מפער נפשי לקשר רגשי
מה עושים כשחשים ריחוק וזרות, והאם אפשר להתקרב בכל זאת?
(נערך על פי שיעור שניתן בכנס הקיץ תשע"ז)
פער נפשי הוא היעדר או חוסר של קרבה נפשית בין בני הזוג. הוא אינו תלוי רק בשאלה של הבדלים באישיות. יש גורמים נוספים שמשפיעים על התרחשות זו, ובהם יעסוק השיעור.
מהו פער נפשי?
פער נפשי מאופיין בדרך כלל בתחושה של ריחוק, ולעיתים אפילו זרות. הביטוי הקלאסי לפער נפשי הוא שלא מדברים דיבור של קירבה. לא בגלל כעס ולא בגלל מריבה. סתם פשוט לא מדברים, כי אתה לא מדבר סתם עם מישהו שלא קרוב אליך. פעמים רבות הביטוי לפער נפשי הוא נתק פיזי או קושי בקרבה פיזית. לפעמים, הסמן לפער נפשי לא מבורר צף דווקא דרך הקרבה הפיזית הנעשית קשה. דוגמה מוכרת למצב זה היא הקושי של מתבגרים הנמצאים בעימות עם ההורים לקבל חיבוק או נשיקה. וכן להפך – לעתים המרחק הפיזי מחולל פער נפשי בין בני הזוג.
איך נוצר פער נפשי?
1. ריחוק נפשי המושפע מהשפעות תרבותיות
בחברה המודרנית כיום מתחתנים מאוחר. אהבה רומנטית מזוהה עם חופש. הנישואים נתפסים כמסגרת וכבלים. מטרתם: ילדים ומסגרת יציבה. התוצאה: אכזבה מובנית מקשר מחייב. במילים אחרות: מות האהבה. במשפט נורא הנפוץ בשיח הרחוב: "החתונה הורגת את האהבה. הילדים את הקריירה". במסגרת זו, מבעבע בתת ההכרה של הנפש כעס על עצם הקשר והמגבלות שהוא משית עלי. כשמצטרפות לזה בעיות פשוטות אך לא מטופלות, בגלל בורות או מכוח הייאוש המובנה הנ"ל, נוצר פער נפשי בין שני האישים שמצאו את עצמם מחויבים זה לזה ולילדים. גם אם לא התחתנת כך, זה יכול לפגוש אותך במלחמת החיים, במירוץ הפרנסה, בשעבוד למשכנתא...
המענה לפער בסיסי זה נעוץ בשינוי גישה: החתונה אינה כבלים או כלא, ולא סוף הדרך. החתונה היא נקודת פתיחה להתפתחות אישית וקבוצתית של המשפחה.
2. פערים מובנים
יש פערים מובנים שקיימים מעצם המפגש, מעצם העובדה שאדם לא מתחתן עם עצמו.
הפער הראשון והבסיסי ביותר: הבדל 'איש – אישה'. המקום הרגשי והנפשי של שני המינים שונה בהגדרה. ציפיות, רגשות, תנועות נפש, גם אם לא עובדים בהכללה – קיימים ומשפיעים ויוצרים פער, בייחוד כשמדובר בעולם הנפש.
על גבי זה מתווסף העולם הנפשי שבו שחינו מילדותנו והוא חוויית הנפש הבסיסית שלנו: משפחות המוצא. מכל בית אנו מביאים דרכי התנהלות שונות, התייחסויות, שפת גוף ועוד. יש הבדלים בין כל בית ובית, ויש פערים בציפיות וביחס. כשפערים אלו לא ממופים ולא מטופלים הם יוצרים מרחק נפשי – פער – בין בני הזוג. לעיתים, מתגבשת נטייה לגונן על הבית שממנו באת, גם אם בשכל האדם יודע שיש והיו בו הרבה בעיות, תופעה המעצימה את הפער.
במישור הבא נמצאים הבדלי אופי ואישיות, המוכרים לכולנו. אם הם לא מוצפים, מדוברים ומקבלים מענה, הם יוצרים פער נפשי! בתהליך מציאת בן/בת הזוג יש מנגנון של בחירה לא מודעת בשונה ממני. היא באה מתוך רצון לא מודע להתאזן ולהשלים את עצמי. לכאורה, בבחירה זו קיבלתי על עצמי את הפערים של השונות והסכמתי להם. נכון, אבל רק בשכל, ורק לכאורה! בנפש – מקום הפערים הנפשיים – זה לא לגמרי מתקבל בברכה. היא מתקוממת נגד השונות וכך נוצרים מתחים.
רכיב נוסף המעצים פערים נפשיים הם פערי שפה ויכולות תקשורת. כשיש קושי לדבר – הפערים הבין-אישיים גדלים.
במישור הזה של ההבדלים המובנים יש ניסיון לא מודע לצמצם את ההבדלים על ידי שינוי השני, מה שמביא להתנגדות שמחריפה את הפער.
אז איך ניתן לצמצם פערים נפשיים אלה ולהביא לקשר רגשי קרוב?
א. לעתים דווקא משבר עוזר להגיע לקשר רגשי. כשכואב לנו ואנו מרגישים את עצמנו באופן חזק יותר, יש סיכוי שנתחיל להרגיש גם את הקשר ואת בן/בת הזוג.
ב. שמירת וטיפוח המשותף על אף ובמקביל לפער היא קריטית, מהרמה הפשוטה של הליכה ותחביב משותף, קניות יחד, מחמאות זה לזה, דיבור על תחושות – ספרו מה הרגשתם והכירו את החוויות זה של זה. כל אלה ועוד דברים עמוקים יותר.
ג. הצפת ההבדלים והדיבור עליהם. דיבור הוא חיבור, וכשפער מדובר זה יותר מפחיד בהתחלה, אבל באמת הפער מתמוסס עקב החיבור שאוחז בו. כשאנחנו מציפים פער, מעלים אותו מהמקום הנפשי הלא מוגדר, אנחנו לוקחים חלק גדול מיכולתו לערבב אותנו ולהכעיס ולהכאיב לנו עקב ההבדל.
חשוב לא להיאבק בפערים מובנים אלו ולא לנסות להכחידם. הבדלים אלו ילוו אותנו כל החיים. הם חומרי העבודה הזוגית שלנו לכל החיים. במקום להילחם בהם, ננסה למזער את הפער הנפשי שהם יוצרים ולהפוך אותם להבדל סביר, בונה וחינני...
בהצלחה!