מאיפה צצו ההבדלים בינינו? ואיך לא רבים בגלל ההבדלים הללו כל הזמן?...
הרב אוהד תירוש
(מעובד על פי שיעור שניתן בכנס הקיץ)
מאיפה צצו ההבדלים בינינו? – עצם השאלה מבטא הפתעה מוחלטת. עם שנות הנישואין ההבדלים בינינו נחשפים, הבדלים שבכלל לא שיערנו שהם קיימים. מיד עולה השאלה: איך לא ראיתי? איך לא שמתי לב לזה קודם? ומה עושים עכשיו, כשההבדלים ניכרים ופתאום האופוריה של תחילת הנישואין נעלמת?
על מנת להבין את ההפתעה הזו ואת סיבותיה, נחזור אחורה ונראה מה היה בפגישות בינינו, לפני הנישואין.
מה קרה לפני הנישואין
ישנה בחירה נפשית ובחירה מודעת. בבחירה המודעת אנחנו מחפשים התאמה, אנחנו מבינים מה אנחנו רוצים וצריכים. אולם הבחירה הנפשית, שורשיה עמוקים יותר. הבחירה הנפשית מחפשת דווקא את ההבדל בינינו – כי הדבר המבדיל הוא מה שאין לנו, ואותו אנחנו צריכים! הבחירה הנפשית עובדת על הצורך הפנימי, והיא משפיעה יותר, כיוון שהיא באה מרובד עמוק יותר. לכן, כדאי להבין שנפשנו בחרה מתוך עמדה פנימית שחיפשה משהו אחר. שונה מאיתנו.
בתקופת הפגישות והחתונה, אנחנו "מסתנוורים", לא רואים ולא מודעים להבדלים, וטוב שכך – אחרת לא היינו מתחתנים, אלא רק חוקרים ומנתחים את ההבדלים בינינו, עד עצם היום הזה...
במאמר מוסגר נוסיף, שהרבה פעמים, בתקופת החתונה, אחרים רואים מה שאנחנו לא רואים, כי אנחנו מסונוורים והם לא. כשההורים רואים את הקשר מהצד וטוענים שאין התאמה, על ההורים לדעת שילדיהם לא יכולים להבין דבר כזה, לכן כדאי לעזור להם להתבונן האם הפער בינם לבין בן/בת הזוג שבחרו לא גדול ממה שהם חושבים. וגם מצד הילדים – להקשיב להורים, גם אם לא מקבלים את דעתם, ולברר לעצמכם מהו עומק ההבדל.
פן נוסף שבו צצים ההבדלים הוא נישואי קצוות. הלכנו חצי במודע אל מודל שונה מאיתנו. המופנמת חיפשה מישהו סוער ש"יקליל" אותה, הסגור מצא לו אישה תוססת. כלומר, הייתה מודעות להבדלים, אך לא הייתה הבנה כמה הם גדולים. כאן לא הייתה הפתעה מעצם ההבדל, אלא מעוצמתו ומחיריו.
מה קורה עכשיו
עכשיו, מה שהתחתנתי בגללו – מוציא אותי מהכלים. לדוגמה: "היה לי טוב שהוא כזה מסודר, החתונה הייתה מאורגנת, הצ'קים הופקדו תוך יום. אבל עכשיו הוא יורד לחיי: 'את מפוזרת, המגירות לא מסודרות'. השולחן שלו הוא שטח סטרילי, מחוץ להישג ידי...". כלומר – הבנו שיש הבדלים בינינו, ואני מוכנה לקבל אותם רק במינון שאני רוצה ואקבע. תישאר כמו שהיית, או תתארגן באופן שיתאים לי.
"רציתי לברוח מהבית המופנם שלי ומהסטיגמה של האדם הסגור, ובחרתי לי אישה תוססת. בחרתי במודע! אבל עם הזמן גיליתי שזה בלתי נסבל, ושאני לא מסוגל עם הרעש הזה. פעם חשבתי שזה אופי תוסס, היום זה נראה לי קולני על גבול הוולגרי. זה מלחיץ אותי".
ישנו כלי קטלני שמנסה לעצור את השינוי והתפתחות ההבדלים, והוא – הביקורת. היא מופיעה כדקירה מתמדת, שאינה מקבלת את אופיו ודרכו של האחר.
הכלי השני הוא מריבה. הרבה פעמים בני הזוג רבים, אך העניין הספציפי עליו הם רבים (השולחן הנקי, הקולניות באירועים חברתיים) הוא בכלל לא הנקודה. הנקודה האמיתית היא אותה נקודה לא פתורה, שמבדילה בינינו ומשקפת את השוני, והיא חוזרת ומדליקה את המריבה בכל פעם מחדש.
העבודה על ההבדלים בינינו
אז מאיפה צצו ההבדלים בינינו? הם צצו כי הגיע הזמן שיצוצו! הבשיל זמן העבודה הזוגית, ולכן ההבדלים נחשפו.
זו לא טעות. לא התחתנתם בטעות, הזיווג הוא הגון והוא מה' יתברך. הוא התיקון שלך. ובינתיים הוא הגיהינום שלך. תתנחמי, גם את שלו... אם לא הייתם ה"גיהנום" אחד של השני – לא הייתם עובדים על זה. ה' יודע למה הוא מציף את ההבדלים באופן מוקצן כל כך, כי אחרת הייתם מדחיקים אותם ולא מטפלים.
כדי לממש את התיקון עלינו לשאול את עצמנו:
איזו נקודה אצלי בן/בת הזוג מאזנים?
מה מוקצן אצלי שהוא/היא באים למתן?
במילים אחרות: משהו חסר לך, משהו שמצריך השלמה או איזון – לכן קיבלת את בן/בת הזוג שלך. ויש גם צד שני – גם בן/בת הזוג שלך צריכים אותך! כל אחד מכם נעשה מתוקן על ידי השני.
וחשוב להבין, שבלי ה"אקשן" (המריבות, ההבדלים) – אין תיקון. כשיש הבדלים יש אקשן, וכשיש אקשן יש תסיסה – וממילא מגיעים התהליכים. אם לא נלחמים בתהליך אלא מנצלים אותו לטובת הזוגיות – רק מרוויחים.
בהצלחה.