חילוקי דעות וחילוקי לבבות

חיבור באמצעות דיבור

כשהיו רק שני בני אדם על פני כדור הארץ, כבר אחד הרג את השני, מה שלא מבשר טובות, "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" [בראשית ג ח]. המריבות מתחילות בדיבורים ועלולות, חלילה, להגיע עד לכדי רצח. מקרה קין והבל לא בא להפחיד אותנו, אלא לומר לנו: 'בן-אדם, אל תירדם בשמירה'. זה מתחיל בדיבורים לא נוחים ויכול להיגמר רע מאוד.

בשביל החלב יש אלף מיליארד כוכבים, ועל כדור הארץ יש כשישה מיליארד אנשים. ריבונו של עולם היה יכול לתת לכל אחד כוכב משלו, אפילו לתת לכל אחד כמה כוכבים, אחד לפסח, אחד לשנת שמיטה ושלישי רק לשבתות... ובמקום זאת, ריבונו של עולם לקח שישה מיליארד אנשים ודחס אותם בכוכב הקטן שלנו. ובכוכבנו הקטן, רבים, מכים, יש מלחמות בין העמים ובתוך העמים; מריבות בין דתיים לחילוניים, בין דתיים עם כיפה כזאת ובין דתיים עם כיפה אחרת; יש סריגה דקה וסריגה עבה, כיפה גדולה וכיפה בינונית. וכל אחד בטוח שכל האמת, כל הצדק וכל היושר, נמצאים בידיו.

מה רוצה מאיתנו ריבונו של עולם? למה הוא לא פיזר את כולנו על פני הגלקסיה כולה? ובכן, עלינו להתקרב, להתחבר ולהתאחד, איננו חיים זה לצד זה בטעות, המגמה היא לבנות מציאות הרמונית אחדותית.

הצעד הראשון בבניית מציאות הרמונית ואחדותית הוא בחיי הזוגיות, איש ואישה מתחתנים ועליהם להסתדר זה עם זו. בשלב ראשון, להסתדר רק עם אדם אחד. אחרי שבני הזוג חיים בשלום, גם הילדים יהיו מאושרים. בהמשך נרחיב את עבודת הקירוב בין אדם לחברו, בין פלג לפלג עד שנגיע לאחדות במציאות כולה.
עבודת ההתקרבות וההתאחדות בין איש ואישה אינה קלה, בני אדם שונים זה מזה, וגברים שונים מנשים. לכל אחד רצונות שונים, מחשבות שונות, ולא יבין איש את שפת רעהו. איך נחבר ונאחד בין בני הזוג? הדרך הראשית היא דיבור. אפשר לטייל ביחד בגולן, או לאכול ביחד גלידה, אבל עיקר מלאכת הקרבה זה אל זה נעשית באמצעות דיבור.

הדיבור הוא אמצעי מופלא כדי לחבר בין אנשים. אמנם יש פילוסופים שטוענים שלעולם אדם א' לא יוכל להבין את אדם ב'; אדם בקושי מבין את רגשותיו, מחשבותיו ונפתולי נפשו – כיצד יבין את האחר? עולמו הפנימי של האדם איננו ניתן להבנה, בלתי ניתן לשכתוב, בלתי ניתן לקליטה. עולמו הפנימי של האדם אישי, גנוז ואין טעם לנסות להבין את הזולת. אותם פילוסופים טוענים שניתן להכיר את המעשים של האחר, אבל לא ניתן לדעת מהם הרגשות שהובילו להתנהגות הזו. לדידם, כל אדם הוא ייחודי ואין שום אפשרות למצוא מכנה משותף בין אנשים. אנחנו נאמר: הגזמתם. אפשר להכיר זה את זה, ניתן ללמוד ולהכיר את הזולת באמת, ולא רק ללמוד להכיר את אופן התנהלותו. הדרך להכיר את הזולת היא באמצעות דיבור.

בני זוג הגיעו אל יועץ הנישואין. אמרה האישה: 'אנחנו נשואים כבר יותר מעשרים שנה ולא דיברנו אפילו פעם אחת!'. ענה היועץ: 'האשמה חמורה, מה יש לך לומר להגנתך?'. – 'זאת פשוט עלילה, אנחנו מדברים הרבה, למשל הבוקר שאלתי אותה 'הכנת סנדוויץ' ליוסי?''.

הוא דיבר, אבל הוא איננו יודע מה זה לדבר. דיבור מקרב איננו שיחות טכניות; 'אתה תכין כריכים ואני אלביש את הילדים'; 'את תבשלי ואני אנקה'. לעניינינו, הדיבורים הטכניים - אינם בחזקת דיבור.

