מסתדרים עם ההורים – חלק ב'
כל אחד מבני הזוג מביא איתו אל הזוגיות גם את משפחת המוצא שלו. לעיתים זהו מקור לקשיים ולתופעות אופייניות. וכעת, כשנוספו לכל אחד עוד זוג הורים, ההתמודדות היא כפולה. אז כיצד להסתדר ומתי לוותר?
(נערך מתוך שיעור של הרב אוהד תירוש, שניתן בכנס הקיץ)
בשבוע שעבר עסקנו במהות הקשר עם ההורים (לקריאת החלק הראשון – לחצו כאן). במאמר זה נרחיב כיצד להתמודד בפועל עם השפעות בית ההורים על התא המשפחתי שלנו.
ישנם ארבעה מצבי קושי אופייניים:
o קושי עם השונות של המשפחה האחרת.
o הגנה על הבית שממנו באנו.
o בריחה למשפחה השנייה.
o רתיעה מהמשפחה השנייה – "אשתי / בעלי לא כמוהם".
נתבונן בפירוט במצבים אלו.
הקושי מול המשפחה השונה
"קשה לי עם המשפחה שלו. אבא שלו מרצה לתקשורת, הוא עצמו בוגר קורס טייס, אמו מורה מבוקשת ליהדות. לעומת זאת, הוריי אנשים פשוטים ושקטים. מקובלים בחברה, אבל לא יעמדו בקדמת הבמה. בעלי מסתדר איתם, אבל אני תמיד חוששת שהוא לא מעריך אותם".
זו דוגמה אופיינית לקושי מול משפחת בן / בת הזוג. ראשית, הכול מתחיל בכם. כל אחד יבחן את הקשר שלו עם הוריו. את צריכה לקבל את הורייך ביתר שאת, לא להילחם על שמם הטוב ולא לגונן עליהם או להוכיח לבעלך כמה הם טובים אפילו שהם שקטים. חזקי את הערכתך אליהם והקפידי לשמוח בהם. אל תימשכי להשוואות מתמידות.
זה לא קל, כי פתאום את מגלה שאת "לא סגורה" על הערכתך כלפיהם. כשרואים מודל אחר, והוא מבריק ומרשים, הביטחון במה שהכרתי מתערער. אבל זאת העבודה הראשונית.
במקביל, גם הוא צריך לבחון את מיקומו מול הוריו ומול הדגם של הבית שבו גדל. האם הוא לא מסונוור או משועבד למודל התקשורתי של הוריו? האם, ואולי בגלל זה, הוא מתקשה להכיר ביכולותיהם של "מים שקטים"? אסור לנסות לנפץ לו את מיתוס המשפחה המאושרת והמצליחה. זה לא תפקידנו. צריך לעזור לו למקם את עצמו במודל הבית שלו, ואז הוא גם יוכל לקבל את הוריך.
באופן פרדוקסלי, ככל שיתברר לנו טוב יותר עם איזה מטען באנו ומי אנחנו, ולא סתם נייחצ"ן את משפחתנו - נצליח לראות את הטוב שבאופציה האחרת. צריך להכיר ולהודות שאנחנו משועבדים מאוד למודל שבו גדלנו, גם אם הוא הזיק לנו בדברים מסוימים, ומתקשים לקבל אפשרות אחרת.
דוגמה נוספת, מתחום נפוץ בחיי זוגות צעירים: "אשתי כל הזמן רוצה לאימא שלה – שבתות, אמצע השבוע, אחרי לידה. זה גורם לכך שאי אפשר לבנות את התא המשפחתי שלנו! נכון שכתוב על האיש "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו" אבל גם היא צריכה. וחוץ מזה, הם משפחה דביקה, ברמות אחרות". מודל מקביל אצל הגברים הוא מודל הבעל הכרוך אחרי אמו ועדיין שומע בקולה לכל דבר ועניין, כאילו לא התחתן.
שאל את עצמך: הם דביקים או מחוברים, ואתם לא? ועוד שאל את עצמך: מה היחס שלך למשפחתך? מה הקשר שלך עם הוריך? לפעמים מגלים שהקשר הלא-משהו שלי עם הורי מקרין על היחס שלי לחמימות במשפחה שלה. זו יכולה להיות קנאה סמויה מלווה בכעס פנימי וחוסר אמון באידיליה כביכול שלהם. זו יכולה להיות תחושת זרות אל מול מצב שאינני רגיל בו – קשר חם – ונראה לי כ"אובר קשר".
