם, מפני שאולי הם רוצים מציצנות, אך אנחנו יכולים לתת מסרים. זה המקום הכי חזק ומשפיע לתת מסרים לעם ישראל, ולומר דברים משמעותיים שיתנו עוצמה, כוח וחיזוק. שהמדינה לא תשכח מזה עוד יום או יומיים. אנחנו רוצים להשאיר את הנושא בדעת הקהל הישראלית, ובעיניי זה ערך חשוב מאוד. שרה תחיה, הכלה המהממת שלי, אמרה את זה כמה פעמים בראיונות – היא חזרה על מסרים של אמונה, ושהחיים ממשיכים, 'שמחנו כימות עניתנו'. הרב יעקב ונתנאל הי"ד היו רוצים לראות אותנו שמחים וממשיכים. חשוב לנו להראות לכל העם שיש חוסן ואמונה, שלא מתפרקים מפיגוע. ודאי שאנחנו מתפרקים בפן האישי, זה כואב מאוד, אבל בפן הלאומי זה לא מפרק אותנו. יעקב אבינו יוצא צולע מהמאבק עם המלאך – אבל מנצח. ומהצליעה שלו נקבעה לנו הלכה לדורות, אנחנו חוטפים פצעים וכאבים, אבל אנחנו לא מוותרים, אנחנו מוכרחים להמשיך".
להרשמה לכנס לחצו כאן
מתכון השבוע
ספינג' מסורתי
למי שקשה לו לחכות...
מרכיבים:
1 קילו קמח
שקית שמרית 1 2 כפות שמרים
2 כפות סוכר
כף מלח שטוחה
3 כוסות מים פושרים
שמן לטיגון
אבקת סוכר
אופן ההכנה:
מנפים את הקמח לקערה, ומערבבים עם המלח והסוכר. יוצרים גומה באמצע ומוסיפים את השמרים. מוסיפים בהדרגה את המים, ולשים עד ליצירת בצק רך. מכסים במגבת ומתפיחים למשך כשעה וחצי.
מרתיחים שמן לטיגון עמוק. כשהשמן רותח מנמיכים ללהבה בינונית. בעזרת ידיים רטובות יוצרים את מהבצק את הספינג': יוצרים עיגול, ועם האגודל עושים חור במרכזו.
מטגנים את העיגולים בשמן, עד שהם מזהיבים. מוציאים ומניחים מעל נייר סופג, ולאחר מכן מפזרים אבקת סוכר מעל.
בתאבון!