תשובה:
שלום לך,
את ובנך עומדים בפני מציאות חדשה, המצריכה
הערכות מחודשת, בנך מגיע הביתה אחת לשבוע או שבועיים והקשר היומיומי והקרוב שהיה לכם, ניצב בפני אתגרים חדשים.
כדי להתאים את עצמכם למצב חדש, טוב ומומלץ להגדיר לעצמכם מה חשוב לכם? מהם המטרות שלכם בקשר עם הבן, בהתאם לנתונים החדשים? איך לדעתכם תשיגו מטרות אלו? כל זאת בהתחשב במציאות החדשה בפניה אתם עומדים.
כשם שאת וודאי יושבת וחושבת כמה לבנים לקנות לו? אילו כלי מיטה הוא ייקח? ולא שוכחת להכין עבורו סבון ומגבת, כך נכון לחשוב גם על החלק הנפשי מתוך תכנון וחשיבה.
תאום ציפיות: הבן כבר לא זמין כמו שהוא היה בעבר, ודבר זה מחייב
תאום ציפיות. כדאי לתאם ציפיות עוד לפני היציאה מהבית לישיבה התיכונית, אך גם כעת זה זמן מצוין. שבו ושוחחו בניכים אולי בשיתופו של האבא ודונו בשאלות;
מה הצרכים שלך בקשר איתו? מה חשוב לך לדעת? באיזו תדירות את רוצה לדבר איתו?
מהם הצרכים שלו? מהו הקשר הרצוי מבחינתו? מה סדר היום שלו? מתי
נוח לו להיות בקשר? עד כמה סביר בעיניו להיות בקשר, ומאיזה שלב הקשר נראה לו מכביד ולוחץ?
ייתכן שמבחינתו של הבן, משמעותו של קשר היא שיחה אחת בשבוע לפני שבת, ועבורך קשר פירושו שיחה קבועה מדי בוקר וערב. ייתכן גם שבנך מעוניין לשמור על קשר אמיץ יותר עם הבית, והוא איננו יודע כיצד ליצור קשר זה. שיחה פתוחה בניכם תעזור לכם להתאים את עצמכם זה לזה, להקשיב לצרכי האחר ולרצונותיו, ולהשתדל לבנות מערכת יחסים נעימה ומספקת עבור שניכם.
פעמים רבות, תאום ציפיות מפגיש אותנו עם נתונים שונים, צרכים ופרשנויות שונים מאלו
שאנו מדמיינים. דרך השיחה המשותפת אנו יכולים לברר ביחד אלו הנהגות נכון לנו לאמץ, על מה לוותר ומתי. זו הזמנה לבדיקה מחדש
ולהתחשבות בצרכים של הבן ושל ההורים. נכון להיפגש כעבור כמה שבועות ולבדוק האם ההחלטות שקיבלנו, אכן מתאימות לצרכינו, ובהתאם להחליט מה לשמר ומה לשנות.
ניתן
לשמר קשר גם כשהאדם איננו נמצא עמנו מבחינה פיזית- ניתן לדבר עליו: "כשיוסי נמצא בבית הוא מיד שם את הדיסק של...", או "בואו נכין ליוסי עוגיות, וכשיוסי יבוא הביתה, הוא יוכל לקחת אותם איתו".
בחרתם בישיבה התיכונית כנכונה לבנייה ולהתפתחות של בנכם. היציאה מחוץ לבית, איננה מוציאה את הבן מחוץ למשפחה, בנך נשאר חלק מהבית גם כשהוא איננו נמצא בו פיזית מדי יום. שיחה על הבן, היערכות לקראת הגעתו, הכנת דברים עבורו- מותירות אותו איתנו גם כשהוא רחוק מהעין -הוא נשאר קרוב אל הלב.
מכיוון שמדובר בבן בכור והקשר בינך לבין לבינו מושתת על מעורבות וקשר קרוב, דווקא
היציאה של בנך מהבית, מהווה הזדמנות עבורך ללמוד להרפות. ילדינו זקוקים לעצמאות ולבניית מעגלים נוספים בחייהם, מעגלים שבחלקם אנו ההורים אינם שייכים אליהם. אני ממליצה להשתמש בהזדמנות שהגיעה לפתחך כדי לעבות את התובנה הזו בינך לבין עצמך. ייתכן שאנו מפחדות להרגיש שייכות פחות לחייו, "אולי לא צריך אותנו? אולי אני מיותרת?", הקול הפנימי של האימא הבוגרת שבתוכנו, מסוגל להכיל את העובדה שיש שלב בו הילדים יכולים לבנות את עולמם הפנימי בכוחות עצמם, ועלינו להרפות את אחיזתנו בהם ולאפשר להם לצמוח. אנו היינו ונישאר האימא, אך נבטא זאת בגוונים עדינים יותר, ובכיוונים שונים מבעבר. התהליך הזה ימשיך ויתפתח כאשר הילדים יתחתנו ויעברו לביתם.
המחיר הוא שאת כבר לא יודעת, מתי בנך נכנס לישון? כמה זמן הוא למד לקראת המבחן? האם הוא שם את הבגדים המשומשים בסל הכביסה, או זרק אותם בחדר? אכן את כבר לא מעורבת בכל הפרטים! עם זאת הביעי אמון בבנך, אמרי לו: "אני סומכת עליך! אני יודעת שתקפיד על שעות שינה, שתחשוב מה טוב לך, שתדע כמה להשקיע במבחן", מעורבות יתר פירושה בין השאר -אתה לא יודע לעשות זאת לבד- אני אעשה זאת במקומך. ולעומתה מעורבות מוגבלת שבצידה תמיכה ומילים חמות עשויה להעביר מסר עמוק של אמון.
בנוסף כדאי לחשוב איך להצליח להפתיע ולהגיע מדי פעם לישיבה בהזדמנויות מיוחדות, למשל בערב יום ההולדת של בנך או עם צלחת בטעם של בית בערב הורים.
בהצלחה!!
ניתן לקבוע פגישת ייעוץ בכל שאלה שמטרידה אתכם - התקשרו 02-6271525
ניתן לקיים פגישות ייעוץ גם באמצעות הטלפון