אני בוחן את הקשר הקר עם הורי. אני בוחן בתוך עצמי מה לקחתי מזה, איפה אני כזה, מה אני רוצה מזה בתוך הבית שלי ומה הייתי רוצה לשנות. ואז, "מראיין" את אשתי על תחושותיה והקשר שלה. חשוב מאוד לא למכור אחד לשני ציור אידיאלי של המשפחה אלא לספר באמת איך זה עובד, וחשוב לומר שלפעמים באמת הם משפחה דביקה והקשר לא פרופורציונאלי וחונק. לפעמים הבעל מוכן להודות שהוא כרוך יותר מדי אחרי אמו, אבל היכולת לעזור לו לבנות מודל מאוזן לא תיבנה על פסילה וביקורת עליו ועל אמו, אלא על תהליך מודעות של כל אחד לביתו ולקשריו עם הוריו. כשתדברו ותבינו מה עושה לכל אחד מכם המפגש עם ביתו ומשפחתו של השני – תוכלו לבסוף למצוא את האיזון.
הגנה על הבית שממנו באנו
באופן כללי, יש לבני זוג נטייה להגן על הבית ועל הוריהם, גם אם הצדק לא איתם. זהו אינסטינקט הקשור לכך המשפחה נמצאת כאן, בתוכנו. לעיתים קשה לנו להכיר עד כמה הפנמנו את הבית עד שמגיע העימות הראשון שבו כל אחד תופס עמדה –
'לא נכון! זה ההורים שלך אשמים.
'לא נכון שלך!'
לא נכון!
דמעות.
מסך. סוף'.
ברמה חריפה יותר, נחזור לרגע אל משפט שנאמר קודם: 'אנחנו משועבדים מאוד למודל שבו גדלנו, גם אם הוא הזיק לנו בדברים מסוימים, ומתקשים לקבל אפשרות אחרת'. בתצורה קיצונית אנו פוגשים מצב שבו ילדים מוכים מגנים על בית הוריהם מפני ביקורת של בן או בת הזוג על רכיבים לא נעימים כמו ציניות, אלימות מילולית, הערות שנראות כמתחסדות וכדומה. בדגם זה רואים עד כמה הפנמנו את הבית כחלק מאיתנו, גם אם היו בו קשיים. לפעמים הדבר כרוך בהדחקה עמוקה ולעיתים בהכחשה עצמית, לכן, אל תפרקי לו את הבית! אם תפרקי את המודל שהוא נאחז בו – הוא עצמו עלול להתפרק לך.
בריחה אל משפחת השני
בריחה נפוצה אצל נשים צעירות היא בריחה מאימא ביקורתית אל חמות חמה ועוזרת. מבית מצליחני קרייריסטי אל משפחה חובבת ילדים. מהורים פרפקציוניסטים אל בית חמות זורם ומבולגן.
ראשית, אין ברירה. חייבים להסדיר את היחסים עם אימא, גם אם זה ייקח הרבה זמן.
שנית, יחסיו של בעלך עם הוריך מושפעים מהמקום שלך – בין אם הוא עוזר לך ושולל אותם, ואז הרווחת לטווח הקצר (תמיכה שלו והבנה ממה ניסית לברוח), אך הפסדת בגדול (את משפחת המוצא שלך). ובין אם הוא מבקר אותך על יחסך לאמך ומפתח התנגדות למשפחתך, שתחזור אלייך כמו בומרנג כשכן תרצי להתחבר אליהם.
בכל מודל של משפחה ממנו ברחנו, בין אם נברח ממשפחה פסיבית ושקטה למשפחה סוערת וייצוגית, ובין אם נברח ממשפחה צינית ומושחזת אל בית רך ולא מותחכם – עם כל הקושי, תידרש מאיתנו התחברות מחודשת ובוגרת עם בית המוצא שלנו. ובזה בן / בת הזוג יכולים לתמוך ולעזור.
רתיעה מהמשפחה השנייה
גם כאן זוהי דוגמה נפוצה: "הם פשוטים, קולניים, קצת וולגאריים, בשולחן שבת אין שירה. אבא שלו כל הזמן קורא עיתונים...". ראשית זה מעמת אותנו עם השאלה: למה התחתנתי איתו? והתשובה נעשית על ידי בידול: בעלי הוא לא כמוהם, הוא אחר, הוא בנה את עצמו בישיבה. או: התחתנתי איתה, לא איתם! היא שונה מהם.
הבעיה היא שכאן אנו כאילו מרוויחים את בן / בת הזוג, ועל הדרך מחמיאים להם בגדול, אך בטווח הארוך זהו הפסד, כי משפחתו שנואה עליו, ואם אין לו משפחת מוצא, גם המשפחה שיבנה עלולה להיות חסרה.
כעת, צאו להתבוננות, אישית וזוגית, עליכם, על הקשר עם הוריכם ועם הורי בן / בת הזוג. תוכלו ללמוד מזה דברים רבים שיחזקו את הבית שאתם בונים. בהצלחה!