יחסי קונפליקט הם יחסים מורכבים שבהם יש ניגוד אינטרסים בין הבית לעבודה, ובין העבודה לבית. הבית והעבודה נאבקים ביניהם על תשומת הלב ועל המשאבים של העובדת. והאם העובדת? אובדת.
הקונפליקט בין הבית לעבודה נאבק על שלושה בסיסי משאבים של האם העובדת:
1. קונפליקט על בסיס זמן
2. קונפליקט על בסיס מאמץ/ מתח
3. קונפליקט על בסיס התנהגות
הקונפליקט על בסיס הזמן הוא הראשוני והמובן מאליו. באותו זמן שאת בעבודה אינך בבית. ומכיוון שבבית רוצים אותך עשרים וארבע שעות ביממה, שלוש מאות שישים וחמשה ימים בשנה, את בקונפליקט עמוק.
"מהרגע שאני נוגעת בידית של הדלת מבחוץ, מהרגע שבו אני סוגרת את הדלת, אני צריכה כבר להיות בבית בחזרה."
"כל כך רציתי למצוא עבודה שמסתיימת בשעה 12:45 לכל המאוחר כדי להספיק להיות בבית לפני הילדות. לא רק בשבילן, גם עבורי. כשאני מגיעה לבית ריק אני יכולה לקחת רגע של התארגנות ולהתכוונן לאווירה שאני רוצה להשרות כשאני מקבלת את פני השבים הביתה. כרגע המצב הוא שהם מקבלים אותי ואני צריכה להתאים את עצמי לאווירה שהם יצרו, לא תמיד מה שהייתי מאחלת לעצמי אחרי יום עבודה."
"כדי לחזור הביתה בשעה סבירה, כלומר, לפני השעה שלוש, ולפגוש את הבנים לפני שהם חוזרים ללימודי אחר הצהרים שלהם, אני צריכה לצאת מן הבית מוקדם ולהיות בעבודה בסביבות השעה 07:00 בבוקר. אמנם אלו שעות פוריות מאד בעבודה, והמנהלת שלי מאד מעריכה את המאמץ שלי להגיע מוקדם, אך אני צריכה להתאמץ מאד להתארגן בזמן עם הילדים – להכין להם מזון, סנדוויצ'ים, בגדים ללבוש וכדומה. בעלי שולח אותם לבתי הספר ולגנים במסירות בוקר בוקר. אני מחמיצה את הרגעים היקרים הללו ובעלי מספר לי מידי יום על חוכמות של הקטנים, שאני הפסדתי."
קונפליקט על בסיס זמן אינו שווה בכל הבתים ובכל השעות. יש בתים שבהם קשה יותר להיעדר בבוקר, יש ששעת הצהרים הינה שעה קריטית. יש אמהות שמרגישות את הקונפליקט בכל עוזו בימי החופשה ויש שמי שמרגישות שבאופן כללי אין להן פנאי לנהל את הבית מבחינה טכנית בגלל שעות ההיעדרות הרבות – השעות אותן הן מבלות בעבודה.
קונפליקט על בסיס זמן פוגע הן בטיפול בילדים והן בארגון הבית מבחינת סדר, ניקיון וניהול השגרה.
העבודה נאבקת לא רק על השעות של האם העובדת כי אם גם על משאבי המאמץ או הכוח שלה. אחוד לכן, האמהות העובדות, חידה:
כשאימא חולה, דרגי את הסובלים לפי סדר כרונולגי:
1. הלקוחות בעבודה
2. העמיתים בעבודה
3. הילדים
4. הבעל
5. אימא בעצמה
התשובה היא, בדרך כלל כזו – ראשון יסבול הבעל, אחריו הילדים, אם המחלה תימשך מעבר לשלושה ימים ירגישו בכך גם העמיתים בעבודה, ורק בסוף – אם אימא לא תבריא – הלקוחות. המאבק על הכוחות של האם העובדת אינו הוגן ואינו שקול: העובדה היא שהעבודה מנצחת, תמיד.
