תשובה:
• אימהות כשליחות-
החברה מצפה מהאישה להיות אימא כדבר המובן מאליו, האימהות נתפסת כ"תחביב" המתבצע כבדרך אגב ולצד האימהות צריך לעשות משהו… ה"משהו" הם הדברים "הרציניים בחיים" כמו העבודה והלימודים. אולם אם נתמלא בהבנה שאימא בישראל זה תפקיד, שליחות ראשונה במעלה. זו הזדמנות להוציא לפועל את המהות הפנימית שלך כאישה, אם נהיה בטוחות יותר בעצמנו ובכך שכאימהות אנו ממלאות את האידיאל היותר פנימי שבנו, נהיה פחות מתוסכלות מכל מה שאנו כביכול "חייבות" לעשות ולא מספיקות.
כביסה, ייבוש, קיפול הבגדים, בישול, החתלה, ניקיון וסידור הבית אינם המטרות העליונות שלך כאם. להיות אימא זו מהות גבוהה הרבה יותר מרשימת המטלות של הבית. אימא משרה על הבית חום ושמחה, אימא היא זו שמחמיאה לילדיה ורואה בהם את הטוב. אימא היא זו שמחבקת ואיתה אפשר להתייעץ. המטרה איננה ארוחות צהריים מבושלות בכל יום בבית מבריק ומסודר. אימא קשובה שמקשיבה לילדים בזמן ארוחת הצהריים חשובה הרבה יותר מהתפריט.
נכון, קשה לחיות בבית הפוך, לא נעים שהכיור מלא כלים וערמות של כביסה מפוזרות בכל הבית. כדאי לזכור שאימהות היא התפקיד היחיד שאין לו "מחליפת מקום". לעומת זאת אפשר וכדאי להיעזר בעזרה חיצונית כפי שהתקציב המשפחתי מאפשר לכם. נערה שמגיעה בערב ושוטפת כלים. מנקה שמגיעה אחת לשבועיים או עזרה מסוג זמין הרבה יותר – ככלים חד פעמיים לדוגמה, יכולים לעזור מאוד.
אין בעיה לקנות בשקלים ספורים צלחות חד פעמיות ובמקום כיור מלא כלים מארוחת הערב, יש לך פח מלא בצלחות. בזמן שאת נחה, אפשר להזמין שמרטפית לשעה אחר-הצהריים, זאת עזרה זמינה ולא יקרה. ראי בשמרטפית העוזרת שלך, הכלים החד-פעמיים הם העוזרים שלך. כדאי לחשוב כיצד ניתן לגייס עזרה חיצונית לפני שנופלים מהרגליים!
• שלב בחיים בו כל הילדים קטנים... –
באופן פרדוכסלי מסתבר, שדווקא כאשר יש יותר ילדים בבית- קל יותר לאימא. ומדוע? מכיוון שכאשר בבית יש ילדים גדולים יותר, הגדולים כבר מושיטים יד ועוזרים בבית. אני זוכרת שכאשר בתי הבכורה הייתה בת שלושה חודשים, הוזמנו לאירוע משפחתי, הגענו באיחור גדול ודודתי ניחמה אותי ואמרה: "אין דבר, כשהיו לך חמישה ילדים, לא תאחרי ותספיקי כל מה שתרצי...".
את נמצאת במצב בו אף לא אחד מילדייך יכול להתנהל בכוחות עצמו. את המבוגר היחיד בבית שתומך בכולם מדי יום. טבעי וצפוי, שאימא אחת שאחראית על כל כך הרבה תחומים, לא תצליח לעשות את הכול בשלמות. זאת תקופה שתחלוף, הילדים יגדלו וגם כאשר בע"ה ייוולדו לכם עוד ילדים תראי שהעומס עלייך יפחת.
• סדרי עדיפויות – כשיש לפנינו מטלות רבות והזמן העומד לרשותנו קצר, כדאי ונכון להגדיר לעצמנו מה הכרחי, מה רצוי ומה סובל דיחוי. שבי עם עצמך וכתבי את המשימות העומדות לפנייך, הגדירי את חשיבותן לפי החלוקה הנ"ל. כדאי להוסיף לצד כל משימה את הערכת הזמן הנדרש לביצועה. הערכת הזמן עשויה לסייע לך להתרכז במשימה בזמן שמיועד לה, ותעזור לך לראות את המשימות המוטלות עליך בצורה מדויקת.
עצם כתיבת הדברים גורמת לנו למקד את המאמצים בכיוון הרצוי, נשתדל לבצע את ההכרחיים ורק אח"כ את אלו שהם רצויים.
• תפסת מרובה –
לא תפסת כשאדם רוצה להגיע לתיקון באיזה עניין, הוא מתבונן על דרכיו ועלול להתייאש: "אני כל כך רחוקה מהמטרה..." חז"ל מלמדים אותנו כי הדרך לתשובה היא לקחת נושא אחד ואותו לחזק ובו להשתדל ורק כאשר התקדמתי בעניין אחד, אעבור לעניין נוסף.
עיקרון זה נכון גם בדברים היומיומיים. אי אפשר להפוך ברגע אחד ל'סופר- וומן' שהולכת לישון כאשר הבית כולו מבריק, הספקת להתקשר לאימך, ישבת בנחת עם בעלך על כוס קפה וגם כל מטלותייך מחוץ לבית הושלמו. ניתן לקבל על עצמי משימה אחת שאותה אני בוחרת לאותו יום, אני מתאמצת ומשתדלת לבצע את המשימה האחת והיחידה בצורה משביעת רצון. למשל ניתן להחליט שהיום אני הולכת לישון לאחר שבישלתי ארוחת צהרים למחר. או היום אני ובעלי יושבים לדבר. גם אם מחיר הדבר יהיה כיור מלא כלים. כך ניתן להתקדם בהדרגה עוד ועוד.
בהצלחה גילה ששר
לתאום פגישת ייעוץ אישי, אפשר להתקשר: 02-6271525
[בעת הצורך אפשר גם להתייעץ באמצעות הטלפון]