מעשה בזוג שבא ליועץ נישואין, אמרה האישה: 'אנחנו נשואים עשרים שנה והוא אף פעם לא אמר לי 'אני אוהב אותך''. – 'האשמה חמורה, מה יש לך לומר להגנתך?' שאל היועץ. אמר האיש: 'סתם עלילה, אמרתי לה שאני אוהב אותה פעם אחת לפני החתונה ועל סמך זה התחתנו, אם היה חל שינוי הייתי מודיע'. אמר לו היועץ: 'תשמע ידידי, אני מאוד מעריך שאתה אוהב את אשתך אבל רגשות לא מספיק להרגיש צריך לבטא'. ענה הבעל: 'אה... צריך לבטא. אז תשמע אדוני היועץ, כשאני חוזר הביתה אחרי יום עבודה קשה אני סחוט, רצוץ ומותש, אבל אני לא נופל על הכורסה ומתחיל לקרוא עיתון... אלא אני שוטף כלים, מטאטא את הרצפה, מקלח את התינוק ושאר עבודות שוטפות. כשאני עושה את זה אני אומר בשפה שלי - אני אוהב אותך'.

גברים ונשים מדברים בשפה שונה, יש להם בעיה של תקשורת בין-תרבותית. אין עילה לפנות אל הגברים בטענות על כך שהם אינם יודעים לדבר, הרי תשעה קבין של דיבור קיבלו הנשים והגברים זכו רק בקב אחד [קידושין מט ב].


חקר הנישואין המאושרים

לפני כמה שנים, הייתה בארצות-הברית קבוצת מתמטיקאים, שהחליטה שנישואין זה עניין רציני ואי אפשר להשאיר את הנושא הנכבד הזה לכל מיני יועצי נישואין וסדנאות, צריך משהו רציני, מדעי, מתמטי.

הם ערכו רשימה ובה כתבו את כל אמות המידה המציינות קשרים בין בני זוג. הם קטלגו, פענחו וסידרו אותם. עד מהרה הם הגיעו למסקנה, שישנם תנאים האחראיים לנישואין מאושרים. 80% מהזוגות שאינם עומדים בתנאים אלה - יתגרשו, ואכן 80% התגרשו. אחוזי חיזוי גבוהים כאלו בפסיכולוגיה שימושית, הם על גבול נס. ומה היו אמות המידה שקבעו אותם מתמטיקאים? הם אמרו שהגורם לגירושין איננו תוכן חילוקי הדעות בין בני הזוג, אלא צורת חלוקי הדעות. הקריטריון לנישואים מאושרים איננו על מה מתווכחים, אלא איך מתווכחים.

יש זוגות שמתווכחים על נושאים מאוד מהותיים, ומתמודדים עם חילוקי דעות מאוד חמורים. אחד דתי והאחר חילוני וכן הלאה. אבל הם יודעים לדבר. ויש זוגות שהם דומים זה לזו וכמעט ולא מתמודדים עם קשיים, אבל הם לא יודעים לדבר, הם לא יודעים להקשיב, הם מבטאים חוסר סבלנות, הם מבטאים חוסר הקשבה. וכאשר לא יודעים כיצד לדבר, הנישואין מתפוצצים.


בית ספר לתקשורת

מגיל עשר ועד גיל עשרים לערך, צריך ללמוד בבית הספר לאומנות הדיבור, לתקשורת ולידידות. אחת הסיבות המרכזיות לגירושין היא שבני הזוג אינם חברים זה של זו, הם אינם ידידים, הם לא למדו בבית הספר לתקשורת ולידידות.

עד גיל עשר, הילד אגוצנטרי, הוא רואה את עצמו כמרכז ההוויה. תשאלו ילד קטן :"יש לך אחים?" – "כן". – "כמה?" – "שניים". - "ולאחיך יש אחים?". - "כן". - "כמה?" – "אחד". ילד קטן לא יכול לתפוס את עצמו כאח של מישהו, הוא מרכז ההוויה, כל ההוויה מתארגנת סביבו.

יש ילד כזה גם בן 21 או 42 ואפילו 83, כלומר יש מבוגרים שלא הבשילו ולמדו לראות את המציאות בעיניים אובייקטיביות. לדידם הם מקור הצדק והם לעולם אינם טועים. אדם לא בשל, יתקשה לנהל שיחה זוגית כי הוא תופס את עצמו כמרכז ההוויה, הוא לא יכול להכיל את השוני, הוא לא באמת מבין שיש אנשים שונים. כשמתחילים ללמוד בבית הספר לידידות בגיל צעיר, אט אט משתכללים ולבסוף מצליחים לכונן יחסי זוגיות בריאים. מי שלא למד בבית הספר לתקשורת טובה ולידידות, נאמר לו: חכה, אל תרוץ לחופה. מבחינה סטטיסטית מסתבר שרוב הנישואין שעלו על שרטון הם נישואי בוסר.