הכוחות המנוגדים השואפים לנכס לעצמם את הכוח שלך פועלים יומיום: גם אם תהיי בבית בשעה אחת-אפס-אפס את עלולה להיות עייפה, סחוטה או מותשת מכדי לתפקד בבית עם הילדים. בעבודה את נדרשת לעמוד שעות ארוכות כמורה, להישאר ערה כדי לבדוק מבחנים בשעות הקטנות של הלילה, לענות בסבלנות ללקוחות טרדניים ולאמץ את עינייך מול המחשב. מכיוון שבעבודה יש תחרות ובדיקה קפדנית של התוצאות ושל ההישגים האישיים, את נדרשת לעמוד בסטנדרטים שההנהלה קובעת. אינך יכולה לעשות מלאכתך רמייה ולהגיע לבית הספר ללא מערך שיעור, להימנע מהגשת ציונים או להירדם מול המחשב בשעת קבלת קהל. בעבודה את עובדת גם אם יש לך חום: את בולעת כדור ומגיעה בזמן. ומה קורה בבית? את מגיעה הביתה ונכנסת למיטה. מה יהיה על הכביסות? על הכלים? על הארוחות? נוצר ואקום, ערמת הכלים מתגבהת, ערמת הכביסה מסתבכת, בני הבית שוב מורחים לעצמם גבינה על פרוסת הלחם ומחכים לטוב.
"במה אוכל לעזור לך?"
יש אמהות עובדות שעונות: חלקי עימי את הידע שלך. ספרי לי איך לעשות את זה. תני לי כלים לפעול.
"בית חייב להיות מסודר פיקס, זה היה לי ברור. רק שלא ידעתי איך עושים את זה. התרוצצתי סביב עצמי ברחבי הבית והרגשתי שאני משקיעה הרבה יותר מידי לעומת התוצאות הדלות. משהו פה לא נכון, בסדנה של "הבית – העסק הנבחר" נפל לי האסימון. היום אני מקדישה שעתיים ביום לבית, והכול פיקס".
"בשלב מסוים הבנתי שאני יכולה להיעזר יותר בבני הבית, ושהם מעוניינים לעזור לי. בעלי היה אומר לי – תגידי מה את רוצה, אני אעשה. אבל לא ידעתי איך לומר מה אני רוצה. אז הוא לא היה יכול לעשות. הכול נשאר על כתפיי ולא חילקתי את הנטל. מובן שהייתי עמוסה מאד ועסוקה מאד ומוטרדת. אחרי שלמדתי על הדרכים הפשוטות של האצלת סמכויות – המצב השתפר ללא הכר. זה לא יאומן איך כמה משפטים ברורים עושים את ההבדל!"
"בסדנה הבנתי את מדוע דברים לוקחים לי יותר מידי הרבה זמן. מאז שעליתי על הבעיה – קצרתי את משך הזמן של פעולות שגרתיות כמו כלים, כביסות, בישולים לחצי וגם לפחות מכך. לא חשבתי שאפשר להזדרז, ומתברר שאפשר לזרז דברים בלי להזדרז בעצמך. התוצאות מדהימות. "
פתרון "מדרגה שניה"
[המונחים "דרגה ראשונה" ו"דרגה שנייה" הם מונחים מקצועיים המקובלים בדיונים שעניינם שינוי בארגונים]
נניח שאת מתמודדת עם עומס. איך את פותרת את המצב? התשובה הרגילה היא "עוד מאותו דבר".
• הקדשת לסידור החדרים בבוקר שעה? את מכפילה את הזמן לשעתיים.
• התרוצצת בבית במהירות 20 קמ"ש והבית עדיין מבולגן? את מכפילה למהירות של 40 קמ"ש.
• העסקת עוזרת ובכל זאת יש כלים בכיור כל יום/ כל היום? מוסיפה לה עוד שעתיים. עוד יום עבודה. עוד עוזרת.
• הילדים שטפו כלים בצהרים? את מבקשת שישטפו גם בערב ותולה לוח תורנויות מעודכן.
