לא מזמן קוקה קולה השיקה מסע פרסום מעניין, על בקבוקי הקולה נכתבו שמות- "יוסי", "משה", "יונתן", "מיכל"- יש גם בקבוקים שעליהם כתוב "אימא" ו"אבא"- אם קניתם לאחרונה קולה, ייתכן שגם אחד מילדיכם זכה ששמו יתנוסס על הבקבוק. כשנסעתי עם ילדיי לחתונה, הם מיד דילגו בין השולחנות וחיפשו בקבוק עם השם המפורש שלהם. ויש עוד פטנט- אפשר להוריד אפליקציה למכשיר הנייד שלכם וכאשר תעברו ליד שלט חוצות אלקטרוני, השלט יזהה שאתם עוברים לידו ולפתע השם שלכם יופיע על המסך- מגניב!
מה כל-כך מושך במסע הפרסום הזה? מה שובה את ליבנו בשם שלנו שמודפס על המשקה השחור השחור הזה? קוקה קולה יצרה קמפיין ששם את הצרכנים במרכז, מתייחס אל כל אחד מאתנו כאל אינדיבידואל, כל אחד מאתנו חשוב. הבקבוק כאילו נולד בשבילנו. כאילו...
עד כמה תשומת הלב האישית מושכת, כמה חשוב לנו להיות נוכחים, שיבחינו בנו, שיידעו שאנחנו כאן, שיקראו לנו בשם, שלא נהיה חלק מהעדר- שנהיה חשובים.
תשומת לב אישית- זה שם המשחק, קוקה-קולה תופסת טרמפ על צורך מאוד בסיסי וקיומי לכל אדם, הרצון בתשומת לב.
כששמים לב אלינו באמת, אנחנו מרגישים שאוהבים אותנו. ילד צריך להרגיש ששמים לב אליו, שקשובים אליו, שרואים אותו וזוכרים אותו- ילד צריך לחוות שההורים שלו חושבים עליו ואוהבים אותו. תמיד. תשומת לב אמתית של ההורים יוצרת אצל הילד תחושת שייכות, תחושה שהוא גדל במשפחה שבה רוצים ואוהבים אותו. כל עוד אין לילד את הביטחון שהוריו אוהבים אותו ורוצים אותו הוא ינסה למצוא את הביטחון ואת תשומת הלב מחברים או מאנשים אחרים שסביבו.
קצת כלים מעשיים: אל תקראו לילדיכם בקבוצות- הם לא ה'תאומים' או 'הבנות' או 'הקטנים'- יש להם שמות- יהודה, "יצחק" ו"איילה". ילד צריך לשמוע ולהרגיש שאם כל הילדים בעולם היו עומדים בשורה אחת ארוכה- אבא ואימא היו רוצים רק אותו- "אתה היקר לנו מכל, יקר יותר מהשמש הירח וכל הכוכבים...", האהבה מוזנת גם ע"י תבשילים "הכנתי את הקןסקוס הזה ממש לכבודך" לזכור מידי פעם להשאיר לילד בשקית של הכריך פתק קטן עם מילים חמות וסוכרייה- בקיצור לראות אותם- לקרא להם. יחס אישי אמיתי ולא רק ב'כאילו כזה' של קוקה קולה...
נעמי דן