שיחה זוגית

אדם צריך ללמוד כיצד לדבר, למנוע מצבים של תקשורת לא נוחה בין איש לאשתו, למנוע תקשורת קשה ופוגעת. ההמלצה היא לקיים שיחה יומית בת עשרים דקות-חצי שעה. מכבים את הטלפון, מכבים את הפלאפון, מכבים את האיתורית, את האינטרנט, את הפעמון, את הילדים, מכבים את הכול ומדברים.

פותחים בדבר טוב שאין עליו מחלוקות: "טוב שאמרת...", "יפה שעשית...". את השיחה גם מסיימים בדבר טוב ובין לבין מעלים עניינים מורכבים וקשים יותר: "אמרת לי ככה ונפגעתי, היית צריכ/ה לומר לי אחרת". החלק הזה של השיחה הוא חלק קשה מאוד, אבל יש לזכור להתחיל ולסיים בטוב, זאת השיחה היומית – את ההמלצה הזו תוכלו לקבל תמורת תשלום מכובד גם מיועצי נישואין.
"מה אומנותו של האדם בעולם הזה? ישים עצמו כאילם. יכול אף לדברי תורה? תלמוד לומר, צדק תדברון" [חולין פט א]. להיות אילם זו אומנות, אבל לא נכון תמיד להיות אילם, זו אומנות גדולה לדעת מתי לדבר ואיך לדבר ואת הלימוד הזה לומדים ביחד.

מחלוקות

מחלוקת קרח ועדתו היא מחלוקת שאינה לשם שמים ואילו מחלוקת הלל ושמאי היא מחלוקת בונה והיא לשם שמים.
הבעיה הגדולה היא, שעד היום כל מי שנסחף למחלוקת, טוען שהמחלוקת שלו היא לשם שמים. תמיד נדמה שהמחלוקות מוצדקות, תמיד באים להציל את האמת והצדק, את האמונה והאומה.

רבי יונתן אייבשיץ כותב באחת מדרשותיו בספרו 'יערות דבש' שאין מחלוקת לשם שמים. כל המחלוקות אינן לשם שמים, ומהו קנה המידה למחלוקת שהיא לשם שמים? - בית הלל ובית שמאי. הם היו חברים, השאילו זה לזה כלים, והתחתנו אלה באלה. כשאנשים הם ידידים וחברים, אז גם המחלוקת בניהם היא לשם שמים. אבל אם האנשים אינם ידידים – המחלוקת אינה לשם שמים אלא היא פורקן של מאוויים תוקפניים. יש אלימות פיסית, יש אלימות מילולית, ויש אלימות מחשבתית שהיא שנאה וטינה. ניתן להודות בכך שהמחלוקת איננה לשם שמים ולנסות לתקן את המצב, ולחלופין ניתן גם לייפות את המציאות, ולכסות על המחלוקת בנימוקים נאצלים ובאידיאולוגיות מרוממות.

לשם מה ברא ריבונו של עולם את יצר המחלוקת? קודם כל, בשבילי. כשהיצר הרע מופיע בתוכי ומציע הצעות מגונות - עליי להילחם בו מלחמת חורמה, אני רב עם היצר הרע ללא רחם. אבל קשה לריב עם היצר הרע שלי, בכל זאת שנינו חיים בתוך אותה אישיות ואני רוצה לכונן יחסים טובים איתו, לכן אני רב עם היצר הרע של השני, זה הרבה יותר נוח. התהליך הזה נקרא השלכה, העתקה.
יש עוד מקום למחלוקות והוא מחלוקת לשם בירור עניינים שונים. למשל, בגמרא יש הרבה מחלוקות. המחלוקות אינן מתוך חילוקי לבבות, אנחנו ידידים אבל איננו חושבים אותו הדבר. לגיטימי לחשוב באופן שונה ממני. איפה כתוב שבני אדם צריכים לחשוב אותו דבר? כך כתוב במשנתו של סטאלין. סטאלין אמר: כל מי שאינו חושב כמוני, הוא אויבי, ואני הורג כל מי שהוא אויבי. המחיר? ארבעים מיליון הרוגים .