• היה לך בלנדר חלבי שהשמשת בו למעוך מרק דלעת ולמילק שייק באירועי אירוח משפחתיים, את קונה עוד אחד פרווה לטחינה ולסלט חצילים ויחסוך לך זמן ביום שישי בצהרים עם הסלטים.
• בגלל העומס לא השתלטת על הבישולים אז קניתם אוכל מוכן. את מודעת לכך שרמת התזונה שלו נמוכה, אז עברתם לקנות מזון מוכן ברמה גבוהה יותר.
כל אחד מהפתרונות הללו הוא פתרון מסוג "דרגה ראשונה". כשהבעיה נוצרה ניסינו פתרון מסוים, הוא עזר. הבעיה גדלה עם השנים – אנחנו מנסים להגדיל את הפתרון. זה נראה הגיוני עד שזה כבר לא עובד בשבילנו:
את זקוקה לעזרה מהילדים. את מבקשת שיסדרו את החדר ומבטיחה שוקולד. הם מסדרים וכל אחד מקבל קוביית שוקולד. לאחר שבת שבה התארחו אצלכם בני הדודים החדר הפוך ברמה שמותירה אותך חסרת מילים ואת מבטיחה 'מקופלת' שלימה למי שיסדר. למה אתן צוחקות? כי מקופלת לא מספיקה? צריך להבטיח משטח קליק שלם? גם לא יספיק? עשרה שקלים? טיול לחרמון? טיסה בשמי הארץ? האינפלציה מנפחת את התשלומים לרמה שבה הם נעשים מוגזמים, מקוממים ואפילו אנטי חינוכיים.
הדוגמה שלעיל ממחישה את עובדת החיים המוכרת שבה אנשים מנסים לפתור בעיות בגישה של "עוד מאותו דבר" ומשתאים כשהפתרון שהיה מעולה בעבר אינו משיג את התוצאות המצופות ממנו. לעתים, נדרשים כל כך הרבה משאבים כדי לקיים את הפתרון עד שהפתרון עצמו יוצר בעיות חדשות. למשל: העלות של שעות עוזרת רבות מטילות על המשפחה נטל כלכלי גדול, וכעת המשפחה צריכה להתמודד עם בעיה חדשה של גרעון תקציבי. אגב, לפעמים הפתרון לבעיה הכלכלית הוא יציאת האם לעבודה למשך שעות נוספות – מה שמגביר את חוסר התפקוד. ייתכן שהפתרון לבעיה הכלכלית יהיה הארכת שעות העבודה של האב, מה שיגרום לקשיים בתחומי חינוך הילדים ואולי גם בתחום הזוגיות והבריאות. הדוגמאות הללו ממחישות את חוסר היעילות של פתרונות מדרגה ראשונה.
צריך לעלות לרמה חדשה של פתרון, להתפתח, לצמוח ולהביא ממקום גבוה יותר פתרון של דרגה שנייה.
פתרון מדרגה שנייה הוא פתרון מערכתי שמגיע מהבנה חדשה של משמעות האתגר שמולו את עומדת. כדי להגיע לפתרון גבוה יותר את זקוקה לידע חדש ולהבנה מחודשת של המצב. פתרון מדרגה שנייה נובע מלמידה – מקבלת ידע משמעותי שלא היה בתפיסה הקודמת של הבעיה.
• "פתאום הבנתי שכל "כן" הוא בעצם "לא" להרבה הרבה דברים אחרים. עכשיו קל לי לומר לא, כי זה עצם כן"
• "כשהגדרתי בצורה אחרת את המטרות, הן נעשו מעוררות מוטיבציה בדרכים שלא חשבתי עליהן קודם"
• "הפירמידה של האצלת הסמכויות הבהירה לי איך לחלק את הבקשות השונות שלי מהילדים – וזה מה שעשה את ההבדל"
• "כשלמדתי איך להוציא את הכסף שלנו ולהשתמש באמצעי תשלום ביעילות, התחלנו לחסוך"