מה באמת עושים כשהשלג מאיים לחרב תכניות של חודשים? סיפור מרתק על "ונהפוכו" אמיתי, מאת נעמה אבידן.
וכאן המקום להודות למשפחת אבידן ששיתפה אותנו בחוויה החשובה, ולהודות לנעמה שערכה את העלון החודשי של בנין שלם במשך כחמש שנים, עד שהפך לעלון שבועי, וליוותה את בנין שלם בשלבים משמעותיים, בכתיבה וחשיבה חינוכית ושיווקית.
כמו אימהות רבות התרגשתי לקראת בר המצווה של בני בכורי, יהודה. ארבעה חודשים לפני השבת המתוכננת התחלתי להתארגן. רשימות, תתי רשימות, פגישות, קניות ושוב קניות...
רציתי לארגן שבת מושלמת. נפגשתי עם גרפיקאית שעיצבה עבורנו הזמנה שהייתה למעשה מעטפה ובה דיסק עם שירים אהובים על חתן בר המצווה. בחרתי בולים מיוחדים ושלחתי את ההזמנות בהתרגשות. היסוד של השבת היה ארץ ישראל והתבטא במסכת זרעים אותה יהודה סיים ללמוד, במשחקים שהכנתי בנושא הארץ, שכפלתי תמונות של החתן מטייל בארץ לאורכה ולרוחבה החל מגיל אפס. תיאמתי עם מעצבת כיצד האולם ייראה, הדפסתי שלטים מיוחדים לפינת הדלקת הנרות, פוסטר ענק לכניסה עם עצי זית, בחרתי בקפידה את הקייטרינג, המפות חיכו, הכלים (לא חד פעמיים) עמדו מוכנים בבית, החברים והשכנים הוזמנו לסעודה שלישית שתזרום אל עבר מלווה מלכה שמח עם כלי נגינה. ואז...
אז הגיע דני רופ והתריע על בואה של מגה סופה, משהו שלא ראינו חמש-עשרה שנה, שלג ייערם בבאר שבע, עשרות סנטימטרים בהרי המרכז, "סופה גדולה יותר מזו שפקדה אותנו בשנה שעברה" איימה שרון וקסלר.
הקשבנו שוב ושוב לתחזית, לקח לנו זמן להפנים שעומד לרדת עלינו שלג ביום בהיר, ככה סתם, בלי לתאם, בלי להתחשב בבר המצווה שלנו, לרדת ולשבש את השמחה וההכנות. לא הייתה ברירה, נכנענו לאיומים, פחדנו שהאורחים לא יוכלו לנסוע בכבישים שייחסמו, נזכרנו בהפסקת החשמל האין-סופית של השנה שעברה ובלב כבד ביטלנו את השבת.
ביטלתי את הקייטרינג, את הנגנים, את המלצרים, את דירות האירוח, איחלתי נסיעה טובה למעצבת שנמלטה מהיישוב. והתבאסנו. הילד לומד חצי שנה את פרשת "תרומה", שורק אותה מתוך שינה. הבגדים מגוהצים ופתאום יורד עלינו שלג.
ביום שישי בבוקר התחלתי לבשל לשבת, בעלי הכין את נרות השבת להדלקה ופרש מפה לבנה. עמדנו מול החלון קצת עצבניים ומאוכזבים וראינו איך השמים מתבהרים. זאת לא ממש סופה, זאת בסך הכל סופונֶת. שלג לא נערם, הוא רק מצטבר על המדרכה, וכשמסתכלים על הכביש מגלים שהוא מפולס.
בשעה 11:00 בבוקר החלטנו שלמרות שאין קייטרינג, אין פרחים, אין דירות אירוח, אין מפות, הנגנים המלצרים והמעצבת אינם ביישוב – למרות כל זאת נקיים את השבת.
-"אנחנו חוגגים ליהודה בר מצווה השבת".
-"את רצינית?"
-"לגמרי, בואו עם הסירים".
עבדנו כמו משוגעים, רצנו, סידרנו, נעזרנו בחברים יקרים שערכו שולחנות בלי לדעת כמה אורחים יגיעו, איתרנו דירות אירוח, שלחנו את האחות עם רשימת קניות לקייטרינג בצפון, השאלנו מפות טסנו, רצנו, סידרנו, ארגנו, והופ השבת נכנסה.
מה אני אגיד? זה היה שעור בהבחנה בין עיקר לטפל. ריבונו של עולם ניער אותי מכל הצלופן והאיפור ועזר לי לברר שמה שחשוב באמת היא הקריאה בתורה. כל השאר בונוס.
הייתה שמחה נטו. בלי פרחים ועיצובים, עם כלים חד פעמיים, מפות מצ'וקמקות ותפריט ייחודי לכל סועד. הייתה שבת בלתי נשכחת, את ה "ונהפוכו" שלי עשיתי. תודה לך ריבונו של עולם שלימדת אותנו להתגמש, להיות ספונטניים לא להינעל על החלומות שרקמנו, אלא לזרום עם הרוח ולגלות כמה שמח שלג יכול להיות.