אנחנו כהורים צריכים לתפקד כמנהיגים, במקום להיגרר ולהגיב לכל מעשה.
כדאי לפעול במספר כיוונים.
נשאל את עצמנו: מה הילד שלנו צריך?
1. הוא זקוק ליחס אישי, קרבה ואהבה.
נסו לעבות את רגעי הנעימות שביניכם.
הזמינו אותו ל'שעת איכות'.
קבעו זמן שמתאים לכם, בו בנכם מקבל יחס אישי ביוזמתכם ולהנאתכם.
גם 15-20 דקות נעימות, במשך פעם או פעמיים בשבוע יתנו מענה מספק.
2. הציבו בפניו גבולות ברורים.
כשהוא משתולל, צועק או מתנהג בניגוד לכללי הבית,
הוא זקוק לעוגן.
עצרו אותו, אמרו לו בהחלטיות: אסור! אני לא מרשה!
היו נחושים וסמכותיים, אפשר להיכנס איתו לחדרו ולהמתין איתו עד שירגע.
האמינו שהתנהגותו תיפסק בקרוב.
3. כשאתם רואים אותו בקלקלתו, אתם כנראה נבהלים בעיקר מהקשר שלו לקב"ה. אפשר להבין אתכם, אך ראו זאת כהזדמנות להעמקת ההודיה לה' על הטוב שהוא גומל לנו.
אפשר לספר בהתלהבות על רגעי השגחה פרטית שקורים לנו, כך הילד יחווה קשר של אהבה ושמחה כלפי רבש"ע.
4. חזקו אותו.
ילד שנפגע, לעתים קרובות מספר לנו שהביטחון העצמי שלו עדיין לא מבוסס.
איך נוכל לחזק אותו?
* נמקד את מבטנו בחוזקות שלו.
* ניתן לו תפקיד שיגרום לו להרגיש שהוא אחראי ומועיל למשפחה.
* נוקיר אותו כשהוא מתגבר, ובוחר בהתנהגות ראויה.
5. למדו אותו לדבר על רגשותיו.
שאלו אותו: מה מפריע לך? מה פוגע בך? מה מרגיז / מאכזב אותך?
נסו לזהות יחד איתו מה הצורך שלו.
ילדכם ילמד להסביר מה עובר עליו, במקום להשתולל ולהשתמש במילים שאינן ראויות.
6. נלמד אותו להפסיד בכבוד.
בחיים מתרחשים אירועים נעימים יותר ונעימים פחות.
התחברו לתסכול שלו, ספרו לו על אכזבות שחוויתם והראו לו שכשלונות ואי-הצלחות הם חלק מהחיים. הטעות יכולה להוות מקור ללמידה וצמיחה.
לא נעים, לא נורא!
כשילדכם ירגיש שאתם אוהבים אותו, ולכן מגבילים אותו,
דורשים ממנו מתוך אכפתיות, כבוד ואמון,
יש להניח שהוא יגיב בצורה הגיונית ורגועה יותר.
בהצלחה רבה,
אסתי ארנד, יועצת מכון בנין שלם