פנה אלי חבר ואמר: "מזל-טוב, נולד לי בן וחשבתי לתת את השם הזה והזה". הוא מצא איזה שם פינתי מספר 'דברי הימים'. "אבל אשתי לא רוצה".
- "אז למה אתה פונה אליי? דבר עם אשתך".
- "דיברתי איתה והיא עדיין לא רוצה".
- "אז דבר איתה עוד".
- "אני כבר אחרי העוד... והיא לא רוצה. מי מחליט על השם, האימא או האבא"?.
עניתי: "לא יודע". כלומר מלבד כמה דברים שאני באמת לא יודע לפעמים כשאני לא רוצה לענות אני אומר 'לא יודע'. והאבא שואל אותי: "שם זה דבר חשוב, חשוב מאוד, אז אשתי יכולה למנוע ממני דבר חשוב כמו לקרוא לילדי בשם שאני רוצה"?
שאלתי אותו: "אתה חושב שאתה יכול להכריח את אשתך לקבל דבר חשוב כמו שם לבנה"?
הוא אומר: "זה לא אותו דבר". אמרתי לו: "זה כן אותו דבר". "לא אותו דבר". "כן אותו דבר" שיחה פורייה שכזאת... בסוף הוא שואל: "מה אתה מציע לי"? אמרתי: "תחליטו יחד". – "אבל אנחנו לא מסכימים". אמרתי לו: "גם כשלא מסכימים אפשר להחליט יחד". פתאום הייתה לו הברקה: "אז אתה מציע שנחליט יחד?". - "כן, כן, יחד"! הבריק לו סוד היחד.

בני הזוג יכולים לא להסכים זה עם זו, לא להבין זו את זה אבל עלינו להישאר חברים. צריך להשתמש בכל התובנות שרכשנו מגיל עשר ועד עשרים בבית-הספר לתקשורת ולדעת כיצד לבנות ידידות עמוקה גם כשיש חילוקי דעות.

ים של אי-הבנות קטנות

יש האומרים ש-85% מהזוגות הנשואים חיים במצב של גירושין אמוציונאליים, כלומר חיים יחד אבל האהבה הרומנטית נשברה לרסיסים. ניתן להחיות את האהבה מחדש על יסוד ההנחה שאנו מקבלים את השונות שבינינו, ולמרות השונות אנחנו חברים. המפריד בינינו קטן לאין ערוך מהמחבר.

בני זוג הגיעו אלי ואמרו שהם רוצים להתגרש. שאלתי: "למה"? - "הכול שונה בינינו...". ביקשתי שיתנו לי דוגמה אחת, ואין להם אפילו דוגמה אחת. כל הוויכוחים הקטנים הם הבל, אבל המון המון הבלים נראים כמשהו ממשי. דומה הדבר לגוליבר בליליפוט, ארץ הגמדים. הגמדים בליליפוט קשרו את גוליבר במיליון חוטים דקים ולבסוף הוא היה מרותק.

כמו שהמתמטיקאים טענו, הנישואים אינם מגיעים למשבר כתוצאה מחילוקי דעות עמוקים, המשברים הם תוצאה של ים מלא אי-הבנות קטנות, והתרופה היא השיחה היומית.



חילוקי דעות ולא חילוקי לבבות

ידידות לא צריכה להיפגע מכך שלא חושבים אותו דבר. חילוקי דעות לא צריכים להיתרגם לחילוקי לבבות. אנשים חושבים שיש לשנוא כל מי שחושב אחרת מהם. לזה קוראים שנאת חינם. בגלל שהאחר חושב אחרת ממני, הוא שונה ממני, וכל מי שחושב אחרת ממני הוא אויב האומה ואני ארדוף אותו עד חורמה, זו שנאת חינם.

גם בין בני זוג עלולה להתעורר שנאת חינם שנובעת מחוסר קבלת השונה. סיפר לי בחור שהוא פגש בחורה, יש לה חסרונות כאלה וכאלה ומעלות כאלה וכאלה. אמרתי לו שיש לה בוודאי עוד חסרונות, אינני מכיר אותה, אבל מתצפיות שערכתי על המין האנושי, מתברר שאחרי החתונה מגלים עוד הרבה חסרונות. אתה לא מלאך וגם היא לא מלאכית. ענבי הגפן בענבי הגפן. אינכם זהים כטיפות מים אבל דבר אחד בוודאי משותף לשניכם - לשניכם יש חסרונות. החסרונות וחילוקי הדעות לא צריכים לגרור חילוקי לבבות.
תחת החופה שוברים כוס ואומרים 'מזל טוב'! זאת התחלה טובה מאוד. מעכשיו כל פעם שבן הזוג ישבור משהו, במקום להתעצבן תגידו 'מזל טוב'! אז מה אם הוא שבר משהו? הוא בן אדם, הוא לא מלאך. אדרבה, כיוון שאתה לא מלאך יש לך נתונים טובים להבין מי שהוא לא מלאך. האדם הזה שיש לו חסרונות יכול להבין את הנפש של השני שגם לה יש חסרונות.